תיאוריית הקשר: כך סיבך חוק ההסדרים את האינטרנט הסלולרי

בעוד עיקר התחזיות סביב פעילותם של המפעילים הווירטואליים בסלולר מתייחסות לעלות דקת שיחה שאותה ירכשו מחברות הסלולר, נדמה שנושא האינטרנט כמעט נשכח. לכאורה יכולים המפעילים הווירטואליים להציב תחרות גם בתחום זה, כאשר יציגו חבילות אינטרנט שאינן כופות תוכן מסוים על הלקוח ובמקביל גם יאפשרו ללקוחות לשלם רק על פי צריכה בפועל, בלי להתחייב לחבילות בנפח קבוע.

מה דעתך על מניית פרטנר:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

לקוח המבקש להתחבר לאינטרנט הסלולרי מוצא את עצמו לרוב משלם בעל כורחו גם על חבילת גלישה לפורטל של חברת הסלולר. השינוי הראשוני התבצע בעת הגעתם של טלפוני האנדרואיד והאייפון בשנה שעברה, כאשר הללו לא אפשרו עוד לחברות הסלולר לקבע את פורטל התוכן שלהן כאתר הבית המופיע אוטומטית בעת התחברות הלקוח לאינטרנט. סלקום הציגה אז לראשונה חבילת אינטרנט שלא כללה שימוש בפורטל התוכן שלה, ופלאפון ופרטנר יישרו קו.

משלמים הרבה על חריגה

עם זאת, רוב משתמשי הטלפונים עדיין משלמים על פורטל התוכן במסגרת חבילת גלישה אינטרנטית. כמו כן, חברות הסלולר מציעות חבילות אינטרנט בנפחים הדורשים התחייבות מראש, כלומר 5 ו־100 מגה, 1, 2 ו־10 גיגה, ולא על פי צריכה בפועל. כל חריגה בפועל מהיקפי החבילות שמוכרות החברות גורמת לחיוב נוסף, והפעם על פי הצריכה בפועל - חיוב העומד על 1-1.5 שקלים לכל מגה, פי כמה מעלות כל מגה כאשר היא מחושבת בתוך החבילה .

בחוק ההסדרים נקבע כי מפעיל חדש (וירטואלי או בעל תשתית חלקית כגון מירס) ישלם לחברות הסלולר עבור כל מגה־בייט של מידע מחיר השווה למחיר דמי הקישוריות שנקבע לדקת שיחה. אם אכן ייקבע מחיר דמי הקישוריות הנוכחי בין 9 ל־11 אגורות, הרי שהמחירים שיוכלו המפעילים הווירטואליים להציע ללקוחותיהם יגבילו את קהל הלקוחות הפוטנציאלי שלהם.

לדוגמה, אם דמי הקישוריות יהיו 10 אגורות לדקת שיחה, העלות למפעיל הווירטואלי תהיה 10 אגורות לכל מגה. אם ימכור ללקוחותיו את אותו מגה, הוא יגבה עליו לפחות 11.6 אגורות (כלומר כולל מע"מ), אך עדיין לא יפיק כלל רווח. על פי נתון זה ניתן לתמחר לצרכן את מחירי חבילות הגלישה: 5 מגה תמורת כ־60 אגורות, 100 מגה תמורת 11.6 שקל, גיגה־בייט (1,000 מגה־בייט) תמורת כ־111 שקל וכך הלאה.

לשם השוואה, פלאפון מציעה 100 מגה תמורת 50 שקל, פרטנר מציעה 150 מגה ב־58 שקל, וסלקום מציעה 200 מגה תמורת כ־59 שקל. המחיר המינימלי לצרכן (ללא רווח כלל) בידי המפעיל הווירטואלי לנפחים אלו יהיה, על פי דמי הקישוריות המסתמנים, 11.6 שקל, 17.4 שקל ו־23.2 שקל בהתאמה. לאחר תוספת הוצאות נלוות ורווח עשויים מחירים אלו להגיע לכחצי מהמחירים הנגבים כיום בידי חברות הסלולר על חבילות אלו. אולם, יש לזכור כי תחילת פעילות המפעילים הווירטואליים צפויה רק בעוד כשנה, ומחירי חבילות האינטרנט שמציעות חברות הסלולר צפויים עוד לרדת.

