חקר ביצועים: השבוע של אלי כהן, פוטין, קסטרו והחינוכית

תאונות בנייה: פספסו את העיקר

20 בני אדם נהרגו בתאונות בנייה מתחילת השנה - עלייה של 25% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. סיכום הנתונים האלה, עם תום המחצית הראשונה של 2018, מגיע בעוד משרד העבודה והשר חיים כץ מתפארים בהידוק הרגולציה ובהגדלת היקף הקנסות וצווי הסגירה לאתרים. זה לא מספיק, משום שכ־70% מהפועלים נהרגים בנפילה מגובה, רובם מפיגומים. אלא שתחום הפיגומים מופעל ומנוהל בידי חברות שאינן מורשות ואינן מפוקחות, וגם אינן שייכות לחברות הבנייה, שבהן מתמקדת כעת הרגולציה. בעולם המערבי קיימים תקנים בסיסיים לפיגומים, אבל לישראל הם עוד לא הגיעו. כל עוד המאמץ להגדיל את הבטיחות בענף מתמקד רק בסיבות שגורמות למוות של שליש מהפועלים ומתעלם מכל השאר, לא יהיה אפשר למנוע את האסון הבא.

נמרוד בוסו

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

צילום: שאטרסטוק

גזירות בחסות המונדיאל

סופי שולמן

ולדימיר פוטין צילום: גטי אימג'ס

השר ממציא כותרות

כהן: בוחן מציאות

שר הכלכלה אלי כהן אמר השבוע שאינטל "בוחנת" השקעה נוספת בישראל, של 9 מיליארד דולר. בדירוג הכותרות הגדול, כהן יודע היטב, כזאת שכוללת את אינטל, ישראל והון עתק בדולרים היא יחצנות נהדרת לו עצמו: הרי אם הוא מדווח על כך, הוא בטח שותף איכשהו להישג. אלא שפנייה לאינטל הבהירה שאין להם מושג במה מדובר, והם בטח לא בוחנים כזה דבר. בשבוע שעבר היה זה השר נפתלי בנט שהתגאה בהכפלת מספר התלמידים שלומדים 5 יחידות מתמטיקה, אך בדיקה של הנתונים העלתה שבתקופת כהונתו המספר עלה בכ־60% בלבד. אם מצרפים לאלה את שלל התשדירים של משרדי הממשלה שמציפים את הרדיו, אפשר להתחיל לראות באופק בחירות, ולהריח את הצחנה שעולה משרים שלא בוחלים בשום אמצעי כדי להדביק לשמם הישגים מקצועיים, גם אם אין להם שום קשר למציאות.

גולן פרידנפלד

שר הכלכלה, אלי כהן צילום: עמית שעל

קסטרו־הודיס: בגד שכבר נמדד

קסטרו פרסמה השבוע את הנתונים של החברות שהיא קונה בעסקת הודיס, והתברר שבעוד קרולינה למקה וטופ טן רשמו צמיחה יפה, אצל הודיס היתה ירידה ברווחים ואקססורייז צברה הפסדים. את הלקוחות זה אולי מפתיע, אבל לא את בעלי קסטרו אתי וגבי רוטר. הם השקיעו בחברות של הודיס כבר לפני שנתיים, מה שאפשר להם ללמוד את החומר ולבנות יחסי אמון עם יוסי גביזון, בעל השליטה בהודיס ובקרוב שותפם בקסטרו. לא בכדי הם הגדירו אותו בדו"חות השבוע "איש מפתח שניחן בכישורים ניהוליים וראש יצירתי". עסקאות מיזוג ורכישה יכולות לעבוד היטב, אבל באותה מידה רבות מהן נכשלות, מה שפוגע בכל הצדדים. קסטרו הצליחה למזער את הסיכון הזה בעזרת היכרות מדורגת, שאפשרה לה להעריך טוב יותר מה היא קונה, עם מי היא עובדת ולאן זה יכול ללכת. או בעולם המושגים שלה: קסטרו קנתה בגד אחרי שלא רק מדדה אותו, אלא היא גם יודעת איך הוא נראה אחרי כמה כביסות.

יניב רחימי

מימין: גבי ואתי רוטר ולצדם יוסי גביזון צילום: אוראל כהן

חקיקה צודקת: הרחיבו את המהפכה

שלושה חודשים אחרי שאושר, משרד המשפטים חגג השבוע את חוק חדלות פירעון בכנס מיוחד שעסק בו. זה אכן חוק מהפכני, ערכי, שיקומי, בעיקר בנוגע ליחידים פושטי רגל. הוא נוטל מהם את סטיגמת הגנב ומסייע להם להיחלץ מהגיהינום של ההוצאה לפועל ולחזור בהדרגה לחיים רגילים. אבי ליכט, לשעבר המשנה הכלכלי ליועץ המשפטי ומהוגי החוק, הסביר השבוע כי הנחת המוצא שמאחורי החוק היא ש־90% מהמסתבכים הם תמי לב ורק 10% נוכלים, לכן החוק הותאם ל־90%. אולי זה הזמן לומר שחוקי מס הכנסה מבוססים על הנחה הפוכה לחלוטין: 90% גנבים, 10% תמי לב. אחרי חוק חדלות פירעון, הכנסת מתבקשת להוביל יוזמה מהפכנית וערכית גם עבור כל העובדים בישראל, בדמות חוקי מס חדשים עם הנחת מוצא שלפיה רובנו צדיקים.

