באוצר מתכוננים למתקפת חיוכים על השלטון המקומי

ב־90% מהמקרים גם הוא וגם בני שיחו יודעים שאין לו ממש מושג מיהם, ולשניהם זה לא ממש משנה. כי על אף האופי המעט מעושה של כל האירוע, במבחן התוצאה זה עובד. קרוב ל־30 שנה שתושבי רעננה בוחרים באיש הזה שוב ושוב לראשות העיר באחוזים שלא היו מביישים אף רודן מזרח תיכוני.

המכשול האחרון

כאשר החליט כחלון למנות את בילסקי כמחליפו של אביגדור יצחקי בתפקיד יו"ר מטה הדיור, מתקפת החיוכים הזו היא מה שעמד לנגד עיניו, רק שהפעם היא לא תיועד עוד לאזרחי רעננה ועוברי אורח תמימים, אלא אל מי שכיום מהווים הקולגות של בילסקי - עמיתיו ראשי הרשויות המקומיות. כי בשלוש שנות כהונתם המשותפת הצליחו אמנם כחלון ויצחקי לפצח לא מעט מכשולים וחסמים, אך בתחום אחד הם ממשיכים לאכול קש - מערכת היחסים עם השלטון המקומי.

זאב בילסקי

בהינתן שהרשויות המקומיות הן אלה שאחראיות על קידום תוכניות בשטחן, ולאחר מכן גם על הוצאת היתרי בנייה, מדובר במערכת יחסים קריטית להצלחת האוצר במשימה שהציב לעצמו להגדיל את היצע יחידות הדיור ואת מספר התחלות הבנייה.

יצחקי, אדם רב קסם בפני עצמו, הצליח לרתום את משרדי הממשלה ואת הכנסת לשתף פעולה עם תוכניות הדיור של כחלון, הצליח לרתום את הקבלנים לשתף פעולה עם מחיר למשתכן, ואת הסינים הצליח לשכנע לשלוח לכאן סוף כל סוף אלפי עובדים. אך בכל הקשור ליחסיו עם השלטון המקומי ועם תושבי הערים שבהן הוא מבקש לקדם בנייה מסיבית - נכשל.

הכיסא המתנדנד

בשנה האחרונה הלך המצב והחמיר, מ"נאום השק"שים" - שבו הזמין את הציבור הישראלי לקחת עמו שק שינה למקום העבודה על מנת להימנע מפקקים, ועד לאמירתו מלפני כחצי שנה - לפיה ראש עיר שלא יקדם בנייה בעירו "לא יהיה ראש עיר". אמירה שמלבד היותה בריונית, גם שגויה בתכלית. שכן לקראת הבחירות המוניציפאליות מתברר שדווקא ראשי העיר הממעטים בבנייה זוכים לפופולאריות, ואילו דווקא כיסאם של אלה שהרבו בה מתנדנד.

לכן מבחינתם של כחלון, משרד האוצר ורמ"י, לבילסקי יש ייעוד אחד מרכזי - להוות גשר לליבם של ראשי הערים ושל מצביעיהם, ולהצליח לרתום אותם סוף סוף למאמץ הלאומי של הגדלת התחלות הבנייה.

עם זאת, אין מדובר במינוי נטול סימני שאלה לחלוטין. בעוד שיצחקי הגיע עם ניסיון ביצועי רב ברמה הלאומית ‑ לאחר ששימש הן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה והן כיו"ר הקואליציה בתקופת אולמרט, הרי שבילסקי, עם כל הכבוד לסוכנות, נעדר ניסיון דומה. עכשיו יהיה עליו להוכיח שאת ההצלחה שלה זכה בניהול עיר בינונית בגודלה, בת 70 אלף איש, יוכל לתרגם להצלחה בפתרון המשבר הכלכלי הגדול של העשור.