באיטליה המיואשת, גם ברלוסקוני נראה כמו אופציה סבירה
אזרחי איטליה ילכו היום לקלפי כשההתאוששות הכלכלית בגוש היורו היא שמועה רחוקה עבור רבים. המיאוס מהממשלה המכהנת משחק לידיו של ראש הממשלה לשעבר, שכרת ברית עם הימין הקיצוני
- ברלוסקוני עושה קאמבק עם מס שטוח שישמח את העשירים
- ממשלת איטליה חילצה בנקים בכספי ציבור, וגם את עצמה
- אליטליה עומדת בפני קריסה? האיטלקים רוצים שתתרסק
אלא שבפוליטיקה, בניגוד לסטטיסטיקה, אי אפשר להתעלם מחריגות. הפוליטיקאי המשופשף, שנהפך לסמל לשחיתות פוליטית, צפוי להשלים בבחירות קאמבק מזהיר. מפלגת פורצה איטליה שלו חברה למפלגות הימין הקיצוני, "הליגה הצפונית" בראשות מתאו סלביני (44) ו"האחים של איטליה" בראשות ג'ורג'יה מלוני (41) כדי לכרות ברית קואליציונית, שעשויה לזכות במספר המושבים הרב ביותר בפרלמנט. לפי הסקרים, המפלגה היחידה שמאיימת על קואליציית הימין היא "תנועת 5 הכוכבים" האנטי־ממסדית, שהעמידה בראשה את לואיג'י די־מאיו (31), שמכהן כסגן נשיא הבית התחתון של הפרלמנט.
מפלגת השלטון הנוכחית, "המפלגה הדמוקרטית" בראשות ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי (43), צפויה לאבד מכוחה. לסקרים באיטליה יש מוניטין די רע, ובהתחשב בשיעור ההצבעה הנמוך הצפוי בבחירות (כ־68% לעומת 75% בבחירות ב־2013), אפשר לצפות להפתעות. העובדה שברלוסקוני לא יכול לכהן כראש ממשלה משום שהורשע בעבר בהעלמות מס, מאריכה את רשימת המועמדים שעשויים לעבור להתגורר בפלאצו קיג'י – המעון הרשמי של ראש הממשלה ברומא. סלביני מקווה שמפלגתו תפתיע ותקבל יותר קולות מפורצה איטליה, מה שיאפשר לו לדרוש מברלוסקוני לתמוך במינויו לראשות הממשלה.
המטרה הקלה של הפנסיות
כמו כמעט בכל מערכת בחירות אירופית של השנתיים האחרונות, הפופוליזם הוא שהכתיב את הטון גם באיטליה.
ההגירה והכלכלה עמדו במוקד הקמפיינים. הליגה הצפונית והאחים של איטליה הפגינו קו לאומני מובהק, שכלל סיסמאות כמו "לעצור את הפלישה", כשהכוונה ליותר מ־600 אלף פליטים שהגיעו לחופי איטליה מאפריקה בשנים האחרונות. ממשלת השמאל־מרכז המכהנת החליטה לקלוט אותם במחנות מעבר ולא להשיב אותם לארצותיהם, אך בה בעת העניקה סיוע כספי למיליציות בלוב שנלחמות בכנופיות המבריחים ששולחות אותם אל הים התיכון על סירות רעועות וצפופות. העובדה שיתר מדינות אירופה בקושי סייעו לאיטליה להתמודד עם גל ההגירה רק סייעה לסלביני היורוסקפטי לצבור פופולריות.
ברלוסקוני, שמנסה לבדל את עצמו מהמצע שונא המהגרים של שתי המפלגות שעמן הוא שואף לשלוט באיטליה, הציג תוכנית למס הכנסה שטוח, שיעמוד על לא יותר מ־20%. מס כזה קורץ במיוחד לבוחרים, משום שנטל המס באיטליה הוא מהגבוהים בעולם המפותח.
בשנת 2016, הכנסות ממסים היוו 42.9% מהתמ"ג, הרבה מעל הממוצע ב־OECD, העומד על 34.3%. למבקריו, שטוענים כי התוכנית תגדיל את הגירעון התקציבי של איטליה, הוא מסביר שביטול המיסוי הפרוגרסיבי והנמכת גובה המס ימנעו העלמות מס - בעיה חמורה שעמה התמודדו ממשלות איטליה לדורותיהן. ברלוסקוני, סלביני ומלוני וכן תנועת חמשת הכוכבים מנסים לפתות בוחרים עם הטבה נוספת - ביטול הרפורמה בגיל הפרישה שהחלה ב־2011.
לפי הרפורמה הזו, עד סוף השנה הנוכחית אמור לעמוד גיל הפרישה לגברים על 66 ו־7 חודשים, ולנשים על 65 ו־7 חודשים. ביטול הרפורמה ישיב את גיל הפרישה של גברים ל־65, ושל נשים ל־60. בהתחשב בכך שאיטליה מדורגת במקום השישי בעולם בתוחלת החיים של תושביה, ובכך שהיא סובלת משיעור ילודה נמוך, מדובר באסון תקציבי לטווח הארוך. הסיבה לכך פשוטה: כוח העבודה באיטליה צפוי להצטמצם. אפילו בלי להביא בחשבון את שיעור האבטלה הגבוה, מספר הולך ופוחת של איטלקים ייאלץ להפריש כספים למערכת פנסיה קורסת גם כך, שתיאלץ לתמוך גם בפנסיונרים שיצטרפו אליה בעקבות ביטול הרפורמה. אבל, העובדה שהרפורמה בפנסיה בוצעה בידי ממשלת הטכנוקרטים של מריו מונטי בעיצומו של המשבר בגוש היורו הופכת את ביטולה למטרה אטרקטיבית במיוחד לחיסול עבור פוליטיקאים.
הטעות הגורלית של רנצי
המפלגה הדמוקרטית מציעה תוכנית כלכלית מתונה יותר, שצפויה להניב פחות תוצאות בטווח הקצר, אך להבטיח יציבות יחסית של המשק האיטלקי בטווח הארוך. בין היתר, מפלגתו של רנצי מציעה הנחה בנטל המס למשפחות עם ילדים, הגדלת ההשקעה הממשלתית במשק והקמת קרן למלחמה בעוני. אבל, הבוחרים מרגישים שרנצי כבר קיבל את ההזדמנות שלו בתקופתו בראשות הממשלה, מתחילת 2014 עד סוף 2016, אז הוא התפטר בעקבות כישלון במשאל עם שיזם לשינוי שיטת הבחירות.
אף שאשתקד היתה השנה הרביעית ברציפות שבה צמחה כלכלת איטליה, ההתאוששות עדיין לא מורגשת מספיק כדי לסייע למפלגה הדמוקרטית לשמור על כוחה.
לתפיסת רבים, הטעות הגורלית של הממשלה היתה התעקשותה לא לחלץ את הבנקים האיטלקיים שעמדו על סף קריסה בשיא המשבר, כאשר חוקי האיחוד האירופי עוד התירו זאת. אבל, בשנה שעברה הצליחה הממשלה להציל את הבנק השלישי בגודלו במדינה, מונטה פסקי די סיינה באמצעות תוכנית סבוכה. התמוטטותם של בנקים אזוריים קטנים שלא זכו לחילוץ, גבתה מחיר כבד מהחוסכים הקטנים, בעיקר פנסיונרים. אלו, שהיו קהל הבוחרים הטבעי של המפלגה הדמוקרטית - שצמחה מתוך המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית - צפויים להפנות לה עורף.