חקר ביצועים: השבוע של בירן, ביטן וקק"ל

בירן: זה כל העסק

רשות המסים דרשה מטייקון הנדל"ן שרגא בירן 50% מס על השכרת 25 דירות שבבעלותו. בירן ערער, וביקש לשלם רק 10%. השופט נדרש לשאלה שעשויה להפתיע כל אזרח מן השורה, כזה שמשלם על מגורים בדירה אחת ועובד קשה לפרנסתו: האם 25 דירות הן עסק, או לא? השופט אביגדור דורות קבע שלא, ו־10% מס זה מספיק. אבל אז התברר שדורות ובירן מיודדים, שהמשרד שבו עבד דורות ייצג חברות של בירן, שהוא עצמו ייצג חברה של בירן, ושלא דיווח על כל הקשרים האלה. התיק התגלגל לבית המשפט העליון, שקבע השבוע שאכן, 25 דירות להשכרה הן עסק לכל דבר. הצדק ניצח כאן שלוש פעמים: גם כי נחשפנו שוב לסכנה שבניגוד עניינים, גם כי ההיגיון ניצח את ההתפלפלויות המשפטיות בתיק הספציפי הזה, וגם משום שפסק דין כל כך דרמטי עוד יוכל להשפיע על משקיעים רבים ועל הפערים בחברה הישראלית.

גולן פרידנפלד

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

שרגא בירן צילום: אוראל כהן

ביטן: לא לומדים כלום

ככל שמתרבים הפרטים על החשדות החמורים שאופפים את ח"כ דוד ביטן, אלו שגורמים לו לשתוק בחקירתו ולמשטרה להטיל צווי איסור פרסום, תופס האזרח הישראלי את ראשו ותוהה: מהיכן שאב ביטן את התעוזה להיהפך לאחד האנשים החשובים בשלטון הישראלי כשהוא יודע שלרגלו כרוך שק כזה של שרצים? איך הוא לא למד דבר מבנימין בן־אליעזר, מאברהם הירשזון, מאריה דרעי, מאהוד אולמרט? הוא לא למד, כי אנשים כאלה, כנראה לפני שהם מגיעים לשלטון וּודאי אחרי, חשים חזקים מכל מרות ומגינים על עצמם בחסינות של "לי זה לא יקרה. ואם יקרה, מה יקרה?". המסקנה העגומה מכך היא שבעוד ביטן נחקר עד הקצה, בכנסת ובמשרדי הממשלה יושבים אחרים שרואים אותו, ולא לומדים, בטוחים שלהם זה לא יקרה. במשטרה כבר יש מסמך שמרכז את החשדות הנוגעים להם. כדאי להאיץ את הטיפול בחומר הזה.

אורי תובל

דוד ביטן השבוע בדרך לחקירתו צילום: מוטי קמחי

הכנסת: רק מה שמשתלם

הכנסת העבירה השבוע את החוק החשוב למיסוי קק"ל, שיעביר למדינה חלק מההכנסות הגדולות של הקרן ויוכל להפסיק את הנוהג של האוצר לסחוט ממנה דמי חסות. במקביל, האופוזיציה נאבקה השבוע לדחות (בינתיים רק בשבוע) את ההצבעה על חוק המרכולים. עד כאן חצי הכוס המלאה. אבל בשני המקרים המלחמה היא רק על מה שמשתלם לממשלה ולח"כים כלכלית או אלקטורלית, בעוד נושאים לא פחות חשובים נזנחים. כך הממשלה נמנעת בעקביות מאישור ההסכם להחיל על קק"ל את ביקורת המדינה, ההכרחית כל כך (בלחץ כבד של השרים יריב לוין וזאב אלקין); ביקורת הרי לא מכניסה כסף. כך גם ירד מסדר היום המאבק החשוב ביותר בנושא הדת והמדינה, על תוכנית ליבה. לכולם ברור שהיעדרם של שיעורי אנגלית ומתמטיקה מהחינוך החרדי מסכן את עתיד המשק, אבל אין כאן רווח אלקטורלי, אז למי אכפת מהעתיד.

שחר אילן

יו"ר קק"ל, דני עטר צילום: עומר מסינגר

כץ: יותר חזק

ועדת העבודה והרווחה אישרה השבוע את הצו של השר חיים כץ, המטיל קנס של עד 35 אלף שקל על כל עבירת בטיחות באתרי בנייה ועד 2.5 מיליון שקל במצטבר לקבלן. 35 עובדים נהרגו באתרי בנייה ב־2017, וכבר ביום השני של 2018 נהרג פועל נוסף. במציאות הזאת, פעולה ממשלתית היא הכרחית. קנסות הם התחלה: אין כמו פגיעה בכיס כדי להבטיח שינוי של נורמות עבודה קלוקלות. אבל מספר הפקחים עדיין זעום, והיכולת של המשטרה לחקור תאונות עדיין עלובה, אחרי שתקציב מיוחד שהוקצה ליחידת משטרה שתתמחה בנושא הוקפא. בשביל מלחמה אמיתית בתופעה צריך גם יד קשה באכיפה ובענישה פלילית של האחראים לתאונות. בלי זה, הצו של כץ לא מספיק.

