הבשורה על פי גנץ: מהפכה אזרחית לא תהיה

היו הרבה בשורות בנאום שבירת השתיקה של בני גנץ, אבל בתחום אחד לבטח לא הייתה בשורה: דת ומדינה. גנץ הילך על ביצים בכל מה שקשור לנושאים שהם ציפור נפשו של הציבור החילוני. יכול להיות שבממשלה אפשרית שלו לא תהיה כניעה חסרת מעצורים לחרדים כמו אצל נתניהו, אבל מהפכה אזרחית וחופש דת בטוח לא יהיו.

צילום: עמית שאבי

הנושאים של דת ומדינה נחלקים לשניים: שילוב חרדים בחברה וחופש דת. הנושאים העוסקים בשילוב חרדים בחברה, כמו תוכנית הליבה וחוק הגיוס, מרגיזים את הפוליטיקאים החרדים. נושאי חופש דת, הרבה פחות. גנץ כמעט לא נגע בשילוב החרדים ולכן לא באמת הרגיז. הוא דיבר על הקמת שירות אזרחי ממלכתי. מישהו צריך לספר ליועצים שלו ששירות כזה כבר פועל, ובכל הקשור לחרדים נכשל כישלון חרוץ. הוא התרחק מהמוקשים של שוויון בנטל ותוכנית הליבה, ובכך השאיר את כל האופציות פתוחות לחרדים.

העצמות שנזרקו לחילונים בתחום חופש הדת היו "נקדם את ברית הזוגיות ואת מתווה הכותל, ונאפשר תחבורה ציבורית בשבת ביישובים שיבחרו בכך". האמת היא ש"נקדם" זה לא נעביר, וברית זוגיות היא לא נישואים אזרחיים. כמובן, אם תהיה מפלגה דתית בקואליציה היא אפילו לא תקדם את ברית הזוגיות. אם תהיה תחבורה ציבורית בשבת בישראל זה לא יהיה בזכות גנץ, אלא בגלל מהפכת מוניות השירות של ישראל כץ.

לטומי לפיד, מנהיג שינוי המנוח, הייתה תובנה ברורה מאוד: הציבור החילוני הוא מגזר מקופח שצריך לייצג אותו כמו שמפלגות אחרות מייצגות את המגזרים שלהן ולהגן על האינטרסים שלו. כיום יש לחילונים הרבה מפלגות שמנהיגיהן שואפים להיות ראש הממשלה, ולכן אין שום מפלגה שמייצגת אותו כמגזר. חוסר ההבנה הזה הוא ללא ספק אחת הסיבות להתרסקות הצפויה של מפלגת העבודה.

וכך שוב לוקח מועמד של הציבור החילוני את בוחריו כמובנים מאליהם, ומניח שהם יוותרו על מה שחשוב להם כדי להביא את המועמד שלו לשלטון. גנץ נשא נאום מרשים על הצורך לחזור ולהיות מדינה סבירה, נורמלית, ממלכתית. הוא צריך להבין שבמדינה כזאת אי אפשר להפלות נשים בנישואים ובגירושין, לא יכולה להיות אפליה בין דם לדם בצבא, ולא יכול להיות שתהיה מערכת חינוך שתמנע מתלמידיה השכלה בסיסית. כי זו מדינה שהיא הכל חוץ מממלכתית.