כמה כסף צריך בשביל להרים קבוצת צמרת באירופה?
המסמכים של פוטבול ליקס שמתפרסמים בדר שפיגל מלמדים כמה בדיוק השקיעה אבו דאבי במנצ'סטר סיטי (יותר מ-2.7 מיליארד יורו) ואיך בדיוק הקבוצה רימתה את הרגולציה
ב-1 בספטמבר 2008, אחרי משא ומתן של מספר חודשים, תאקסין צ'ינוואט - ראש ממשלת תאילנד לשעבר והבעלים של מנצ'סטר סיטי - מכר את הקבוצה לאבו דאבי יונייטד גרופ - ADUG. חברת ההשקעות בספורט של נסיכות הנפט אבו דאבי. חברה בבעלות יורש העצר של אבו דאבי וסגן ראש הממשלה של איחוד האמירויות, מנסור בן זאיד אאל נהיאן - השייח' מאנסור.
קראו עוד בכלכליסט:
- 7 הערות על חשיפות פוטבול ליקס
- שליטה אנגלית: אלה מועדוני הכדורגל שהוציאו הכי הרבה על השחקנים שלהם
- המשימה הקשה ביותר בעולם הכדורגל
מפת "סיטי פוטבול גרופ" הגלובלית. יותר מ-2 מיליארד ליש"ט השקעה צילום:טוויטר הכניסה לוותה בשבירת שיא העברות באותו הזמן - רכישת רוביניו מריאל מדריד ב-32.5 מיליון ליש"ט. רכישה שהיתה יריית אזהרה לשאר הכדורגל האנגלי והאירופי. מסר ברור על כך שאבו דאבי, שיושבת על עשירית ממאגרי הנפט בעולם והשקיעה יותר מטריליון דולר ברחבי העולם, נכנסת לעולם הכדורגל ויכולה לשים את רומן אברמוביץ' - המשקיע הגדול שב-2003 הפך את הכדורגל האנגלי על הראשון עם הון מוערך של 10-11 מיליארד דולר - בכיס הקטן.
עד מהרה התחילו באבו דאבי לסגת, פומבית, מכך שהם הבעלים של הקבוצה והדגישו שהבעלים הוא השייח' מנסור ולא הנסיכות. כמו כן, הוכרז שהמטרה שלו היא בניית הקבוצה עם כספו הפרטי ושהכסף יושקע בהפיכת הקבוצה לעסק מניב, רווחי וגלובלי.
גארי קוק, המנכ"ל של המועדון בזמנו, פירט את התוכנית עם מסמך מרהיב בן 83 עמודים שחולק לעיתונאים. דובר על כך שמועדון הכדורגל ייהפך ל"וירג'ין של אסיה והעולם", שהוא יספק שירותים פיננסיים ויהיה חלק מתעשיית האופנה, התקשורת, המזון והרכב. המועדון היה אמור לשווק משקאות אנרגיה, מיני-קופרס וקטנועים וגם יקים רשת מזון מהיר. בתוכניות של סיטי דיברו גם על בניית רשת מכוני כושר, רשת מוצרי טכנולוגיה ורשת בגדי מעצבים. קוק אף טען שהדרך להגדיל את ההכנסות היא "לסגור את הפרמיירליג ל-14 קבוצות", ולהפוך לליגה בסגנון ה-NBA או ה-NFL, ללא ירידות ליגהיי. "צריך לחשוב גלובלי", אמר קוק, לשעבר בכיר בנייקי. "אנשים צופים במשחקי הפרמיירליג בבנגקוק ובבייג'ינג ורואים פרסומות ל'פרד סמית אינסטלטור'. במובן הזה, אנחנו נמצאים 10 שנים מאחוריי ארה"ב בכל הקשור לשיווק ספורט". הוא הוסיף: "מנצ'סטר יונייטד אפילו לא גירדה את פני השטח מבחינת הכנסות מפרסום".
סיטי, בחודשים שאחרי הרכישה, חתמה על הסכם שיתוף פעולה חברת אנדמול (Endemol) ההולנדית שאחראית, בין השאר, על הפקת והפצת הריאלטי, "האח הגדול", כדי שתסייע במאמצי השיווק של הנובורישית החדשה של הכדורגל האירופי.
