סגירות מפעלים מציתות תגובת שרשרת הפוגעת בערך הנכסים בנגב ובגליל

בשיתוף תנועת אור

 רבים מאיתנו מסתנוורים מאקזיטים בינלאומיים וההבטחות הבאות בעקבותיהם לאספקת אלפי מקומות עבודה חדשים בעיקר במרכז הארץ, אך מתעלמים מהסכנה האמיתית המאיימת על ענפי הלואו-טק (Low Tech) הנמצאים בעיקר בפריפריה. חברות גדולות כדוגמת נגב קרמיקה וטבע המפטרות במחי יד אלפי אנשים גוררות כיסוי תקשורתי מאסיבי, אך בפועל מדינת ישראל עוברת בשנים האחרונות גלי פיטורים על בסיס יום יומי ומדובר על הצטברות של אלפי מפוטרים ממפעלים רבים שנסגרו, ואת התמונה הרחבה הציבור לא רואה.

לדוגמה, בשלוש השנים האחרונות נסגרו בצפון ובדרום מפעלים רבים שהביאו לפיטורי כ־2,000 עובדים: מפעל ויסוניק בקרית גת פיטר 450 עובדים השנה, מפעל נען-דן ג'יין מקיבוץ דן נסגר השנה וכ־70 עובדים פוטרו, מפעלי זוגלובק נסגרו ופיטרו עשרות עובדים, מפעל פלטכניקה נסגר ב־2015 ו־100 עובדים פוטרו, חברת האלקטרוניקה קיו.סי.איי נסגרה ב־2015 ופיטרה 60 עובדים, מפעל מגבות ערד נסגר ופיטר 270 עובדים ב־2014, ובנוסף לכך, סכנת פיטוריהם של כ־800 עובדים מחיפה כימיקלים השנה.

רוני פלמר, מנכ"ל תנועת אור, הפועלת למען קידומם וחיזוקם של הנגב והגליל צילום: תנועת אור

סגירת מפעל אינו מהווה רק נזק כלכלי נקודתי בנוגע למפעל המדובר בלבד, אלא פוגעת באופן טוטאלי בתדמית המשופרת של הנגב והגליל בעיני הציבור. סגירת מפעל מייצרת מעיין תגובת שרשרת הפוגעת בערך הנכסים ביישובים ובאזור כולו, ואשר מובילה לירידה בערך הנדל"ן לצד ירידה במוטיבציה המקומית, ירידה בהכנסות, עלייה באבטלה האזורית, עלייה בתלות במדינה וירידה בביטחון התעסוקתי.

כך ערכי נדל"ן נוסקים וכך הם קורסים: מהניסיון שלנו בתנועת אור אנו מזהים שלושה אפיונים של קבוצות אנשים המעוניינים לעבור לנגב ולגליל, כאשר בעקבות "הדם החדש" קיימת פריחת נדל"ן וכל האזור זוכה להתחדשות. הקבוצה הראשונה והמועמדים הטבעיים למעבר חזרה לעיירות הפיתוח הם צעירים אחרי צבא הרוצים לחזור הביתה. הקבוצה השנייה היא של צעירים שכבר סיימו את לימודיהם, התחתנו וכעת רוצים לגדל משפחה במקום המוכר להם. והקבוצה השלישית והמפתיעה הם "החוצניקים", כלומר אלו שמאסו בעיר הגדולה ומחפשים מקום לנטוע יתד של קבע. ההתחדשות והפריחה בעיירות הפיתוח מעוררת גאווה מקומית ונותנת הצדקה לזוגות הצעירים, שעזבו בעבר, לחזור הביתה. בעקבותיהם "החוצניקים" המחפשים איכות חיים מעיזים סוף סוף לעשות מהלך גדול ולעבור למקום חדש. לפיכך, כל מפעל שנסגר מהווה מהלומה קשה בתהליך המעבר ומתחיל את רצף תגובת השרשרת.

יש צורך בחשיבה חדשה וביישום של מה שאנו מכנים "כלכלה מונעת", תכנית ליווי וסיוע למפעלים שאינם פועלים בהלימה למציאות הנוכחית. "כלכלה מונעת", על משקל "רפואה מונעת", הינו מושג ושיטה שפותחה בתנועת אור. זוהי כלכלה שמחשבת בכל תקופה מחדש את מצב החברות והמפעלים במשק ובודקת ברמה הלאומית והבינלאומית מהם מנועי הצמיחה ומציעה אותם למפעלים ולחברות. תכנית "כלכלה מונעת" המושתת על שני מסלולי פעולה: מסלול ראשון – פרישה בכבוד ומיצוי הנכסים במידה ואין עתיד לשוק שבו פועל העסק, ומסלול שני מציע תכנית הזנק לשיפור השיווק, חדירה לשווקים רלוונטיים והתאמת הכשרות, כוח אדם וציוד במידה וקיים פוטנציאל צמיחה.

אי אפשר להתעלם כשרואים סיטואציה הזויה שבמסגרתה ראש ממשלה, שר אוצר, שר כלכלה ושר רווחה נפגשים עם מנכ"ל טבע בכדי לדון כיצד למנוע פיטורים בחברה בעלת חוב המגיע לעשרות מיליארדי דולרים. פתאום מצטיירת תמונה עייפה שניתן לתמצת בשתי מילים – מאוחר מדי. את הפגישה הזו היו צריכים לעשות כבר לפני מספר שנים. למען העובדים נותר לקחת אחריות ולחייב את טבע לפטר רק בחו"ל ולהשאיר את כל העובדים הישראלים במקומם – זו הדרישה הלאומית היחידה שניתן לדרוש. בנקודת ההידרדרות הנוכחית של טבע גם זו דרך לבלימת הצונאמי שבדרך.