זה כבר לא "רק" בור תקציבי - מדובר בבולען
דו"ח ביצוע התקציב לאפריל חושף כי הגירעון גדל, ועומד עתה על 3.8% בחישוב שנתי. במשרד האוצר חוששים מארבע שנים נוספות של התעלמות מהמלצות מקצועיות, שיעמיקו את הפער ויובילו למשבר
כל חודש שעובר רק חושף עד כמה הבור התקציבי שיצרו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון בממשלה הקודמת גדול - למרות ההכחשות מצד כחלון ואנשיו.
קראו עוד בכלכליסט:
לפי דו"ח ביצוע התקציב לאפריל, הגירעון המשיך לגדול בחודש החולף והגיע ל־3.8%: מדובר בפער של כמעט 12 מיליארד שקל מיעד הגירעון של 2.9%. כפי שהתריעו בבנק ישראל מספר פעמים, חריגה מהיעד תגדיל את החוב ביחס לתוצר, תגדיל את תשלומי הריבית ותקצץ בתקציבי המשרדים.
הגירעון האדיר נובע בין היתר מחריגה בהוצאות משרדי הממשלה - שמקורה בחריגה ממסגרות התקציב לאורך השנים האחרונות; סיבה נוספת היא המחסור בהכנסות ממסים, בפרט לאור הפחתות המסים שנעשו ללא ביסוס למקור חלופי.
כיוון שכך, גירעון זה הוא קודם כל בעיה של מי שנדרש כעת לשאת ולתת עם מפלגות הקואליציה - נתניהו. ייתכן שזו הסיבה שכחלון לא ירצה לקחת על עצמו את תפקיד שר האוצר בממשלה הבאה. שכן ישנן שתי אפשרויות: או שנתניהו יסתכל במבט מפוכח על המציאות וייאלץ לסרב למרבית הדרישות התקציביות של המפלגות, שבלאו הכי לקחו חלק בחגיגה בממשלה הקודמת והובילו למצב הזה. אפשרות אחרת היא שנתניהו ייענה להן בחיוב, והתקציב הבא יהיה כרוך בקיצוצים בהיקפי ענק במשרדי הממשלה - אלו יהיו כמו מקלחת של מים קרים לכל אחד מהשרים החדשים.
אם כחלון ייכנס עם כינון הממשלה הבאה לתפקיד שר האוצר כפי שהוא דורש, לפחות כלפי חוץ, הוא יקבל על עצמו בעל כורחו את תפקיד האיש הרע. לעומת זאת במצב הנוכחי הוא יכול להאשים את נתניהו שהיה נדיב לשותפות הקואליציוניות, או לחילופין לטעון שלאור אותם סיכומים וכוחו החלש, הוא לא יוכל לכהן כשר אוצר.
לא בטוח שבשנים הבאות ההפקרות התקציבית תרוסן
כל זה תחת ההנחה שיש גבול להפקרות התקציבית, ומה שהיה בשנים האחרונות לא יימשך. אלא שהחשש האמיתי במשרד האוצר כרגע הוא שהמדינה פונה לעוד ארבע שנים של התעלמות מההמלצות המקצועיות, ואלו יוכלו רק להעמיק את הפער ולהביא את ישראל למשבר.
מה שכמובן יכול לרסן את דרישות חברות הקואליציה הוא המצב הביטחוני, אלא שכפי שהדברים נראים בינתיים, נתניהו לא מתכוון לוותר על כוונותיו להגדיל את תקציב הביטחון במיליארדי שקלים. הלחימה השבוע, קצרה ככל שתהא, תהווה רוב גבית לדרישות של מערכת ביטחון, ותהא משקולת על המשק - על העסקים בדרום כמו גם על התיירות ועוד.
נכון, המשק הישראלי יודע להשתקם יפה מאירועים ביטחוניים, אבל בכל זאת הם גובים מחיר. צוק איתן, למשל, פגע ב־0.3% מהתוצר - כ־3.5 מיליארד שקל, לפי בנק ישראל, וזה מבלי לדבר על ההוצאות הנוספות של מערכת הביטחון.
בנימין נתניהו ומשה כחלון. סירבו להקשיב לאזהרות הדרגים המקצועיים איי אף פי העדרו של שר אוצר פוטנציאלי, באיזשהי צורה, מהמגעים הקואליציוניים, והרצון העז של נתניהו להוכיח שלמרות מאות הטילים על תושבי ישראל הרי שהוא בכל זאת מר ביטחון, מביאים לכך שבפועל הדיונים על מיליארדי השקלים שיחולקו נעשים כרגע ללא כל מעורבות של אנשי האוצר. אלו אף פעם לא לוקחים חלק במשא ומתן הקואליציוני, אבל סוגיות כלכליות שונות כן מגיעות אליהם מבעוד מועד, בדרכים ישירות ועקיפות, כדי למנוע מבוכה לפוליטיקאים.
המחיר שנדרש לשלם יהיה גבוה הרבה יותר
השאלה הבוערת היא מה יקרה עכשיו: האם הפוליטיקאים עמוסי ההבטחות יסיימו עם זנב בין הרגליים? או שיציבות המשק הישראלי תתערער כדי לחזק את מעמדם של ששת מפלגות הקואליציה העתידית.
ברקע הסוגיה המקרו כלכלית נמצאת סוגיה שהיא אמנם קטנה יותר, אך לא פחות חשובה: האם במשרד האוצר שיחקו עם המספרים כדי להגיע ליעד הגירעון ב־2018 ולשמור על התדמית של כחלון.
ככל שעוברים החודשים, והפערים בין ההכנסות לתחזית הולכים וגדלים, מעמיק החשד שנעשו הקדמות בסוף השנה שעברה. כך, מעמיקים החשדות ששומות נסגרו במהירות - כפי שטוענים עורכי דין ורואי חשבון שונים. רשות המסים, יש לציין, מכחישה את הטענות.
במקביל, הגידול החריג בהוצאות, מחזק את הטענות כי הוצאות מסוף השנה שעברה נדחו לשנה הנוכחית באופן מלאכותי. מבקר המדינה בוחן את הטענות הללו בימים אלו, אך אלה טענות שלא יהיה לו קל להוכיח. בין אם נעשו באופן מלאכותי ובין אם לא, הזינוק בגירעון קורה לנגד עינינו - בדיוק כפי שהתריעו הדרגים המקצועיים בפני כחלון ונתניהו, שסירבו לשמוע אותם.