מי יקנה מיני קופר של סיטי?
ואולם, למרות הכסף הגדול שזרם לתוך המועדון והושקע, בין השאר, בתוכניות שיווקיות יומרניות - הקבוצה נותרה קטנה ואף אחד בעולם לא היה קונה מיני-קופר של מנצ'סטר סיטי. גם שחקנים בכירים לא ממש רצו להגיע. קלאס יאן הונטאלר מאייאקס קיבל הצעה להצטרף לסיטי ודחה אותה עם ההסבר שמדובר ב"מועדון מדרגה שנייה". ססק פאברגאס מארסנל אמר שזה יהיה "התאבדותי" להצטרף לקבוצה. ההשפלה הגדולה ביותר לסיטי בשוק העברות היתה הדחייה של קאקה.
קוק הביך את עצמו, את המועדון ואת אבו דאבי כבר מיצירת הניסיון הראשוני עם הקבוצה של קאקה. ב־15 בדצמבר יצר קוק קשר ראשוני עם מילאן. "אני רוצה להיות הכי ישיר בעניין", אמר קוק לאדריאנו גאלייני בשיחת טלפון. "אנחנו רוצים את השחקן הכי טוב שלכם, ואני מתקשר כדי לשאול כמה אתם רוצים לקבל עבורו". גאלייני אמר שהוא ידבר עם ברלוסקוני ובאותו יום שלח פקס למשרדו של קוק. "קאקה יהיה משוחרר להצטרף למנצ'סטר סיטי אם תעבירו לנו סכום של 200 מיליון".
קוק שלח פקס חזרה: "זה בלירה?". היה ברור שקוק שוחה במים עמוקים. מדי. זה היה ברור עוד יותר לאחר קאקה סירב לכל הצעה מהסיטי וקוק נאלץ לשקר לאוהדים. "דיברנו עם בוסקו, אבא של קאקה, והוא אמר שהוא מאוד מעוניין בפרויקט ובפוטנציאל שלו אבל ברגע שדיברנו על היבטים פיננסיים, הוא שכח מהדברים האחרים", אמר קוק לאוהדים והוסיף שהוא "מאוכזב מכך שאבא שלו רצה עוד ועוד כסף". קוק גם אמר שעם קאקה עצמו הוא לא דיבר, "אז לא הוא דחה אותנו". שזה שטויות.
סיטי, תחת קוק, רכשה שחקנים שלא ממש מציתים את הדמיון: וויין ברידג', קרייג בלמאי, שיי גיבן, נייג'ל דה יונג, גארת' באר, רוקה סנטה קרוס, עמנואל אדאביור, קולו טורה, ג'ולן לסקוט, סילביניו וכוכב אמיתי אחד - קרלוס טבס. אבו דאבי השקיעה ברכישות ובשכר שלהם לא מעט כסף - לפי מסמכים שנחשפו השבוע בדר שפיגל, המועדון עצמו עלה לאבו דאבי 100 מיליון ליש"ט, 50 מיליון ליש"ט נוספים הלכו לסוכנים ומתווכים ויותר מ-444 מיליון ליש"ט הושקעו בשחקנים. על פי הדוח הנחשף אבו דאבי כיסתה הפסדים של 216.8 מיליון ליש"ט והעבירה 149 מיליון ליש"ט נוספים דרך הסכמי חסות. ביחד עם כיסוי חובות ותשלומים אחרים, אבו דאבי העבירה 1.1 מיליארד ליש"ט לפרויקט בצפון מערב אנגליה - וכל זה בין 2008 ל-2012. אבל היה ברור שצריך שדרוג רציני לפני שמשקיעים כסף גדול עוד יותר.
