הבחירות בארה"ב: סיבה מצוינת ללחץ בחזה ומועקה בבטן

בשבועות האחרונים מלווה אותי באופן תמידי תחושת מועקה, מעין לחץ קבוע בבטן ובחזה וחרדה שמזדחלת מעלה ומטה בגוף. השנה היא 2020, ולא חסרים גורמים וסיבות למיני-התקף פאניקה. כל אחד מאתנו בטח חווה משהו דומה בחודשים האחרונים. אבל התחושה הזו קשורה דווקא למערכת הבחירות בארה"ב, שמגיעה היום לשיאה.

כן, זה אולי קצת מוזר, יש שיגידו לא מחובר למציאות, להיות לחוץ כל כך ממערכת בחירות במדינה אחרת, הרבה יותר מכפי שהייתי לחוץ ממערכות הבחירות האחרונות כאן בישראל. אבל יש לדאגה הזו סיבה טובה. כי זהות היושב בבית הלבן צפויה להשפיע על החיים שלנו, שלי ושל הילדים שלי במגוון דרכים גדולות וקטנות. מדיניות החוץ של דונלד טראמפ, המהלכים שהוביל לערעור בריתות בנות עשרות שנים עם דמוקרטיות מערביות, שעצבו את העולם בחצי השני של המאה ה-20, וההתחנפות וההתקרבות שלו לדיקטורים ולמנהיגים סמכותניים, מאיימים על היציבות העולמית בטווח הארוך, מחלישים את המדינות הדמוקרטיות תומכות זכויות האזרח, ומהווים זרז להליכי התפוררות כמו אלו שמתרחשים כאן.

המדיניות שמקדם הנשיא ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני רק מעמיקה את הקרע המקומי ומקטינה משמעותית כל סיכוי להגיע להסדר אמיתי עם הרשות הפלסטינית, מה שרק הופך את האפשרות העתידית של מדינה דו-לאומית לריאלית יותר.

צילום: רויטרס, איי פי

שלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן הם אולי מהלך היסטורי משמעותי עם חשיבות כלכלית רחבה, אבל הם לא מוחקים את 4.5 מיליון האנשים נטולי זכות הריבונות שחיים ברצועת עזה וביהודה ושומרון. הם עדיין שם, עדיין תחת כיבוש, ובמוקדם או במאוחר תאלץ ישראל להכיר בכך ולהתמודד עם זה. ארבע השנים האחרונות תחת טראמפ רק הפכו את זה לקשה יותר.

"עובדות אלטרנטיביות"

לכך יש להוסיף את כל הנזק העצום שגרמו טראמפ ושלוחיו לעצם השיח האנושי הבסיסי. עובדות אינן עובדות, למספרים ונתונים אין משמעות, שקר יכול להיות מדויק לא פחות מאמת, דעה אינה שונה מעובדה. עוד לפני שניצח בבחירות 2016, נהנה טראמפ לשחק עם "עובדות אלטרנטיביות", והחיבה שלו לנראטיביים שקריים שאין קשר קלוש בינם לבין המציאות רק החריפה מאז שנכנס לבית הלבן.

הרשתות החברתיות, ובמיוחד טוויטר, מפיץ טראמפ על בסיס קבוע טענות שקריות למיליוני עוקביו ותומכיות, מקדם תיאוריות קונספירציה הזויות ויוצר תמונת מציאות אלטרנטיבי שלא מתפוררת גם כשהעובדות מוכיחות אחרת.

מאז תחילת מגיפת הקורונה, למשל, טוען טראמפ שוב ושוב שאוטוטו הנגיף הולך להעלם והכל ישוב למקומו בשלום. הוא אמר זאת כשרק התגלו המקרים הראשונים בארה"ב, הוא חזר על כך לקראת הקיץ, בתקווה שמזג האוויר החם יגרום לירידה בתחלואה, והוא ממשיך ואומר זאת בעקביות ראויה לחלחלה גם עתה, כשארה"ב נמצאת כבר בעיצומו של גל שלישי, חמור יותר משני הגלים הקודמים ששטפו את המדינה. המדיניות של טראמפ לגבי הקורונה (או, ליתר דיוק, העדר מדיניות שכזו) הורגת אמריקאים כל יום, והוא הוזה בטוויטר שהכל אפרסקים.

