העתיד של ציפוף הערים

בשיתוף משה צור אדריכלים בוני ערים בע"מ

אוכלוסיית המדינה גדלה בקצב מהיר. לפי העתידן פרופ' דוד פסיג, יהיו בישראל בשנת 2050 קרוב ל־20 מיליון תושבים, כאשר החלק הארי יישב בערים הגדולות. האתגר שלנו כאדריכלים ומתכנני ערים הוא לתת מענה מראש לציפוף המאסיבי הצפוי של מרכזי הערים, בעיקר בתל אביב ובכל גוש דן, בירושלים, חיפה ובאר שבע. משאב הקרקע העירוני בישראל יקר במיוחד, והציפוף העתידי אמור לנצל אותו באופן מיטבי.

לפיכך, התכנון העתידי צריך לקחת בחשבון שני קצוות, לכאורה מנוגדים: יצירת מקום צפוף המאכלס המונים, יחד עם הקניית איכות חיים לפרט, והכל כתהליך של התחדשות בתוך ריקמה עירונית קיימת. בעיני, "הקניית איכות חיים" תיעשה קודם כל באמצעות כלים אדריכליים נכונים. במפלס הקרקע יש לתכנן פיתוח מארג אורבני של מרקם עירוני רציף ועתיר חוויות משתנות – צירים ראשיים ושדרות רחבות מחד, מול סימטאות הליכה צרות ואינטימיות, ככרות וגינות מרכזיות, גינות כיס ופיאצות קטנות בין הבתים מאידך.

אדריכל משה צור צילום: יעל אנגלהרט

הסביבה המעוצבת והמוקפדת בפרופורציות ובקנה מידה אנושי הם אלה שיקנו תחושת נוחות ושייכות לתושבים גם בתנאים של צפיפות. יש לחשוב על תכנון דינמי – לתכנן את ההשתנות לאורך צירי ההליכה, כך שבמפלס הרחוב יהיו שימושים ציבוריים (גינות, מסחר, שטחי ציבור וכדומה) והשתנות קנה מידה ופרופורציות חללים, היוצרים לאורך הצירים קומפוזיציה מרתקת ומפתיעה. אחת הדוגמאות לחשיבה על תכנון דינמי שכזה ניתן לראות בתכנית מידטאון/עזריאלי טאון בדרך מנחם בגין – החללים שבין הבניינים מוגדרים על ידי נפחי הבנייה. כמו כן, יש לחשוב על היחס שבין החללים, על חומרי הגמר בחזיתות מחד, ובככרות ברחוב מאידך, על השילוב ביניהם, וכמובן תוך חשיבה על קיימות ובנייה ירוקה.

שטחים ירוקים חיוניים מאוד לאיכות החיים של המשתמשים בכל מפלס: בקרקע, בגגות, במפלסי ביניים – הן ויזואלית והן שימושית, ואף בשימוש חקלאי לתושבי הבניינים. יש להרבות בהם. ציפוף ייעשה מטבע הדברים על ידי בנייה רווייה וכמובן בנייה רבה לגובה. יש לחשוב יצירתית על הבנייה לגובה, כאשר המגדלים יכולים להיות גם מרחביים – שריגים ורטיקלים ואופקיים הקשורים זה בזה, כאשר הנפחים האופקיים כוללים בתוכם שימושים משותפים ויכולים לשמש לשהיית פנאי, מסחר, תרבות, כגון גינות פרטיות, חדר כושר, מסעדות, ספרייה וכן שימושים ציבוריים.

המפתח לציפוף נכון הוא גם בעירוב שימושים אשר יתרום לפעילות של 24 שעות ביממה, בכל ימות השנה. עירוב של מגורים עם תעסוקה ומסחר בקומות הנמוכות ינצלו באופן מיטבי את התשתיות הבנויות, יזינו זה את זה ויעשירו את הריקמה העירונית ללא הפסקה. השימוש המורכב כולל כאמור גם שימוש בגגות – ניצול גגות מבנים נמוכים כחצרות למבני חינוך הבנויים לצידם, ניצול גגות גבוהים לחללים ציבוריים מגוננים, פתוחים או סגורים (כדוגמת הפרויקט של אדריכל רפאל ווניולי בלונדון, או מרפסת גג משותפת ברוטשילד 22, תל אביב).

יחד עם זאת, חשוב מאוד לשלב בנייה נמוכה וגבוהה במירקם העירוני למען השגת קנה מידה ידידותי במפלס הקרקע וגם כאמצעי לגיוון חזותי אדריכלי, ואף כדי למתן מענה לנושא משטר הרוחות ובעיות ההצללה. אולם בראש וראשונה יש לזכור כי הבניינים היוצרים את הסביבה שבה אנו חיים הינם אלמנטים שימושיים פונקציונלית אך גם פסלים סביבתיים, ויש לדאוג לאיכות העיצובית שלהם מתוך הבנה כי איכות עיצובית מביאה איכות חיים, נוחות ונעימות. הבניינים, החל במפלס הרחוב וכלה בגגות, אמורים לשדר אסתטיקה ועיצוב איכותי, ועל כך אמונים אנו, האדריכלים, וגם הרשויות המאשרות ומפקחות על הקמתם.

הדמיית מידטאון/עזריאלי טאון בדרך מנחם בגין הדמיה: סטודיו 84. שרטוט: משה צור

אי אפשר להגזים בחשיבות של מערכת התשתיות (דרכים, מערכות מים, חשמל, ביוב וכו') אשר אמורות להתעדכן ולהזין את הערים המתחדשות. גם האמצעים הטכנולוגיים הולכים ומשתכללים כל העת, ועם השנים יאפשרו יותר ויותר להגשים רעיונות אלו ואחרים. לדוגמה: מעליות שנעות במסלול משולב אנכי ואופקי הקיימות בשימוש כבר היום, קירות כפולים Double Skin חוסכי אנרגיה ומעטפות בניינים יוצרות אנרגיה.

חשוב ליצור מערכת סטטוטורית שתהיה מספיק גמישה ופתוחה ותאפשר, בתוך פרקי זמן סבירים, קיום רעיונות אלה כמו גם רעיונות עתידיים אחרים. אבל בראש וראשונה, יש להשקיע מחשבה יצירתית והרבה נשמה ביצירת יישות אסתטית עיצובית עירונית חדשה.