איך קובעים שווי "מדעי" של שחקן

בגוף המחקר של הכדורגל האירופאי, CIES Football Observatory, החוקרים מחפשים את הדרך המדעית ביותר לקבוע שווי של כדורגלנים. ד"ר רפאלה פולי, ד"ר לוק ראבנל וד"ר רוג'ר בסון מחפשים את הרציונל בשוק העברות השחקנים כבר יותר מעשור והם גילו שלמרות שרמת האינפלציה שונה מאוד מהאקלים הכלכלי הרגיל והתנהלויות כלכליות שונות באופן קיצוני מאלו בשוק "הנורמלי", מה שקובע מחיר של שחקן - לפחות ב-80% מהמקרים - אלו נתונים שאפשר לבדוק ולאמוד. עם הנתונים הללו, קובעים ב-CIES, אפשר לקבוע שווי ריאלי של כל שחקן כדורגל מקצועי.

אדן האזר. המחיר יעלה? צילום: גטי אימג'ס

לפי פולי "משיחות עם דמויות בשוק ההעברות זה ברור שישנם דברים שקובעים את מחיר השחקנים - כולל המצב הכלכלי של המועדון הרוכש והמועדון המוכר ולכן כשאנחנו קובעים שווי לשחקן, אז אנחנו מנסים לנבא איזה סוג של קבוצה עשויה לרצות את השחקן המדובר". כלומר, אם פריז סן ז'רמן רוצה שחקן, המחיר שלו יעלה באופן מיידי ובצורה הרבה יותר ברורה מאשר כשליון רוצה אותו.

אחרי שמנסים לחשב "איזה סוג של קבוצה תרצה את סוג השחקן", ב-CIES מסבירים כי הם מסתמכים בהערכות השווי שלהם על יותר מ-2,500 העברות בעבר (בין יולי 2011 עד לתקופה שבה מודדים את שווי השחקנים) כדי להעריך את שווי השחקן המדובר לפי שווי של שחקנים אחרים הדומים לו. מה מודדים ב-CIES? כ-20 מדדים סטטיסטיים שונים שהשחקן רושם בקבוצתו ובנבחרת (סטטיסטיקות רגילות ומתקדמות). לתוך האלגוריתם הזה מכניסים ב-CIES גם את התוצאות של הקבוצה והנבחרת שלו, הגיל שלו, העמדה שלו, הליגה בה הוא עובד, החוזה שלו (אורך, גודל) ועוד נתונים שעשויים להשפיע על שווי השחקן. אחרי נירמולים (שנים, הכנסה של קבוצה ועוד) של המספרים, המודל של CIES מנבא במדויק את המחיר שמועדון מוכן לשלם על שחקן ב-80% מהמקרים. האלגוריתם של CIES לוקח בחשבון הרבה דברים והוא אכן מתוחכם ומדויק. בפיפ"א אף שוקלים היום להשתמש במודל של CIES כדי לבנות "מחירון" שחקנים מדויק שיאפשר התנהלות תקינה ושקופה יותר בשוק העברות  השחקנים. מהלך זה ייתפס כחיובי מאוד עבור כל איש רציונלי בשוק הכדורגל העולמי - ואולם, יש לזכור שיש דברים אחרים שמשפיעים בצורה לא מבוטלת על תדמית של שחקן וכפועל יוצא מכך, על מחירו.

אז אלו דברים, שקשה יותר להכניס לאלגוריתם, יכולים להשפיע על מחיר שחקן?

 שחקן אמריקאי עם פוטנציאל להיות אחד מהשחקנים הבכירים בליגה גדולה, עשוי להיתפס כשחקן שעשוי לסייע למועדון לפרוץ לשוק האמריקאי - מה שיעלה את מחירו באופן אוטומטי. כנ"ל שחקן יפני או אפילו סיני. מועדונים ישלמו יותר על שחקן שעשוי להתגלות כבעל יכולת לסייע בפריצת דרך מסחרית בשוק מסוים או לדמוגרפיה מסוימת.

