אפשר לשנות את איכות חיי התושבים בתוך הערים שלנו

בשיתוף המועצה הארצית לבנייה ירוקה

קשה לדמיין עיר נטולת מכוניות, אבל זו בדיוק התכנית של עיריית הלסינקי בפינלנד ל־2025. בהלסינקי רוצים להראות לעולם שעיר יכולה לתפקד היטב, ואפילו להשתפר, כשתושביה לא צריכים להשתמש במכוניות כלל, ואף יותר מכך, לייתר לחלוטין את הצורך בבעלות על מכוניות. התוכנית נקראת "אפס בעלות על מכוניות פרטיות", ויש סיבות טובות מאוד ליישם אותה: מירידה במספר הנפגעים מתאונות דרכים, דרך שיפור איכות האוויר וצמצום דרמטי של זיהום שמקורו בתחבורה, ועד עלייה בזמן ובתדירות שיקדישו התושבים לפעילות גופנית. לפי מחקר חדש שפורסם במגזין האמריקאי לבריאות הציבור (American Journal of Public Health), תושבים שחיים בקרבת מסלול אופניים מקדישים בשבוע 45 דקות יותר לפעילות גופנית. הקו הזה תופס תאוצה גם בערים נוספות, דוגמת אוסלו, ברצלונה, קופנהגן ופריז.

לונדון, אנגליה. אגרת גודש לבעלי מכוניות צילום: chafleks/pixabay

והלסינקי לא לבד. בלונדון ישנה "אגרת גודש" שאותה משלם כל בעל רכב שנכנס למרכז העיר ואפילו רחוב אוקספורד המרכזי ייסגר בהדרגה לטובת הולכי רגל בלבד בשנתיים הקרובות. בפריז הכריזה ראשת העירייה אן הידלגו כי עד 2030 לא ייכנס למרכז העיר כלי רכב המונע בדלק. החלטות אלו התקבלו על ידי מנהיגות מקומית חזקה שמטרתה לקדם מהלכים משני מציאות במרחב הציבורי לשיפור איכות חיי התושבים ולטובת איכות הסביבה.

אנו חיים בתקופה שבה דווקא הערים לוקחות את ההובלה והופכות לשחקן משמעותי בהובלת מהלכים משני מציאות לטובת שיפור איכות החיים של התושבים. ומה בישראל? האם נוכל לקחת את הילדים לפעילות במתנ"ס מעבר לכביש, או שנצטרך לנסוע לקניון מחוץ לעיר? האם נוכל לצאת להליכה ולהתאמן בשכונה, או שנהיה חייבים להירשם לחדר כושר? האם נוכל להיפגש לקפה עם החברים במרכז המסחרי או שנהיה חייבים לנסוע באוטו לעיר הסמוכה? בתל אביב, לדוגמה, בניגוד למקומות אחרים בארץ, למרבית התושבים יש שירותים עירוניים נגישים, כגון תחבורה ציבורית, מסעדות, בתי קפה, תרבות ואמנות ועוד במרחק הליכה של 400-200 מטר מביתם. כפועל יוצא, משקי בית רבים בעיר אינם מחזיקים רכב שני או אינם מחזיקים רכב כלל.

אולם תל אביב, ובמידה מסוימת גם ירושלים, אינן דוגמה למה שקורה במרבית ערי ישראל. במרבית הערים שני רכבים הם הכרח למשפחה – שירותי חינוך, מסחר, תעסוקה ופנאי ניתנים הרחק מהבית ותושבים נאלצים לנהל מאבקים ציבוריים, בין אם בהפגנות, בעזרת אמצעי התקשורת או מעל דפי הפייסבוק, כדי לזכות בפיסת גינה ירוקה או חנות מכולת שתימצא במרחק הליכה סביר מהבית.

ובכל זאת, נראה כי יותר ויותר רשויות מקומיות רוצות להצטרף למגמה העולמית ולהוביל שינוי: אנו רואים זאת בביקוש הגדול לסדנאות שאנו עורכים בנושא בנייה ירוקה ותכנון נכון ואיכותי. אל הסדנאות שערכנו בהרצליה ובנתיבות, למשל, הגיעו ראשי הערים עצמם וישבו יחד עם אנשי המקצוע על מנת להקשיב וללמוד. בכוחן של העיריות להוביל שינוי מהותי לשיפור איכות החיים של מגוון האוכלוסיות בעיר. אנחנו רואים את זה בכל העולם ולקראת 2018, אני מאמינה שנזכה להרגיש את זה גם בישראל, ולא רק בערים הגדולות.

הפוטנציאל קיים, והרצון בהחלט. על כן בנינו במועצה הישראלית לבנייה ירוקה, יחד עם המשרד להגנת הסביבה ובתמיכת קרן ברכה, את תכנית "מנהיגות 360 – לתכנון וניהול מרחב עירוני מקיים בישראל". מדובר בתכנית ארצית המיועדת לקובעי מדיניות ולבעלי תפקידים בכירים בשלטון המקומי והמרכזי, אשר מתוקף תפקידם הינם בעלי ממשק משמעותי ומשפיע עם גורמי תכנון, פיתוח, בינוי ופיקוח. מטרת תכנית המנהיגות לעודד בשנים הקרובות יישום בשטח של מהלכים רבי השפעה על איכות המרחב הבנוי בערים בישראל. נציגים מעיריות רבות נרשמו לתכנית ולא בכדי. גם הם מבינים כי לתכנית יכולת להעניק כלים חשובים בעיצוב העתיד ולא פחות חשוב – להוות רשת תקשורת בין המשתתפים. אנו נמשיך לתמוך ולשתף פעולה עם הרשויות המקומיות בישראל במטרה להוביל לשיפור איכות החיים של התושבים. זה אפשרי, זה כדאי וזה יקרה.