האלבום החדש של עלמה זהר: מפתיעה בדיסטורשנים נהדרים

רק שישה שירים כולל האלבום החדש. כאחד מאחרוני המוהיקנים שעדיין אוהב לקנות דיסקים, להכניס אותם למערכת ולהאזין ‑ מיעוט השירים היה עלול לאכזב את הקונים. אבל בידיה של זהר הם מהווים אלבום שלם, שרויים כולם באותו עולם, לא מתפזרים, וזה מה שחשוב.

מבחינה מוזיקלית, זה האלבום הטוב ביותר של זהר ששמעתי עד כה. אם אלבומה הראשון היה שילוב של מוזיקת עולם ופולק להיטי, עכשיו ההפקה מעודכנת, למודת ניסיון, לא מפחדת לגעת בעולמות אחרים. דודו טסה וניר מימון הפיקו את רוב היצירה הזאת, ועל שניים מהשירים אחראי אסי איילון, שמלווה את זהר כבר שנים.

עטיפת האלבום של עלמה זהר צילום: מיכאל טופיול

קלאסי אבל אופנתי

“כחולת עיניים”, השיר הראשון, כולל דיסטורשנים מהפנטים שלא ציפיתי לשמוע אצלה. ואילו דיסטורשנים נהדרים: שיעור בשילוב של גיטרות טובות, בלי לפחד, בתוך העולם הפרטי של זהר. זה עדיין להיט עלמה זהרי קלאסי, אבל אופנתי יותר, עם ליין גיטרות שמזכיר קצת את “הגולה” של טסה. והבס הורס: לקח לי זמן להתאהב בשיר הזה, אבל כשזה קרה, הפזמון הפסיק להציק והפך למזמין. אבל מי צריך אותי? בפלייליסט הוא מזמן בן בית.

“דגים” הוא שיר מרהיב מוזיקלית, עם תכנותים חכמים ומדליקים, אבל נופל מהשאר בגלל מילים חלשות ומטאפורה לא מתוחכמת. “תפתח” הוא יופי של שיר, שהזכיר לי את עידן רייכל מימיו ב”פרויקט”. זה מתחיל בקטע שירה קצרצר באמהרית (גילי יאלו), ונמשך בפזמון הרייכלי כל כך. ועדיין, גם כאן ישנם ליין גיטרה מהפנט וגישה עלמה זהרית מקורית.

דודו טסה ראוי לשבח על עבודת הבס הנהדרת, וכמוהו אריאל קסיס, שהקאנון שלו ב“על החיים ועל המוות” מעניק לשיר נופך ישן וערבי, בתוך עולם הקלידים והתכנותים של מימון.

עלמה זהר צילום: מיכאל טופיול

מעבר לרוק הנשי

שני השירים הסוגרים הם הטובים באלבום, רגועים ואינטימיים מקודמיהם. “חיים שלי” קנה אותי בטקסט המרגש ובגיטרות סטייל פוליקר בפזמון. “לב כנוע” שבה את לבי בפזמון הקטן ובקולות הרקע של גבע אלון ואילן דמרי.

בשורה התחתונה: אחלה אלבום. עוד זווית של עלמה זהר, עם גיטרות ובס בועטים, שפורצים מעבר לעולם הרוק הנשי הרך, פלוס טוויסט אלקטרוני מדליק. לכל שיר הקסם המיוחד שלו. אולי זה הסוד כשיש רק שישה שירים. זהר שוחה בעולם מוזיקלי חדש, אבל זו עדיין לגמרי היא, וזה לגמרי העולם הייחודי שלה.