רוצים להתמודד עם התחממות גלובלית? תאכלו חגבים

בפתח הפגישה, ממש איך שאנחנו מתיישבים, דרור תמיר שולף את המוצר שלו: חגבים מיובשים. הם מאוחסנים בצפיפות בקופסת זכוכית קטנה, ולפני שאנחנו מתחילים לדבר הוא מבקש ממני להוציא אחד, להסיר ממנו את הכנפיים ואת הרגליים (אחר כך יסביר שזה רק כדי להפוך את החוויה לזכירה יותר) ולאכול. אכלתי כמה דברים מוזרים בחיי (בשר קרוקודיל, קנגרו, צפרדעים), אבל החגבים של תמיר מייצרים רתיעה כלשהי, משהו שמרגיש קמאי אבל הוא כנראה בעיקר תרבותי.

נאמן לעיקרון שצריך לנסות כל דבר לפחות פעם אחת, אני מתגבר על הרתיעה, מכניס את החגב לפה ומתחיל ללעוס. המרקם קראנצ'י ומתפצח, כמו חטיף מלוח סטייל תפוצ'יפס או דוריטוס. הטעם? כמעט שלא קיים. וזה, מסביר תמיר, מנכ"ל ומייסד משותף של חרגול פודטק, אחד הפיצ'רים הגדולים של החגבים שלו. "מכיוון שזה חסר טעם אני יכול לטחון ולהכניס לך את זה כאבקה לכל מאכל שאתה מדמיין. אתה יכול לקחת את זה לכל מוצר מזון ולהחביא את הטעם הזה בפנים", הוא הסביר.  

חברת חרגול צילום: אביהו שפירא

מדובר בתכונה חשובה מאוד, כי אם אנחנו רוצים להתמודד עם התחממות גלובלית ולהאט את קצב שינוי האקלים, אנחנו חייבים לשנות משמעותית את הרגלי התזונה שלנו, ולאכול הרבה פחות סטייקים והרבה יותר חגבים וחרקים אחרים.

התחממות גלובלית מחייבת אותנו לשנות רבים מההרגלים שלנו, ברמת הפרט, הקהילה והמדינה. כדי ליצור אימפקט משמעותי, בני אדם צריכים להפחית את השימוש בדלקי מאובנים, כלומר לנסוע פחות במכוניות מסורתיות ולעבור לשימוש במקורות אנרגיה בני-קיימא. אבל בשעה שסקטור התחבורה אחראי ל-14% מפליטת גזי חממה, לפי נתונים של ה-EPA מ-2010 הסקטור החקלאי, שכולל גידול יבולים ומקנה לצריכת בני אדם (ישירות או בעקיפין), אחראי ל-24% מפליטת גזי החממה – בין אם ישירות מהגידולים עצמם ובין אם כתוצאה מבירוא יערות לחקלאות. מדובר בנתח גדול בפליטת גזי חממה בתעשייה (21%), ולמעשה רק ייצור חשמל וחום אחראים לפליטה גדולה יותר של גזי חממה (25%). אם האנושות רוצה לעצור את שינויי האקלים, היא צריכה לשנות לא רק את האופן שבו היא מייצרת אנרגיה אלא גם את המזון שהיא צורכת.

"אבל זה לא רק באזורים האלו. בשנה האחרונה גילינו שיש ביקוש אדיר בארה"ב ובאירופה לחגבים שלמים. פי 40 מנפח הגידול הנוכחי שלנו. זה ברמה של מאות טונות של אספקה מידית שהיינו יכולים לתת לתוך השוק עכשיו. אני מדבר על מדינות ארה"ב, קנדה, בריטניה, פינלנד, צרפת, ספרד, אוסטריה, שוויץ ונורבגיה. רוב היצרנים מרססים בתבלינים את החיות, אורזים כחטיפים וזה נמכר כמו ביסלי או במבה בחנויות. בחודשים הקרובים תוכל למצוא את החגבים שלנו בסיילסבורי בבריטניה, בקארפור בספרד ובעוד מקומות. אנחנו עובדים גם עם מותגים מוכרים כמו נסטלה ותנובה לפתח מוצרים שהם יותר מבוססי אבקה".

המבורגר חגבים (ארכיון) צילום: איי אף פי

החיבור של תמיר לעולם המזון החל כבר בילדותו בקיבוץ מענית. "סבא שלי היה גזבר הקיבוץ והקים שני מפעלי מזון – גלעם ואמבר", הוא סיפר. "אבל החיבור הגיע בעיקר מסבתא שלי שהיתה המבשלת של הקיבוץ. היא היתה גוררת אותי בשעות מאוד מוקדמות, 4 בבוקר, למטבח בחדר האוכל של הקיבוץ והייתי יושב שם ושובר ביצים בכמויות כדי להכין שניצל לצהריים. התשוקה האישית שלי מתחברת לעולמות המזון והתזונה, ואני 15 שנים יזם בתחומים האלו. במיזם הקודם שלי, שבו עסקתי בבעיות השמנה, למדתי על בעיית התת-תזונה, על מחסור בחלבון ובעולם ועל העובדה שמקורות חלבון קיימים מאוד פוגעים בסביבה.

