חקר ביצועים - מנתניהו וכחלון ועד אריסון ודנקנר: חשבון נפש שנתי

ההקצנה של השנה

חוק הלאום: חוק מהו יהודי

חוק הלאום הוא המשך ראוי לספין של בנימין נתניהו ביום הבחירות, על הערבים הנוהרים לקלפיות: הספין ההוא נועד להעביר את מצביעי הבית היהודי לליכוד, וגם חוק הלאום הוא חלק במלחמה עם הבנטים למי יש יהודי יותר גדול. אבל לחוק הזה יש גם יעדים לא פוליטיים. הוא נועד להשליט את היהדות על הדמוקרטיה, וגם להסיט את בית המשפט העליון לכיוון ציוני־יהודי יותר. לא רק השמאל שכח מה זה להיות יהודי, גם הדמוקרטיה, התקשורת ובתי המשפט שכחו - וצריך חוק שיזכיר להם.

משה גורלי

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

ח"כ אורן חזן מצלם סלפי במליאה לאחר אישור חוק הלאום צילום: עמית שאבי

נתניהו: נרטיב יחיד

הטיפים שהולידו את חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיעו מסביבתו הקרובה. עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ היו אנשי מטה הבחירות המצומצם שלו. בראש המשטרה והתביעה עומדים אנשים שהוא מינה. את העדויות שסיבכו אותו מסרו מקורבים, ארנון מילצ'ן ושלדון אדלסון. כתב האישום נגד שרה נתניהו נולד בלשכת נתניהו ובמעון ראש הממשלה. מי שהקליט את יאיר נתניהו מבקש כסף למועדון חשפנות מבנו של קובי מימון הוא הנהג. ההקלטה של שרה נתניהו צועקת "BA MA" נשמרה בידי יועץ תקשורת דתי־לאומי. כך שאפילו על הטלטלה שעובר ראש הממשלה, שאולי גם תפיל אותו מכיסאו, השמאל לא יכול לקחת קרדיט. זה לא מנע מאשף השיח הציבורי להכתיב נרטיב אחד: זו רדיפה פוליטית. התקשורת והפוליטיקה הדהדו את הטענה הזאת בעוצמה, והפכו שאלות של ניקיון כפיים לכמעט לא רלבנטיות. בראש המדינה עומד אדם החשוד בקבלת שוחד, וזה מעצבן מעט מאוד אנשים.

אורי תובל

בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

כחלון: שלח ביטול

כששר האוצר משה כחלון התייחס להמלצת נגידת בנק ישראל קרנית פלוג להעלות מסים, הוא אמר: "אני מצטער ששר האוצר הקודם כן קיבל את העצה שלה. אני לא קיבלתי את העצה שלה ולא מתכוון לקבל את העצה שלה". זו אמירת השנה בעיניי, משום שהיא מסמלת את חוסר התיאום הקיצוני, חסר התקדים, בין שר האוצר לבנק ישראל, בין המדיניות הפיסקאלית־תקציבית למדיניות המוניטרית. וחשוב מכך: האמירה הזאת מדגישה את שחיקת מעמדם של הפקידות המקצועית ושל שומרי הסף במדינה. שחיקה? ביטול, למעשה. אותו זלזול שאנחנו רואים כשהמדינה לא ממנה כלכלן ראשי, או בפארסה שסביב מינוי מנהל לרשות שוק ההון. זו לא קרנית פלוג שמזלזלים בה, וזה לא הדרג המקצועי — את האינטרס ארוך הטווח, זה של הציבור, הם מבטלים.

אדריאן פלוט

מימין: פלוג וכחלון צילום: אלכס קולומויסקי, עמית שעל

שוק הדיור: עוד לא נקודת מפנה

ביוני עוד היה נראה ששורת הצעדים האגרסיביים שביצע שר האוצר משה כחלון בשוק הדירות - ממיסוי כבד על רוכשי דירות להשקעה עד סבסוד קרקעות מדינה עבור קוני דירה ראשונה - מצליחים, וגורמים לירידת המחירים המיוחלת. זה לא היה הרבה, ירידה של 2.5% על פני חצי שנה, אבל אחרי עשור של עליות מחירים חדות, זו עדיין היתה סיבה לחגיגה. ואז באו שני מדדים מאופסים, לא ירידה ולא עלייה, ובעקבותיהם מדד אוגוסט, שהצביע על עלייה חודשית של כמעט 1% במחירים. מה שהסתמן לרגע כשנת המפנה בשוק התברר כציפייה מוגזמת. רק השנה הבאה תוכל להעיד אם השינוי אכן כאן, או שראינו רק תיקון קטנטן.