משה גורלי

החינוכית: הסתכלו על התאגיד

שידורי גביע העולם חשפו שבאפיק 11 מסתתר ערוץ טלוויזיה טוב, הזכייה באירוויזיון הסירה את עננת הפיצול, ואפילו האפליקציה התייצבה בראש טבלת ההורדות - אין ספק שתאגיד השידור הציבורי נמצא בתקופה מצוינת. השגשוג הזה מאפשר לבחון, באופן שקול ורציונלי, את הסערה סביב סגירת הטלוויזיה החינוכית, שהשבוע נפל עוד חוק שנועד למנוע אותה. הנוסטלגיה הציבורית לקישקשתא ולחצים של בעלי אינטרסים מעוררים תחושה שנגרם כאן עוול היסטורי. ולא, זה לא המצב. החינוכית, על כל מעלותיה, היא יחידה של משרד החינוך, שכפופה לו ותלויה בפוליטיקאים. במקומה אמור להיפתח ערוץ עצמאי, בתקציב גבוה יותר, ותחת אותו תאגיד, שמנהל אלדד קובלנץ, האיש שבתחילת העשור הקים את החינוכית לתחייה. מסתמן שבסוף נתגעגע לחינוכית בדיוק כמו שאנחנו מתגעגעים עכשיו לרשות השידור.

אורי תובל

קישקשתא צילום: אורן גולן

קרן סינית חדשה: מסר לטראמפ

הממשל הסיני נכנס השבוע לזירת המגה־קרנות, עם השקת קרן של 15 מיליארד דולר. China New Era Technology Fund מצטרפת לקרן 100 מיליארד הדולר של מאסיושי סון ולקרנות האמריקאיות שצמחו בתגובה לזו של סון, למשל זו עם 8 מיליארד דולר של סקויה. לכאורה הקרן הסינית החדשה קצת מיותרת: הנשיא שי ג'ינפינג יכול בקלות להפנות משאבים ממשלתיים לקידום חברות או טכנולוגיות, כפי שעשה למשל כשהודיע על השקעה של מיליארדים בתחום ה־AI בסין. והוא גם הוכיח שהוא יכול לעשות את זה מהר מאוד, כדי לסגור במהירות את הפער מארצות הברית. אבל כאן בדיוק נעוצה החשיבות של הקרן החדשה: כשמלחמת הסחר בין המעצמות מתקרבת ככל הנראה לנקודה שבה ארצות הברית תגביל את ההשקעות הסיניות בחברות אמריקאיות, שי מבהיר לדונלד טראמפ שהוא יכול לקחת את סכומי העתק שלו בקלות לכל שוק אחר, ולחולל שינויים גלובליים בענף. או במילים אחרות: אני לא מפחד, רק לוחץ חזק יותר על הגז.

הגר רבט

מימין: דונלד טראמפ ושי ג'ינפינג צילומים: בלומברג, רויטרס

חשמל ירוק: אפריקה מחדשת

חוף השנהב, יצרנית הקקאו הגדולה בעולם, מתכננת להפיק חשמל מתרמילים של פולי קקאו (ובעזרת סיוע כספי מארצות הברית). בניגוד לשכנותיה, חוף השנהב נהנית ממערכת חשמל אמינה, הצריכה של החשמל בה גדלה בקצב שנתי של כ־10% וכבר כיום היא מוכרת חשמל למדינות שכנות. במקביל, המדינה מניבה בכל שנה 2 מיליון טונות קקאו שמייצרות מאות אלפי טונות אשפה, שנרקבת או נשרפת. התוכנית החדשה תאפשר לה לקחת את האשפה של מקור הכנסה אחד ולייצר ממנו מקור חיסכון והכנסה אחר, שגם יממן נטיעת מטעי קקאו חדשים. המודל הזה כל כך פשוט, חכם ויעיל, שכדאי גם למדינות "מתקדמות יותר", אלה שצורכות את השוקולד, לחשוב איך ליישם אותו.

תמר טוניק

"אנחנו לא יכולים לאפשר לדיון בתקשורת לעסוק בנימוסים, או בזכויות הסועדים במסעדות. אנחנו חייבים להתמקד במדיניות של ממשל טראמפ ובנזק שהיא גורמת לארצנו, לזכויות שלנו ולעתידנו. זה המסר שצריך להדגיש כל יום, עד הבחירות"

הכדורסלן האגדי כרים עבדול־ג'באר במאמר כואב ונוקב שמבקש לנער את כולם