פייסבוק וטוויטר נתנו לטראמפ יד חופשית להפיץ מסרים הרסניים

כלי תקשורת ניסו לעמוד נגד השטף הזה בארבע השנים האחרונות, בהצלחה מועטה בלבד. הרשתות החברתיות הוכיחו שהן לא יכולות או לא רוצות לעצור אותו. פרט לכמה מקרים קיצוניים, פייסבוק וטוויטר נתנו לטראמפ יד חופשית להפיץ את המסרים ההרסניים והמפלגים שלו. לא סביר שמשהו במדיניות שלהן ישתנה בעתיד, ועוד ארבע שנים של טראמפ בבית הלבן יכולות להרוס לחלוטין כל סיכוי לנהל שיחה בין צדדים נצים על בסיס עובדות ונתונים, בניגוד לאמונות ותחושות בטן.

עוד ארבע שנים של טראמפ הן ארבע שנים נוספות של מינוף הרשתות החברתיות להפצה ולקידום של שקרים, תיאוריות קשר ושנאה. דרך פייסבוק וטוויטר הדבר מחלחל לכל פינה בה יש משתמשים מקוונים, משפיע ומעצב את השיח ביניהם ברשת ומחוצה לה. כבר עכשיו הנזק עצום. עוד ארבע שנים, והוא יהיה אולי חסר תקנה.

צילום: איי פי

לעלות את כדור הארץ בלהבות

אבל יותר מכל אני מוטרד, שלא לומר חרד, מיחסו של טראמפ למשבר האקלים, או יותר נכון מהמלחמה האקטיבית שלו בכדור הארץ. כמי שמסקר בכלכליסט גם את תחום משבר האקלים אני עוקב מקרוב כיצד טראמפ פועל לביטול חוקים, תקנות ורגולציות, חלקן מימי ניקסון, שנועדו להפחית פליטות גזי חממה, להבטיח מים ואוויר נקיים, להגן על שטחי טבע ובעלי חיים ועוד.

ממשל טראמפ מקצץ תקציבי מחקר בתחום האקלים, פרש מהסכם פריז (הפרישה תיכנס לתוקף בימים הקרובים, אחרי סגירת הקלפיות), משקיע מאמצים ניכרים במאמצים של מדינות כמו קליפורניה לצמצום פליטות גזי חממה ובאופן כללי פועל כאילו המטרה שלו היא לעלות את כדור הארץ בלהבות (ובמקרה של קליפורניה, זה כבר מצליח).

הכלכלות הגדולות בעולם – האיחוד האירופי, יפן, אפילו סין – הציגו תוכניות מקיפות לצמצום פליטות גזי חממה במטרה להגיע לאיזון מלא עד 2050 או 2060. ארה"ב של טראמפ לא רק שלא הולכת בכיוון זה, אלא מובילה מדיניות שאם תיושם במלואה תביא בסופו של דבר לעלייה בהקף הפליטות שלה. בכל העולם, מדעני אקלים עוקבים בחשש אחרי המתרחש בארה"ב, יודעים היטב שלזהות הנשיא הבא תהיה השפעה עצומה על המחקר והמאמצים של ארה"ב בתחום.

