החרדים הולכים עם נתניהו - באש, במים ובחוק הצרפתי

בכל הרומן ארוך השנים בינן לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא היתה למפלגות החרדיות - שאותן נוהגים לכנות השותפים הטבעיים של הליכוד - קדנציה טובה מזו הנוכחית. התקציבים המגזריים הגיעו לשיאים של כל הזמנים. מאבקי הדת והמדינה, כולל השוויון בנטל, התנהלו תחת הנחה ששום פתרון לא יעבור אם יהדות התורה וש"ס לא מסכימות לו. גם אם בג"ץ פסל את הפתרון שלהן, כמו במקרה של השוויון בנטל. גם אם הן הפכו את עמדתן באמצע הדרך, כמו במקרה של מתווה הכותל. לא במקרה המפלגות החרדיות התנגדו לאורך כל הקדנציה להקדמת הבחירות. היה להן גן עדן.

ובכל זאת, אפשר בהחלט לשאול מה כל כך טבעי בקשר בין נתניהו לחרדים. בסופו של דבר, נתניהו הרי בגד במפלגות החרדיות פעמיים: פעם אחת ב־2003, כשהיה שר האוצר בממשלת שרון־שינוי והיה אחראי לקיצוץ הגדול של הקצבאות למשפחות מרובות ילדים, ופעם שנייה ב־2013, כשחבר לברית האחים לפיד־בנט והקים ממשלה בלי החרדים.

צילום: עמית מגל

מרכיב מרכזי בתשובה הוא שהמגזר החרדי הוא אחד הציבורים הימניים במדינה, אם לא הימני ביותר. בסקר בחירות מיוחד, שערך בינואר 2019 מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, יש רק שתי מפלגות שאף אחד מהמצביעים שלהן לא הגדיר את עצמו כשמאלני: יהדות התורה וש"ס.

המילה שמאלני היתה מילת גנאי בציבור החרדי הרבה לפני שזה התפשט גם לשאר הימין. משום ששמאל מתקשר שם לא רק לענייני שטחים אלא גם לעוינות לדת, ולדאגה לזכויות האדם של לא יהודים. לכן ההתנגדות בציבור החרדי לממשלה עם השמאל עצומה.

מרכיב נוסף הוא שבניגוד למגזרים אחרים, הנציגים החרדים בכנסת נפגשים עם הציבור שלהם באופן יומיומי בבתי הכנסת ובשמחות. לכן, גם אם ירצו ללכת עם השמאל, המגע היומיומי עם הציבור יקשה עליהם להתמודד עם ההתנגדות למהלך כזה. למעשה, הדרך היחידה להסביר הצטרפות לממשלת מרכז־שמאל היא אם יהיה לה גוש חוסם. לכן כשמנהיגי המפלגות החרדיות חוזרים ואומרים שוב ושוב שהם הולכים רק עם נתניהו, זה גם נכון. לפחות כל זמן שלנתניהו יש אפשרות להקים ממשלה.

המפלגות החרדיות נחשבות לשותפות קואליציוניות נוחות כל כך בגלל שהן מתעסקות בעיקר בעניינים שלהן, דהיינו תקציבים מגזריים, נושאי דת ומדינה וגם נושאים חברתיים שחשובים לבוחרים שלהן, שבאים ברובם משכבות חלשות. לעומת זאת, הן ממעטות להתערב בענייני ביטחון, חוץ ומדיניות מאקרו־כלכלית. את זה, למרבה הנוחות, הן משאירות למפלגות שמנהלות את הקואליציה.

אבל בשנים האחרונות התברר שיש עוד נושאים שהן לא מתערבות בהם. כך, למשל, נתניהו הרגיש שהוא אכל מרורים מיש עתיד בנושאים שחשובים לו כמו חוק "ישראל היום". החרדים, מנגד, העניקו לנתניהו תמיכה מלאה בקדנציה האחרונה בכל שיגיונות התקשורת שלו , פשוט כי מבחינתם, כשהוא נאמן להם, הם נאמנים לו. את התקשורת הכללית הם ממילא תופסים כעוינת.

אלא שבשנים האחרונות נוסף עוד היבט להזדהות של הציבור החרדי עם נתניהו: החקירות שלו. החרדים אוהבים לתפוס את עצמם כנרדפים, גם אחרי 42 שנה של שותפות כמעט רצופה בשלטון. את מערכת החוק הישראלית הם תפסו הרבה לפני נתניהו כחלק מהשמאל. כבר בשנות ה־90 הם הכריזו על בג"ץ כאויב.

לכן קל להם מאוד לתמוך בנתניהו מול שומרי הסף, שאותם הם ממילא ישמחו להגביל. לכן קל כל כך לראשי המפלגות החרדיות להודיע שיסכימו לשבת עם נתניהו עד שיהיה פסק דין חלוט בבית המשפט העליון. לכן הם מוכנים לתמוך בהעברת"החוק הצרפתי" שימנע חקירות של ראש הממשלה בזמן כהונתו. ובלבד שנתניהו יעניק להם עוד קדנציה חלומית כמו האחרונה, עם תקציבים משודרגים יותר, חוק שיאפשר לכל מי שרוצה לא להתגייס וכניעה לכל דרישה שלהם בנושא השבת. אם הממשלה גם תגביל את כוחו של בג"ץ - זה יהיה בונוס.

בסדרת כתבות, שהראשונה בהן מתפרסמת היום, "כלכליסט" צלל אל ההטבות שמקבלות המפלגות החרדיות מנתניהו בתחומי התקציבים, הכפייה הדתית והיבטים אחרים של דת ומדינה. היא תבדוק מה קרה בתחומים אלה בקדנציה האחרונה, איך זה השפיע על החיים שלנו ומה צפוי לקראת בקדנציה הבאה.