לימון-לימונרו: אל תקראו לי חמוץ

נראה שאין מאכל במטבחי מזרח הים התיכון שאינו מתובל במיץ הלימון. בעוד במערב אירופה ובמזרח אסיה מבכרים את החומץ העשוי ענבים או פירות אחרים — בארצות השמש, מן הבלקן ועד צפון אפריקה משמש הלימון לרענון, שימור וחידוד טעמי האוכל. והוא גם פופולרי בבישול כמו גם ברפואה העממית.

מקורו, כמרבית פירות ההדר, במזרח אסיה, בצפון הודו ובסין של ימינו, שם הוא מתועד בשימוש ובגידול חקלאי כבר אלפי שנים.

לאזורנו ולארצות הים התיכון הגיע כנראה עם הרומים בראשית האלף הראשון אולם גידולו החקלאי והשימוש בו לא הפך לנפוץ עד שהחלו לעשות בו שימוש הערבים במאה ה־8.

תחילה הגיע לפרס ולעיראק וממנו נפוץ עם כיבושי המוסלמים לצפון אפריקה ולדרום אירופה, שם הפך לעץ פרי פופולרי בבוסתני האצילים וצורתו וניחוחו נחרזו בשירה ובספרי הבישול.

היו אלה האיטלקים שהחלו להשביח את זניו ולגדל אותו בגידול חקלאי משמעותי בגנואה במאה ה־15, ואילו קולומבוס הביא את זרעי הפירות לאמריקה כבר במסעותיו הראשונים.

מאז משמש הלימון מרכיב חשוב ומרכזי במאכלים רבים והשימוש בו איננו מוגבל רק למיץ החמצמץ אלא גם לקליפה ולעלים.

איור: איגור טפיקין

בשוק

לימונים מצויים בשוק משך כל השנה שכן הם חלק בלתי נפרד מהמטבח היומיומי של אזורנו. אין תחליף ללימונים טריים שנקטפו בחורף והגיעו ישר אל השוק. בעיקר אלה שאינם מרוססים או מצופים במאריכי חיים.

במטבח

את הלימונים אפשר לאחסן גם במקרר, שם אף יאריכו ימים, אולם יהיה קשה יותר לסחוט מהם את המיץ.

אפשר לבשל את המיץ עם סוכר ומעט גרידה מן הצהוב של הקליפה ולהכין סירופ סמיך להכנת לימונדה. תוספת של עלי נענע או ג’ינג’ר יחדדו את טעם המשקה, שאפשר לאחסנו זמן רב בבקבוק במקרר.

עלי לימון צעירים ורכים שלא רוססו נהדרים כתוספת לקנקן התה וגם לתבשיל כבש או בקר שבושל על אש קטנה. מוסיפים את העלים בחמש הדקות האחרונות בסיר.

מקליפות הלימון אפשר להכין לימונצ'לו מתוק־מריר ומרענן. מקלפים בעדינות את החלק הצהוב מ־15 לימונים טריים. מעבירים את הקליפות לצנצנת, מכסים בליטר אחד של אלכוהול 95%, וסוגרים. מניחים במקום קריר ואפל ל־10 ימים. ממיסים כוס סוכר בליטר מים רותחים ומוסיפים לצנצנת אחרי שהצטננו. מניחים ל־10 ימים ומעבירים לבקבוקים בתוספת כמה קליפות. מאחסנים במקפיא ומוזגים לאחר הארוחה בכוסות קטנות.