מדעני אקלים מעריכים שעל מנת למנוע התחממות גלובלית של יותר מ-1.5 מעלות, וכך להמנע מהנזקים הגרועים ביותר של משבר האקלים, יש לצמצם את הקף הפליטות העולמי במחצית עד סוף העשור הנוכחי, ולהגיע לאיזון מלא בפליטות עד 2050. זה לא שאם נעשה זאת המצב ישתפר ולא נראה עוד אסונות כמו שריפות הענק בקליפורניה – המצב יחמיר בכל מקרה ואירועי קיצון אקלימיים יהפכו לדבר שבשגרה – אבל זה ההבדל בין אסון שניתן להתמודד אתו, להכיל, להגביל ובסופו של דבר גם למתן, לבין אבדן שליטה מוחלט ונזקים אדירים לחיי אדם ולכלכלה.

אי אפשר לעמוד ביעד הזה ללא ארה"ב. היא לא רק הכלכלה הגדולה בעולם, היא גם עדיין כוח תרבותי אדיר ולהחלטות ולמעשים שלה יש השפעה משרשרת על מדינות אחרות. שנה אחת מהעשור הנוכחי כבר אבדה. אם יזכה טראמפ בבחירות יאבד חצי עשור שלם, והסיכויים לעמידה ביעדי צמצום הפליטות יהיו אפסיים. מי שיתמודד עם ההשלכות הקשות ביותר לא יהיה אני, אלא הבנים שלי. הציבור האמריקאי, במידה רבה, מכריע היום איך יראו החיים שלהם ושל הילדים שלהם בעוד עשרות שנים.

כל הלחצים והמועקות הללו מתנקזים להיום, יום הבחירות עצמו, ובעיקר לשעות הלילה המאוחרות ולשעות הבוקר המוקדמות אז יתחילו לזרום תוצאות אמת מהמדינות השונות. ואולם, פרט לתרחיש קיצון שבו ג'ו ביידן זוכה בניצחון חותך ומוחץ, אין סיבה לצפות לשחרור המועקה הכבדה כבר ב-24 השעות הקרובות. בניגוד למערכות בחירות בשני העשורים האחרונים, חלק ניכר מההצבעה מתבצע הפעם באמצעות הדואר, וספירת הקולות יכולה להמשך ימים, אולי אפילו שבועות.

המשמעות היא שבכל הנוגע לשיח המקוון, מערכת הבחירות לא נגמרה אלא רק התחילה. בשבועות ובחודשים האחרונים נאבקו הרשתות החברתיות על מנת להגביל ולהכיל הפצה של פייק ניוז ותאוריות דוגמת QAnon (בסבב הזה, ייתכן, כאלו שהופצו יותר בצורה אורגנית ופחות באמצעות קמפיין התערבות זרה). אם טראמפ יכניס את ארה"ב למאבק מר על עצם התוצאות, מה שהיה לפני הבחירות יהיה רק הקדימון: ידיעות שקריות על זיופים בקלפיות ובספירת הקולות, תיאוריות קונספירציה על הונאות מאורגנות ועוד שאר מרעין בישין צפויים לתפוס מקום מרכזי בשיח המקוון.

הרשתות החברתיות מנסות להערך לכך, ספק אם יצליחו להתמודד עם צונאמי המיסאינפורמציה שצפוי לשטוף אותנו בימים הקרובים. עד כמה שהשבועות האחרונים היו קשים, אלו שלפנינו יהיו קשים עוד יותר. ובסופם, אפילו אם ינצח ביידן בבחירות, ישאיר אחריו טראמפ אדמה חרוכה בדמות מדינה מפולגת ומסוכסכת כשחלק ניכר מהאזרחים סבור שהנשיא שלו זכה בבחירות בדרכי רמייה והונאה.

ארה"ב היא כבר לא אותה מדינה שהיתה לפני ארבע שנים, ספק אם אי פעם תשוב להיות. אלו חדשות רעות לכל הדמוקרטיות המערביות, לכל מי שמאמין שאמת ועובדות בדוקות הן הבסיס לכל שיח אזרחי בריא, ולכל מי שחרד לעתיד כדור הארץ. וזו, סיבה מצוינת ללחץ בחזה ומועקה בבטן.