תדמית הסוכן

בבה נולד בכף ורדה וגדל במקלט להומלסים בפורטוגל. את הקריירה המקצועית שלו התחיל בשנת 2009 בגיל 19 באסטרלה דה אמאדורה מהליגה השנייה בפורטוגל. הוא שיחק עונה בליגה השנייה עם הצלחה מוגבלת כחלוץ (4 שערים ב-26 משחקים). אחרי עונתו הראשונה, קבוצתו - שהיתה שרויה בקשיים כלכליים - חיפשה רוכשים לחלוץ הצעיר ולא קיבלה ולו הצעה את למרות שדרשה פחות מ-130 אלף יורו עבורו. פ.ס.וו, למשל, קיבלה הצעה להחתים אותו בחינם אבל הקבוצה ההולנדית לא ידעה שום דבר על השחקן ודחתה את ההצעה. באיזשהו שלב אסטרלה הפסיקה לשלם לבבה ואז הוא השתחרר מחוזהו וחתם על חוזה בויטוריה דה גימארש מהליגה הראשונה של פורטוגל. סעיף השחרור שלו עמד על 3 מיליון יורו (חייבים סעיף שחרור בפורטוגל), הסעיף עלה, כביכול, ל-9 מיליון יורו אחרי שהוא כבש חמישה שערים בשישה משחקי ידידות. אף אחד לא הבין למה זה קרה, אבל באותו קיץ שבו חתם בגימארש, מנצ'סטר יונייטד הגדולה הגישה על בבה הצעה בשווי 9 מיליון יורו, שמתוכם 3.5 מיליון יורו הגיעו לסוכנות שלו, Gestifute. כמו כן, דווח בזמנו שבנפיקה ואפילו ריאל מדריד מעוניינת בחלוץ האלמוני. למה מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון, כביכול עם המלצה מקרלוס קיירוש, החתימה השחקן שלא הצליחו למכור ב-130 אלף יורו ב-9 מיליון יורו? המשטרה הפורטוגלית חקרה את ההעברה החשודה הזו אבל נראה שמה שקרה זה שמנצ'סטר יונייטד רכשה את בבה בעיקר בשביל לרצות את הסוכן שלו, אחד הסוכנים המשפיעים בעולם הכדורגל, ז'ורג' מנדס. הסיפור הזה מראה שלעיתים לא נדירות, זהות הסוכן של שחקן עשויה לקבוע כמה השחקן שווה או לא שווה. זה תלוי בעמדות הכוח של הסוכן והשחקנים שעובדים איתו יותר מאשר בכמה שערים הומלס לשעבר כבש בליגה השנייה בפורטוגל.

נשיאי מועדונים ובעלי קבוצות הם בני אדם. ובני אדם הם אלו שקובעים את המחיר של השחקנים בסופו של דבר. ולבני האדם האלה יש העדפות שונות, מערכות יחסים שונות ומשונות ואהבות ושנאות שונות ומשונות. למשל, פלורנטינו פרס לא מוכן למכור את קרים בנזמה גם עבור 100 מיליון יורו, למרות שהחלוץ, אובייקטיבית, לא שווה יותר מ-40 מיליון יורו. מדוע? למה? בספרד מספרים שפלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, פשוט מחבב את הבחור ולכן הוא רוצה אותו בקבוצה שלו. על טעם ועל ריח אין להתמקח. אם זה ככה בריאל מדריד, זה ככה בהרבה מקומות אחרים.

אגב, התנהגות מסוימת של שחקן - לטוב או לרע - גם כן עשויה להשפיע עליו לרעה בשוק.

קוטיניו. שווה את הכסף. עדיין צילום: רויטרס

לאורך השנים ניתן לזהות שמועדונים משלמים יותר עבור שחקנים ממדינה או מועדון "אופנתיים". קייסי קלר, השוער האמריקאי של לסטר סיטי לשעבר, אמר פעם לעיתונאי הגרמני כריסטוף בירמן ש"זה טוב להיות הולנדי". "ג'ובאני ואן ברונקהורסט הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שתדמית השחקן תלויה הרבה במדינה שלו" אמר קלר. "הוא עבר מריינג'רס לארסנל, נכשל שם. לאיפה הוא הגיע משם? לברצלונה! אתה חייב להיות הולנדי בשביל לעשות את זה. אם הוא היה אמריקאי, הוא היה חוזר ל-DC יונייטד". אלכס בלוס, כתב בספרו Futebol: The Brazilian Way of Life: "הביטוי 'כדורגלן ברזילאי' הוא כמו הביטוי 'שף צרפתי' או 'נזיר טיבטי'. הלאום מבטא סוג של סמכות, נטייה מולדת להצליח בעבודה - בלי קשר ליכולת על המגרש". סוכן ברזילאי אף ציין בפני בלוס ש"זה הרבה יותר קל למכור, למשל, 'שחקן זבל ברזילאי' שחקן מקסיקני מבריק". סטריאוטיפים חזקים מהיגיון בהרבה מהמקרים. זה נכון מאוד ללאום השחקנים. למשל, אחרי יורו 1992, מחירי השחקנים הדנים - בלי קשר אם זכו באליפות אירופה עם הנבחרת או לא - עלו. אחרי יורו 1996 מחירי השחקנים הצ'כים גם כן עלו. עלו. חלק הצדיקו את המחיר החדש שלהם, חלק כשלו במקומות ששילמו עליהם כסף גדול. זה בלט במיוחד אז, כשהיו פחות סטטיסטיקות והבנה של שוק העברות השחקנים, אבל זה קורה גם עכשיו. למשל, לפתע פתאום שחקנים אנגלים צעירים מבוקשים יותר מאי פעם בקבוצות הליגות הבכירות מחוץ לאנגליה. למה? א' - בגלל הצלחת הנבחרות הצעירות בטורנירים הבינלאומיים האחרונים וב' בגלל ההצלחה של הנבחרת במונדיאל 2018. גם ההצלחה של ג'יידון סאנצ'ו, כוכב דורטמונד האנגלי, העלתה את מחירי השחקן הצעיר האנגלי. זה נכון גם למועדון בו השחקנים גדלו או עברו. שחקן שגדל באייאקס, לא משנה אם הוא באמת טוב יותר משחקן שגדל בוויטסה ארנהיים, יהיה יקר יותר.