"כשהבנתי את זה, נזכרתי בסיפור שהיו מספרים לי בקיבוץ על שנות ה-50 בישראל ונחילי הארבה שהיו חודרים למדינה. בני הקיבוץ היו יוצאים עם מחבתות וסירים, לדפוק ולעשות רעש כדי להבריח את החגבים מהשדות. ובזמן שהם ניסו להבריח את החגבים, אחרים באו, אספו אותם בשקים והלכו לאכול אותם. אז ידעתי שזה מזון וידעתי שזה כשר, אז הפתרון היה טריוויאלי".

את פרידמן הכיר תמיר מעבודה משותפת על מיזם קודם. תמיר הביא ניסיון ניהולי, פרידמן מומחיות בתפעול וברגולציה בתחום המזון, ויחד התחילו השניים לחפש צלע שלישית שתביא את הידע הטכני והמקצועי. אחרי בירורים לא רבים עלה שם אחד: חנן אביב. "כבר מעל 30 שנה הוא מגדל, מרבה ואוכל מגוון עצום של חרקים", אמר תמיר. "הוא הבין שבחרקים יש הזדמנות אדירה למין האנושי. מהיכולת להאכיל אותו עם חלבון, דרך ייצור חומרים והמון תופעות מחקריות כמו האבקה והדברה ביולוגית. אפשר לעשות עם חרקים דברים מדהימים שלא נחקרו עד היום. הוא פיתח יכולת גידול ורבייה של עשרות מינים שונים, וזה החזון שלו כבר עשרות שנים. טלפון של חמש דקות הבהיר לנו שמצאנו שותף והתחלנו לרוץ ביחד".

למה דווקא חגבים?

"הדבר הראשון שעלינו עליו זה שמדובר בחרק עם הביקוש הגבוה בעולם. כשהתחלנו ללמוד יותר לעומק הבנו שזה החרק עם ההרכב התזונתי הטוב ביותר בטבע – 70% חלבון, אין דברים כאלו. הדבר השלישי שלמדנו זה שיש להם יכולת להתלהק. אתה צריך חיות שמתאימות לחקלאות אינטנסיבית. לא בחרנו את החרק שהכי קל לגדל או לאסוף, אלא את החרק שיש לו יכולת להתלהק ולגדול בצפיפויות גבוהות, שיש לו פוטנציאל לחקלאות אינטנסיבית להזנת העולם.

"אם ניקח לדוגמה צרצרים, שזה מוצר מתחרה שלנו, זו חיה אינדבידואלית. בצפיפיות גבוהות הם מתים. שני צרצרים בקופסה יגדלו כמעט בכל תנאי שתיתן להם. הבעיה היא שכשתרצה לגדל 100 מיליון צרצרים יהיו לך אתגרים ביולוגיים שקשה מאוד להתגבר עליהם. החגבים מתאימים הרבה יותר, למעשה טוב להם עד צפיפות מסוימת. אחרי זה גם למדנו על הטעם והריח שהם כמעט ניטרליים, אצל אחרים הם דומיננטיים יותר, ונושא הכשרות וחלאל למוסלמים שהם יתרונות שיווקיים גדולים".

את החגבים שמייצרת חרגול פודטק היא משווקת בשתי צורות: חגב שלם ואבקה שהיא 100% חגב טחון. "את החגב השלם קונים שפים במסעדות או חברות מזון שעושות מהם חטיפים", הסביר תמיר. "האבקה הולכת לאותם שחקנים וגם לחברות מזון גדולות יותר שעושות מהם כל מוצר שנכנס אליו חלבון. לחמים, חטיפי אנרגיה, שייקים לספורטאים, בירה, מיץ תפוזים, פסטות, רטבים לפסטות, המבורגרים וקציצות. אתה יכול לאכול המבורגר שמאוד דומה בטעם להמבורגר שאתה מכיר.

"זה תחליף לבשר שפוגע בסביבה. כדי לגדל קילו פרה צריך פי 10 עד פי 20 חומרי הזנה. אם פרה שוקלת 600 קילו, זה אומר שהזנת אותה בין 5 טון ל-10 טון עשב יבש, וזה עוד בלי מים. בשביל לייצר 600 קילו חגבים צריך טון חומר. הם גם גדלים בביומסה הרבה יותר מהר. לפרה זה לוקח שנים, לחגב 30 יום. פרה ממליטה עגל אחד כל פעם, נקבת חגב מטילה 200 ביצים במחזור חיים. כמה אחוז מהפרה אנחנו אוכלים? פחות מחצי. חגבים זה 100%. צריכת מים: בשביל ליצר קילו פרה צריך 2,000 ליטר מים. בשביל ליצר קילו חגבים שני ליטר מים. 70% משטחי החקלאות היום מיועדים לבקר וזו התעשייה שתופסת הכי הרבה שטחים פתוחים. אנחנו משמידים את האמזונס בשביל זה. פרה, כדי לייצר קילו בשר, צריכה 200 מ"ר. בשביל לייצר קילו חגבים, 15 סמ"ר. זה בכלל לא על הסקאלה".

