כך נגביל נכון שביתות ב"שירותים חיוניים"

משבר יחסי העבודה ברכבת ישראל הגיע בשבוע שעבר לנקודת ציון תעסוקתית ומשפטית, עם הוראת בית הדין לעבודה לאסור השבתת הרכבת בזמן המו"מ הנוכחי עם ההנהלה. זו נקודת זמן מצוינת לבחון את השלכות יחסי העבודה בארץ ובעולם על אחד ממערכי התחבורה החשובים ביותר.

אפשרות ההשבתה של תחבורה ציבורית ע"י עובדיה הוא נושא שטופל בשתי דרכים בידי המדינות המפותחות: המדינות היעילות, כארה"ב וגרמניה, הפכו בחקיקה ובאכיפה את הרכבות, האוטובוסים, נמלי הים והאוויר למוקדים מנוטרלים יחסית מהשבתה בידי העובדים.

מנגד, נמצאות המדינות הלא יעילות, שבהן ככל שעלתה חשיבותן של מערכות כמו הרכבות, הנמלים בתוך הסביבה הכלכלית, כך עלה כוחם של העובדים והוועדים.  

שיבושים ברכבת צילום: עמרי מתתיהו

תחבורה ציבורית, לרבות רכבות, מוגדרת בעולם כ"תשתית לאומית קריטית" (Critical National Infrastructure או CNI). תחבורה ציבורית היא כאמור תשתית קריטית בדומה לתשתיות אנרגיה, מים לסוגיהן, נמלי אוויר וים. מדובר ב"שירותים חיוניים". העובדים המספקים שירות על בסיס תשתיות אלו,  נתונים בחלק מהמדינות למסגרת חוקית שונה בהיבטי זכויות וחובות עובד. במילים אחרות אם העבודה שלך קשורה לתשתיות לאומיות עליהם נשענת כלכלתה וסדרה הטוב של המדינה, אינך יכול להחליט מתי לעבוד ומתי לשבות.

הכישלון של צרפת

בארה"ב חל חוק ה-Railway Labor Act המונע מעובדי הרכבות והתעופה מלשבות. בגרמניה עובדי ציבור בכלל, לרבות תחבורה ציבורית, אך גם מורים ומנקי רחובות עובדי מדינה, אינם יכולים לשבות משנת 2014.

צרפת היא ככל הנראה הדוגמה הבולטת והידועה ביותר בכל הנוגע למאבק הממשלתי כושל מול עובדים. עובדי הרכבת מנהלים מאבקים ציבוריים תוך השבתת מערכת הרכבות זה עשורים. המאבקים, קצרים או ארוכים, הפכו לאימתם של הצרפתים.

בהשבתות נרחבות אשר ארעו באמצע שנות התשעים, גולחו 0.2% מהתוצר המקומי של צרפת באותה שנה (למעלה מ-300 מיליון דולר במונחי 1995).

נשיא צרפת לשעבר, ניקולה סרקוזי, הצליח בסופו של דבר להעביר חקיקה המחייבת את עובדי הרכבות לתת התראה של 48 שעות לפני השבתה של הרכבת. החקיקה היתה יעילה בשנותיה הראשונות אך עם הזמן הלך והתמעט כוחה ועובדי הרכבת הפרו בשנים האחרונות כמה פעמים את החוק והשביתו את הרכבת ללא התראה. במהלך השנים רשמו עובדי הרכבת בצרפת הישגים רבים.

לצמצם את הנזקים

ישראל היא מדינה קטנה וצפופה עם ריכוז כלכלי במוקדים ספציפיים במרכז, בצפון ובדרום אשר תלך ותעשה צפופה יותר עם השנים, מצב שיביא עימו תלות הולכת וגוברת בתחבורה ציבורית בכלל וברכבות בפרט. כך גם תגבר התלות בעבודתם הסדירה של נמלי ים ותעופה.

השבתה או עבודה בלתי סדירה של מערכות אלו, היא בעלת השפעה גדולה על המשק. לכן,  יש להסדיר את החוקים הנוגעים ליכולתם של עובדים מאורגנים ויחידים לפגוע במערכות קרטיות, מהר ככל האפשר.

הטענה כי זכויותיהם של עובדי הרכבת יפגעו אם לא יוכלו לשבות - מוצדקת ונכונה. אבל, גם בדמוקרטיות ותיקות וגדולות מישראל מכירים בפגיעה זו, אבל מצמצמים את יכולתם של עובדים אלו לשלוט בגורלם של אנשים, בכלכלה ובסדר הטוב.

הפגיעה בעובדים וזכותיהם במדינות אלו איננה זולגת לתחומים אחרים, כפי שטוענים בישראל, והיא מקובלת לאור החלופה של פגיעה במיליוני אנשים ובכלכלה, תוך שימוש במשאבים השייכים למדינה.