נמרוד בוסו

שר הרווחה, חיים כץ צילום: אלכס קולומויסקי

תיאומי מס: עומס כפול

שנת מס אחת נגמרה, אחרת התחילה, ואינספור ישראלים מפרפרים בלי הפסקה, בין שהם עצמאים שסוגרים שנה או שכירים שנדרשים לתיאומי מס לשנה הבאה. רשות המסים אמנם מאפשרת למלא טפסים באינטרנט, אבל זה תהליך שיש בו תקלות, ונסו להשיג אותם בטלפון או להתמודד עם מכתב אימים שנוחת פתאום אחרי כמה חודשים, כי התבלבלת בטופס או לא הגשת דו"ח שכלל לא ידעת שעליך להגיש, למשל. ביותר מדי מקרים, הגעה פיזית, פעם או פעמיים או שלוש, למשרדי פקיד השומה היא הכרחית, וביותר מדי מקרים נדרשת גם התערבות (יקרה) של יועץ מס או רואה חשבון. כשכל מומחי העבודה מסבירים שאנחנו בראשיתו של עידן שבו יותר ויותר בני אדם ירכיבו את הפרנסה שלהם משילוב של כמה משרות או עבודות פרילנס, רשות המסים צריכה רפורמה עמוקה באופן שבו היא מטפלת בכאוס ההכנסה של כל אזרח ואזרח. מספיק קשה להתפרנס, לא צריך להעניש אותנו גם בביורוקרטיה.

רחלי בינדמן

מנהל רשות המסים, משה אשר צילום: עומר מסינגר

העולם ב־2018: השפל עוד לפנינו

"כן, השווקים מזנקים והכלכלה במצב לא רע, אבל האזרחים מפולגים. הממשלות לא ממש מושלות, והסדר הגלובלי מתפרק". כבכל שנה, קבוצת הייעוץ Eurasia פרסמה השבוע את רשימת הסיכונים הגיאופוליטיים ל־2018. האנליסטים בחרו בטון קודר למדי, והזהירו שאנחנו על סף מעבר ממיתון גיאופוליטי לשפל גיאופוליטי, בעולם שאין בו מנהיגות ברורה. לפי הניתוח, הסיכון העיקרי הוא שסין תידחף לוואקום שארצות הברית מותירה, תתחיל לעצב באסרטיביות גדולה יותר את הסדר העולמי וכך תוביל לשלל חיכוכים. גם הסיכון להתלקחות בין אמריקה לאיראן נכלל ברשימה. אבל הסיום בכל זאת חיובי: תעשיית ניתוח הסיכונים הגיאופוליטיים משגשגת, וקבוצת יוראסיה "גאה להוביל אותה". יאללה בלגן.

אורי פסובסקי

מלחמת הפלסטיק: דו־פרצופית

מלחמת ענקים ניטשת בימים אלה בזירת הפלסטיק העולמית. בעוד חברות הנפט מתמקדות בתוצרי לוואי של נפט לתעשיית הפלסטיק כמקור הכנסה עתידי, בחמש השנים הקרובות צפויה צמיחה של 50% בתעשיית ייצור הפלסטיק ממקורות ביולוגיים. עם החברות שמקדמות מעבר לפלסטיק ביולוגי - ממקורות כמו קני סוכר, תירס ועץ - נמנות אימפריות עסקיות כגון קוקה־קולה, דנונה ולגו. ענקית המשקאות, למשל, מכרה בשנה שעברה 50 מיליארד בקבוקים מביו־פלסטיק. ככה זה, אפשר למכור סוכר צבוע להמונים אבל חשוב לעטוף אותו בתקינות סביבתית, ויותר קל להגן על הדגים המוקפים בפסולת פלסטיק בים מאשר על הצרכנים האנושיים.

תמר טוניק

גרמניה: הפוך, גוטה

בגרמניה נכנסה השבוע לתוקף תקנה שמחייבת רשתות חברתיות להסיר תוכני שנאה וחדשות מזויפות בתוך 24 שעות מרגע שהוגשה תלונה - או שייקנסו ב־50 מיליון יורו. זה איום משמעותי, וקשה מאוד להגדיר מהו "דיבור שנאה". במצב כזה, וכדי לחסוך לעצמן זמן, מאמץ וכמובן כסף, חברות הטכנולוגיה עשויות לבחור בהסרה גורפת של תכנים מעוררי מחלוקת, מה שיעודד גולשים להתלונן על כל תוכן שאינם מסכימים איתו. במילים אחרות, תקנה אחת יכולה בקלות להפוך את הרשת לשדה קרב של צנזורה הדדית, שבו במקום למנוע דיבור שמפיץ שנאה - ישתיקו כל דיבור שמישהו אחר שונא.

הגר רבט

השחקנית ריס וויתרספון, מיוזמות הארגון החדש נגד הטרדות מיניות Time’s Up Now

ריס וויתרספון צילום: רויטרס