אך אם בחבילות האינטרנט הקטנות יחסית יהוו המפעילים הווירטואליים תחרות לחברות הקיימות, הרי שלמשתמשים בינוניים וכבדים לא יוכלו המפעילים הווירטואליים להציע כלל שירותים. חבילה בנפח 1 גיגה־בייט בפלאפון, למשל, מוצעת כיום תמורת כ־60 שקל, 5 גיגה עולים 98 שקל בפרטנר, וסלקום מציעה חבילה ללא הגבלה תמורת 129 שקל. על פי דמי הקישוריות הצפויים, המחירים המקבילים של המפעילים הווירטואליים, ללא רווח, יהיו כ־111 שקל ו־580 שקל לחבילות הראשונות והיעדר יכולת להציע חבילה ללא הגבלה.

משתמשי המודמים הסלולריים נמצאים כמובן מחוץ לסקאלה - פלאפון פרסמה לאחרונה כי לקוח מודם סלולרי צורך בממוצע כ־4 גיגה בחודש - לו היה מפעיל וירטואלי מנסה להעניק לו שירותים בהסתמך על התמחור לעיל, היה הסכום החודשי עומד על לא פחות מ־460 שקל, לעומת חבילות ללא הגבלה המוצעות כיום בידי החברות הקיימות במחירים של 129-148 שקל.

הסיבה לסטייה העצומה היא כמובן ההסתמכות של המפעיל הווירטואלי על חברת הסלולר בתמחור ליניארי, כלומר כזה שאינו מופחת ככל שהלקוח צורך יותר, לעומת יכולתה של חברת הסלולר ה"אמיתית" ליהנות מעקרון העלות השולית הפוחתת ולהוזיל את העלות עם הגידול בצריכה.

אם סעיף זה בחוק ההסדרים יישאר על כנו, סביר להניח שחברות הסלולר ימשיכו להציע חבילות ללא אפשרות תמרון, המתאימות בעיקר לצרכנים כבדים של שירותי אינטרנט. המפעילים הווירטואליים יוכלו להציע ללקוחותיהם לשלם עבור הצריכה בפועל, בהיקפים שלא יעלו על כמה עשרות מגה.

סעיף אחר בחוק ההסדרים קובע כי חברות הסלולר יידרשו שלא לכרוך מכירת שירות, כגון אינטרנט, בשירות אחר. כלומר, לכאורה יוכלו לקוחות המפעילים הווירטואליים לצרוך את שירותי הקול שלהם מהספק הווירטואלי, אך את הקישוריות לאינטרנט מאחת מחברות הסלולר הגדולות. משרד התקשורת פועל לפישוט היחסים בין הצרכן לספקי התקשורת שלו, אולם קביעת יחס התמחור בחוק ההסדרים תביא, בסופו של דבר, לסיבוך גדול יותר בקרב הצרכנים הבינוניים־כבדים.

שימוש בעייתי בחוק

השימוש בחוק ההסדרים לקביעת התמחור הוא בעייתי. מחד, ברור כי אלמלא היתה המדינה כופה על חברות הסלולר למכור את השירות במחיר מסוים, היו האחרונות מציבות מחירים לא אטרקטיביים למפעילים הווירטואליים כדי להחזיק את לקוחות האינטרנט הסלולרי. מנגד, הקביעה של התמחור באופן שאינו מבטא ירידה הדרגתית בעלות מאפשרת את המשך שליטת ספקיות הסלולר בלקוחות האינטרנט הבינוניים והכבדים, ומתן אפשרות קלה יחסית לגרוף גם את הלקוחות הקלים באמצעות תמחור זול. הורדת המחיר, גם בידי ספקיות הסלולר הגדולות, הנה מבורכת, אך היא גוזרת את גורלם של המפעילים הווירטואליים להיהפך לספקי שיחות בלבד, בלי יכולת להציע שירותים אטרקטיביים נוספים.