נמרוד בוסו

דנקנר: עד הדנקנר הבא

שעות אחדות לפני פרסום החלטת העליון להחמיר את עונשו של נוחי דנקנר, איש התחזוקה של הבריכה הגיע לווילה לעבוד, כרגיל. הנהג של דנקנר כבר היה שם, כרגיל, באאודי שחורה עם לוחית רישוי של שמונה ספרות. גם החברים של דנקנר זרמו פנימה. הוא תמיד התנהל כשפמליה גדולה רוחשת סביבו, וההרשעה ואובדן אי.די.בי לא שינו את ההרגל. בעבר כרכרו סביבו מנהלי החברות של הקונצרן, היום אלה עורכי הדין שמתפרנסים ממנו. בעולם החנפני שבו דנקנר פועל הכל כרגיל. ולא רק אצלו. התחושה שאחרי הפרשה אנחנו חיים בעולם נקי מעט יותר מטעה. כל עוד יהיו כסף וכוח - יהיו אנשים שינצלו אותם לרעה. מי שחלם על כללי משחק חדשים ראה כיצד בשבוע שבו דנקנר הלך, הראל ויזל הגיע. שינוי עמוק בסטנדרטים, בשוק, במקומות עבודה, בחברה הישראלית, הוא תהליך ממושך, והוא יכול לצמוח רק מעירנות של כולנו. של מערכת החוק, במקומות הנגועים בפלילים, אבל גם של התקשורת ושל האזרחים, שחייבים להפגין חוסר סובלנות ולדרוש להמשיך לנקות. רק כך, לאט אך בנחישות, בלי להתבשם מניצחון במקרה בודד, זה יכול לקרות.

גלית חמי

נוחי דנקנר צילום: אוראל כהן

אריסון: נזק רחב לנשים

באתי, ראיתי, הלכתי. זה המקסימום שאפשר לומר על שני העשורים של שרי אריסון במשק הישראלי. לא היתה לה השפעה של ממש על הנעשה בבנק הפועלים או בשיכון ובינוי, לטוב ולרע. דווקא מעבר למישור העסקי יש כאן כבר כישלון של ממש, הנוגע לממשל תאגידי ולפמיניזם, שתי זירות שלאריסון היה חשוב מאוד לקדם. על הממשל התאגידי אין מה להרחיב, ויעידו ההתנהלויות בבנק הפועלים, ודאי בשיכון ובינוי. והניסיון להוכיח שגם אשת עסקים יכולה להיות רצינית מותיר כעת נזק של ממש לכל נשות העסקים בישראל. אריסון תמשיך לחיות את חיי הנוחות שלה, שאר הנשים יצטרכו להמשיך להוכיח שהן מחוברות לנעשה בשטח, לא סובלות מגחמות שהקשר בינן לבין עסקים רופף ביותר, ולא נוטשות כשהלהבות עולות.

סופי שולמן

שרי אריסון צילום: יח"צ

נתיבי איילון: העיקר לגזור קופון

פיאסקו גשר יהודית היה רק הדובדבן: 110 מטרים להולכי רגל שמנסים לבנות כבר עשר שנים, ושהסערה סביב הקמתו בשבת מסתירה היטב את עומק הבעיה האמיתית - התחבורה במטרופולין העמוס ביותר במדינה. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי נאחז באירוע כאילו אין לו בעיות תחבורה חמורות יותר, השר ישראל כץ, שהקפיא את העבודות, הצהיר שאף אחד לא יחסום לו את איילון, ועוד רגע לפני חשמול מסילת הרכבת לירושלים (פרויקט שבעצמו יצא לדרך ב־2001 בעלות של כ־3 מיליארד שקל, שהתנפח ל־7 מיליארד ועדיין לא נגמר). אם מישהו הסתמא לרגע, כדאי להזכיר שיש כאן יותר קריצה לחרדים ופחות דאגה לפקקים, ולראיה החלטת הממשלה, ממש השבוע, להפריט את כל קווי התחבורה הציבורית (כדי לשדרג את השירות) בכל הארץ, חוץ מבגוש דן. במילים אחרות, לאף אחד לא באמת אכפת מהפקקים בתל אביב וסביבה, אלה שממררים את חייהם של מאות אלפי בני אדם ומשפחותיהם ומעסיקיהם, אלה שאפשר לפתור רק באמצעות מהפכת תח"צ רחבה. אבל למה לא לגזור מכל גשר או רכבת איזה קופון פוליטי?

ליאור גוטמן

הדמיית גשר יהודית צילום: חן אדריכלים

MeToo#: לחשוף ולחשוף עוד

בחודש הבא יציין העולם שנה לתחילת קמפיין #MeToo. למרות כמה גלי בקלאש, כבר ברור שהבום של הסתיו שעבר גרם לרעידת אדמה בכל הנוגע להטרדות מיניות בסביבת העבודה. אבל לישראל הגיעו רק הדים קלושים של הרעידה הזאת. השיח הציבורי אמנם משתנה, כפי שמעידה למשל פרשת הראל ויזל הטרייה, אבל החברות הגדולות עוד לא הפנימו כמה מהר הן צריכות להתנער מכל חשד כזה, והקרקע כאן עוד לא ערוכה לשלב הבא. כי מה שחסר כעת לשינוי עמוק יותר הוא גב תקשורתי שלא רק תומך במתלוננות, אלא עובד כל הזמן בלחשוף את התלונות: תחקירים מקיפים שיבערו את המטרידים וייצרו חברה בטוחה יותר עבור נשים. אולי תשע"ט תצמיח את הרונאן פארו הישראלי.

הגר רבט