ככל שזה נוגע לפליטת גזי חממה, לדברי תמיר למעבר לחגבים, ולחרקים בכלל, יכול להיות אימפקט משמעותי: "בקר וצאן זו תעשייה שתורמת לפליטות גזי חממה יותר מתעשיית התחבורה. אבל אומרים לנו סעו בקארפול, לא אומרים לנו תאכלו סטייק אחד פחות. גידול הבקר, וגם גידול סויה, מוביל לחיסול של יערות עצומים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה. תעשיית המזון היא אחת התורמות העיקריות להתחממות גלובלית כמעט מכל כיוון שאנחנו מסתכלים. אנחנו חייבים לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שאנחנו עושים. חגבים וחרקים בכלל הם אחת החלופות המרתקות ביותר שיש".

השאלה היא אם ההתקדמות שלכם תהיה מהירה מספיק כדי שיהיה אימפקט משמעותי כבר בעשור הקרוב.

"זה לוקח זמן. תעשיית המזון העולמית אדירה וקשה מאוד לתעשייה חדשה להתמודד עם תעשיות שקיימות אלפי שנים. בני אדם התחילו לביית חיות לפני 10 אלף שנה, אנחנו התחלנו לביית חרקים לפני חמש שנים. השנים הקרובות הן האתגר להוכיח את היכולת של קנה המידה התעשייתי, ובטווח של שנתיים-שלוש זו ריצה אדירה לבנות היקפי ייצור עצומים. אין לי ספק שאפשרי שיהיה אימפקט. אנחנו רואים את קצב הגידול שלנו, אנחנו בונים חוות נוספות בקצב מואץ בצפון הארץ. בכל שנה אנחנו רואים קפיצת מדרגה של פי 10 או פי 20 בקצב הגידול שלנו, ובמכפלות כאלו אחרי חמש שנים אתה כבר במספרי ענק. לשם אנחנו מכוונים".

לתמיר ברור עם זאת שחגבים הם לא פתרון קסם, ושהם לא יכולים להחליף את כל צריכת הבשר. "את הסטייק שאנחנו אוכלים במסעדה החגבים לא יחליפו", הוא הודה. "אנשים ימשיכו לאכול סטייקים, הם אוהבים את המרקם ואת החוויה. אבל במוצרים כמו בשר מעובד, שזה חלק עצום מהתעשייה, בעבודה נכונה עם מהנדסי מזון אפשר להגיע למרקמים מאוד מאוד דומים. בשר טחון, המבורגרים, נקניקיות, קציצות, ביף ג'רקי, כל המקומות שהבשר כבר עבר עיבוד. השאלה הגדולה היא לא הביקוש, אלא ההצע. התעשייה כיום לא עומדת בקציב הביקוש. אנחנו מוצפים בפניות בהיקפים עצומים".

אז מה הבעיה לעשות גיוסים ולפתוח עוד חוות?

"לגייס כסף זה האתגר. במה משקיעים ישראלים? סייבר, IT, מכשור רפואי. משקיעים הם כמו חגבים, גדלים בעדר. הם משקיעים בתחומים שאחרים משקיעים בהם, מעט מהם פורצים דרך בתחומים חדשים. זה מאתגר לגייס לתעשייה הזו, ולחקלאות בכלל".

גם כשאתה מראה שיש לך הזמנות שתוכל לספק אם יהיה לך עוד הון?

"זה נשמע לך הגיוני, אבל זה לא ההיגיון של המשקיע. משקיעים ישראלים מאוד מסורתיים ולוקחים סיכונים בענפים שהם מכירים ושולטים בהם. תעשיית המזון והחקלאות מבחינת השקעות היא זניחה, קטנטנה. יש חברות עם טכנולגיות מאוד מפותחות, אבל האתגר של הגיוס גדול כי פשוט אין משקיעים".

התחממות גלובלית היא המשבר החשוב והחמור ביותר שהמין האנושי יידרש להתמודד אתו בעשורים הקרובים. מדור זה סוקר את הסוגיה מהבטים כלכליים וטכנולוגיים, מתוך מטרה לעורר מודעות למשבר ולפתרונות האפשריים להתמודדות אתו. תגובות ורעיונות אפשר לשלוח ל-omer.kabir@calcalist.co.il.