ואז הכל הפך "ללא חוקי"
ב-2012 אבו דאבי גייסה את פראן סוריאנו, לשעבר מנכ"ל ברצלונה והמנהל הספורטיבי לשעבר של המועדון הקטלאני, צ'יקי בגירסטיין כדי להעניק לפרויקט בסיטי אמינו ומעמד . סוריאנו ובגירסטיין הביאו עימם דרכי עבודה ותרבות ניהול, ולא פחות חשוב - הרבה קשרים. ואולם, אז צצה בעיה חדשה. בעקבות הכניסה של אבו דאבי וקטאר לכדורגל האירופי, המועדונים הגדולים בבעלות יותר מסורתית, לחצו על אופ"א לייצר את הרגולציה שנקראת "פייר פליי פיננסי", שנועדה לצמצמם חובות בכדורגל האירופי, להכריח מועדונים לחיות לפי יכולתיהם הטבעיות ולמנוע מבעלים סופר עשירים "לקנות" את דרכם להצלחה עם השקעה חסרת פרופורציות בענף. סוריאנו שלח במייל שהודלף: "הם (ארגון ה-ECA, ארגון המועדונים הגדולים באירופה) דוחפים את ה-FFP בצורה שהיתה מביישת כל תעשייה אחרת. אנחנו צריכים להילחם בזה, אבל בצורה סודית כדי שלא יצביעו עלינו ויגידו שאנחנו האויביים של הכדורגל בעולם".
הפייר פליי הפיננסי הפך את ההשקעה של אבו דאבי, לפתע פתאום, ל"לא חוקית". מסמכים של פוטבול ליקס שנחשפו השבוע במגזין דר שפיגל מוכיחים איך מנצ'סטר סיטי כופפה את החוקים החדשים. האי-מיילים שהודלפו בין המנהל הפיננסי של מנצ'סטר סיטי (חורחה קומייאס) להיררכיה של המועדון, מראים שהפסדים כוסו על ידי הסכמי חסות מנופחים בין חברות מאבו דאבי למנצ'סטר סיטי.
חברות כמו חברת התעופה של אבו דאבי, אתיחאד קיבלו כסף מ-ADUG כדי לשלם הסכמי חסות גדולים באופן משמעותי ממה שהן היו יכולות לשלם. למשל, אתיחאד שילמה רק 8 מיליון ליש"ט מתוך הסכם בשווי 67.5 מיליון ליש"ט. את שאר הכסף העבירה ADUG לאתיחאד. הסכמים דומים נחתמו עם חברת הנפט מאבו דאבי, Aabar ועם רשות התיירות של אבו דאבי. אנשי המועדון ואנשי אבו דאבי הכחישו בפומבי שזה מה שקורה - אבל המסמכים שנחשפים השבוע מוכיחים מה שמתנגדי הפייר פליי הפיננסי אמרו כל הזמן: אין באמת דרך למנוע ממדינות כמו קטאר ואבו דאבי להשקיע בקבוצות הכדורגל שלהם. בסיטי כינו את פרויקט הסתרת ההכנסות Project Longbow - על שם חץ שלוחמים בריטים עיצבו קרב קרסי, שהיה חלק ממלחמת 100 השנים עם צרפת (נשיא אופ"א בזמנו, היה מישל פלאטיני הצרפתי). בפרויקט הזה שילמה אבו דאבי כסף רב ללוביסטים ולאנשי ממשל בריטים לשעבר, שהקימו חברות קש ואף רכשו בנק איסלנדי שפשט רגל כדי שאלו "יקנו" את זכויות התדמית של שחקני מנצ'סטר סיטי. כך שילמו לשחקנים בדרך עוקפת אופ"א - מה שצמצם את ההוצאות והגדיל את ההכנסות. אי-מיילים גם מראים שמנצ'סטר סיטי התנהלה כביריונית של ממש מול אופ"א בכל הקשור לחוקי ה-FFP.
על פי החישובים והמסמכים, אבו דאבי השקיעה כ-2.7 מיליארד יורו כדי להפוך את סיטי לאחת מהקבוצות הטובות באירופה - בטופ של המשחק, בדיוק מה שאופ"א ניסתה למנוע. ומי עזר לאבו דאבי לעבור על החוקים? מי שכיום שולט בפיפ"א - ג'יאני אינפנטינו, מזכ"ל אופ"א לשעבר.
מה זה ערכים בכלל?
