פאנק באמהרית: גילי יאלו מחדש תפילות אתיופיות

"רק 15% מהקהל שלי הם אתיופים, והייתי רוצה שיבואו יותר", אומר הזמר גילי יאלו. "המוזיקה שלי נישתית ואני עושה מה שאני רוצה. אם הקהל אוהב, הרווחתי".

ביום שלישי הבא (19 בפברואר) יעלה יאלו במסגרת פסטיבל זמן פיוט בתל אביב, שייפתח הערב באודיטוריום צייטלין, את המופע "געגועים לירוסלם". את המופע, שבו יארח את עלמה זהר, הוא יצר עם בטן מלאה על החברה הישראלית כמי שעלה עם משפחתו מאתיופיה כשהיה בן 5.

יאלו (משמאל) עם עלמה זהר, שתתארח במופע שלו בפסטיבל זמן פיוט בתל אביב. "לא מפחדת להגיד מה היא חושבת" צילום: מאיה לוזון

"קראתי כתבות שמפקפקות ביהדות שלנו, וזה ערער אותי, אז התחלתי לחקור ולהבין מאיפה הכל התחיל ועל איזו יהדות שמרנו באתיופיה, כשהיינו מנותקים אלפי שנים מכל הקהילות האחרות בעולם. הרגשתי צורך לגשר בין תרבויות כי אני חושב שהכי טוב להכיר אנשים דרך התרבות שלהם. התרבות האתיופית היהודית מתבטאת בתפילות, מזמורים, החיפוש לגאולה והכמיהה לירושלים".

יאלו תרגם (בסיוע אבג'ה מדהני) תפילות של רבנים מהעדה האתיופית, עיבד אותן ונתן להן פרשנות משלו. "זה מופע פיוטי מלא גרוב, ג'אז ופאנק ומלא אנרגיות, כי אם אני שומע שיר והראש לא זז, סימן שמשהו שם לא נכון".

את המילים בעברית כתב המשורר אלמוג בהר ובין השירים והתפילות שוזר יאלו את סיפור חייו, שהחל בכפר בצפון אתיופיה, דרך המסע הרגלי המתיש במדברי סודן בדרך לירושלים. "הרבה אנשים כמוני יצאו לדרך, איבדו בה הרבה אנשים, הגיעו למקום שונה לחלוטין, ניסו להיטמע בחברה, התאכזבו, חיפשו את עצמם, חוו משבר זהות ובסוף הגיעו להשלמה".

בגיל 10 התחיל יאלו (37) לשיר במקהלת פרחי ירושלים, שם בעצם נטמנו הזרעים לקריירה המוזיקלית הענפה שלו, שהביאה אותו עד ללב סצנת האינדי הישראלית והבינלאומית. בין השאר, הוא הופיע עם עפרה חזה בלוס אנג'לס בילדותו. בקיץ האחרון הוא היה בסיבוב הופעות בן חצי שנה בארצות הברית ואירופה, ולקיץ הבא כבר כבר סגורות לו 20 הופעות בעולם. בהופעות שלו הוא עושה גרוב באמהרית ואנגלית ומשלב בין העולמות. "אני לא עושה מוזיקה אתיופית אותנטית, אבל כן משתמש במה שספגתי. יש עושר מוזיקלי מטורף במוזיקה הזאת, וייקח לי עוד 200 שנה להכיר את כולה".

את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא לפני שלוש שנים אחרי הרבה היסוסים וחששות. מה שדרבן אותו, לדבריו, הוא מקרה בקריית מלאכי שבו דיירים חתמו על מסמך המסרב להשכיר או למכור דירות בבניין לאתיופים. "עד אז הרגשתי שאני חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אבל זה טלטל אותי. אני כל הזמן שואל את עצמי מתי זה כבר לא יקרה, מתי באמת ניטמע. הקימו ועדה למיגור הגזענות וביבי אמר שהוא יטפל בזה באופן אישי, אבל לא באמת קורה שם משהו וזה ממש כואב".

החיבור של יאלו לעלמה זהר נולד לפני שנתיים כשהופיעו יחד בפסטיבל בירושלים. "עלמה לא רחוקה מהתרבות האתיופית, היא גרה שם חודשיים, וגם מיגל, שעליו היא שרה, הוא בחור אתיופי. יש לה נפש חופשייה ומשוחררת, וייב טוב ומוזיקה מעולה, ויש לנו חיבור טוב על הבמה. היא גם לא מפחדת להגיד מה היא חושבת, שזה נדיר מאוד היום. אם פעם הבסיס של אמן היה להביע את דעתו, היום אנחנו מייפים את האמת כי אנחנו מפחדים".