מלקום (21) היה שחקן כנף צעיר בבורדו מהליגה הצרפתית. מעורבות ב-32 שערים ב-83 משחקי ליגה אלו מספרים נאים אך לא שווים מקום בברצלונה לכל הדעות. ואולם, בעקבות העניין הרב שרומא הראתה בקשר הכנף הברזילאי, ברצלונה התעניינה בו ואף רכשה אותו אחרי שכבר סיכם את תנאיו ברומא וכבר עלה על מטוס לבירה האיטלקית. מדוע ברצלונה נכנסה לעסקה רגע לפני שחתם ברומא? ייתכן מאוד שזה בגלל שבברצלונה "סומכים" על העין של מונצ'י, המנהל הספורטיבי המצוין של רומא, שבמשך שנים "סיפק" שחקנים רבים לברצלונה דרך סביליה. ברצלונה פשוט רצתה לקצר תהליכים ובמקום להביא את מלקום ב-80+ מיליון יורו אחרי הצטיינות של כמה שנים ברומא, רכשה אותו ב-40+ מיליון יורו היישר מבורדו - עם "האישור" של מונצ'י שהוא שווה את הכסף. זה לא תמיד עובד עבור השחקן, בטח כשהוא נדרש לקפוץ כמה דרגות ברמתו בשביל להתאים לברצלונה אבל ככל הנראה, אם זה לא היה מונצ'י שרוצה אותו - מונצ'י שסביליה שלו סיפקה לברצלונה שחקנים כגון דני אלבס ואיבן ראקיטיץ' - כנראה מלקום היה היום במקום שמתאים לו יותר. במחיר סביר יותר.

ב-CIES התייחסו לזהות הקבוצה המשלמת אבל פחות לזהות הליגה המשלמת על שחקן. קבוצות פרמיירליג, למשל, משלמות כמעט תמיד "פרמיום" על שחקנים. זה משהו שבסקר השכר השנתי האחרון של sportingintelligence.com הדגישו במיוחד. למשל, ג'ירונה קבוצה שמציגה מספרים דומים לאלו של ווסטהאם - ואולם השכר הממוצע של שחקן סגל בווסטהאם הוא 3.2 מיליון ליש"ט בשנה ושל ג'ירונה הוא 700 אלף ליש"ט בשנה. הפרמיירליג, בעצם, משלמת פי 4 יותר על אותם מספרים. מנהלים ספורטיביים ברחבי הליגה גם מודים שאם שחקן שווה 6-7 מיליון יורו מבחינתם, ברגע שקבוצה אנגלית מגישה הצעה עליו - הם יכפילו בשניים עד ארבע את הדרישה. זה קורה בעיקר בגלל שלפרמיירליג יש הרבה יותר כסף מכל ליגה אחרת. סתם לדוגמה, ברנלי הרוויחה 120 מיליון ליש"ט בשנה שעברה מזכויות שידור. זה בערך 50 מיליון יורו יותר מאשר כל הליגה ההולנדית מקבלת בשנה. כך שהפערים מולידים את המחירים.

לפעמיים ההסבר ההגיוני היחיד למחיר מטורף ולא קשור על שחקן זה טיפשות של הקבוצה המשלמת. בעלים של קבוצה שלא שומע בעצות אנשי המקצוע ולא מבין מה הוא עושה, למשל. לפעמיים זה פשוט לא כשר. זה נכון לכדורגל. זה נכון לכל תחום בחיים.

הארי קיין, טוטנהאם - 197.3 מיליון יורו

ניימאר, פריז סן ז'רמן - 197 מיליון יורו

מוחמד סלאח, ליברפול - 173 מיליון יורו

פיליפ קוטיניו, ברצלונה - 171.3 מיליון יורו