כש-ADUG נכנסה לכדורגל האנגלי, החל דיון עקרוני על איך כדורגל עובד ומה תפקידו של הכסף בכדורגל המודרני. זה קרה בימים שבנקים קרסו ועשרות חנויות וברים נסגרו על בסיס יומי. מאות אלפי אנשים איבדו את מקום העבודה שלהם בעולם בכלל ובבריטניה בפרט ואולי אז היה קצת קשה לקבל את העובדה שמציעים לכדורגלן 500 אלף ליש"ט בשבוע. מאז, הכלכלה העולמית התאוששה, מחירי הכדורגל הפכו את ה-32 מיליון ליש"ט ששילמו על רוביניו לרכישה כמעט נשכחת. פרשנים רבים - בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית - מדברים רבות על כך שהסכומים הגדולים שמושקעים בכדורגל וכדורגלנים "מגונים" ו"הורסים את הכדורגל". ואולם, הכדורגל תמיד "נהרס על ידי כסף". מאז 1885, אז ההתאחדות לכדורגל האנגלית אישרה לכדורגלנים להיות מקצוענים, דרך ביטול "השכר המקסימלי" (20 ליש"ט בשבוע) ב-1961 ועד רכישת השחקן הראשון ב-1 מיליון ליש"ט (טרבור פרנסיס) ב-1979 - מאז ועד היום, תמיד היו אלו שאמרו ש"הכסף הורס את הכדורגל". אבל הכדורגל לא נהרס.
השאלה היא האם זה בכלל הגיוני לדרוש ממועדון לחיות לפי "היכולות הטבעיות שלו" או לקבל השקעה חיצונית? ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, אמר בזמנו: "אני מאמין שאם מועדון יכול לייצר די כסף באמצעות הניהול שלו כדי לרכוש שחקן ב־100 מיליון ליש"ט, אז זה מוסרי. אבל אם ההוצאה באה מבחוץ זה משהו אחר. אני מאמין שמועדון כדורגל צריך לחיות מיכולותיו הטבעיות. אנגליה מאבדת 3,000 עבודות כל היום ויהיו לכך השפעות גם על המשחק. כסף כזה יכניס עכשיו את עולם הכדורגל לאינפלציה. סיטי לא חיה בעולם האמיתי". על כך ענה נואל גאלגר, גיטריסט וסולן להקת אואזיס ואוהד מנצ'סטר סיטי: "שוונגר והכדורגל הסוציאליסטי שלו ילכו להזדיין! שילכו להזדיין הערכים. שילכו להזדיין כל מי שאומר שהמועדון יאבד את הזהות שלו. איזה זהות?! להיות מסריחים 30 שנה?!".
ואולי זאת הבעיה. אוהדים רוצים הצלחה. ויש לה מחיר כספי וגם מחיר ערכי. ולא מדובר על הרמאות ושבירת חוקי הפייר פליי הפיננסי.
ההצלחה האדירה של סיטי מיוחסת לאבו דאבי. ניתן לראות זאת בסדרה התעודית-יח"צנית שעשו לה באמזון, All or Nothing, כאשר בשתי סצנות שונות המאמן של הסיטי, פפ גווארדיולה, מודה לשייח' מאנסור על התמיכה שלו בקבוצה.
אבל חייבים לזכור שכל הפרויקט הזה של אבו דאבי בעולם הכדורגל הוא פרויקט שיווק אפל במיוחד.
ארגוני זכויות אדם פרסמו בשנים האחרונות כי אבו דאבי הופכת את הקבוצה ל"כלי מיתוג" עבור משטר בינלאומי המואשם בהפרה שיטתית של זכויות אדם. מערכת המשפט באבו דאבי היא "מדכאת, מעודדת עינויים ולא הוגנת בבסיסה". אמנטסי אינטרנשיונל וארגון זכויות האדם Human Rights Watch הביעו מחאות קולניות נגד המעצר ההמוני של עשרות מורים, עורכים דין ואנשים מן היישוב שלפי ההאשמות עונו במהלך מעצרם בבית הכלא של אבו דאבי, עברו משפט "לא הוגן מיסודו", ונידונו לעונשי מאסר ארוכים ללא אפשרות לערער. ולמה? כי הביעו מחאה נגד הממשלה או ביקשו יותר זכויות. המשפחה השולטת באבו דאבי ומנ'צסטר סיטי - לפי המבקרים - בעלת "נחישות לחסל כל צורה של התנגדות".
בסופו של דבר, אבו דאבי השקיעה הרבה מאוד כסף בסיטי והפכה אותה לכלי מושלם לכיסוי פשעים נגד האנושות. וזה מדאיג הרבה יותר ממועדון שחי מעבר ליכולותיו הטבעיות.
