אמריקה שסועה ועולם מותש מחכים לנשיא

ביום השבעתו ב־20 בינואר 2017, דונלד טראמפ שחרר את הציוץ הנשיאותי הראשון שלו, באופן לא מפתיע בחשבונו האישי, realDonaldTrump@. "היום, וושינגטון מחזירה את הכוח לכם, העם האמריקאי", צייץ. כמעט ארבע שנים ורבבות שקרים מאוחר יותר, עמוק לתוך משבר כלכלי גלובלי שאיש לא יכול היה לחזות, אזרחי ארה"ב (מי מבין עשרות המיליונים שלא הצביעו בדואר) הולכים היום לקלפי.

כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן, היתה לו מטרה אחת: למחוק את שמונה שנות כהונתו של קודמו ברק אובמה. למשימה הזו הוא ניגש כמו דחפור מצויד בכף משוננת ששועט בכל כיוון. מתוכנית הבריאות, מערכת המשפט ויוזמות סביבתיות ועד ליחסי הסחר, יחסי החוץ וקוד המס — טראמפ לא השאיר אבן על אבן במסע פרוע שנועד להוכיח בידי מי מצוי הכוח.

כעת, כאשר הנשיא השנוי ביותר במחלוקת בתולדות ארה"ב עשוי להפסיד את הכהונה השנייה, נותר רק לבחון עד כמה האדמה שהותיר מאחוריו באמת חרוכה.

1. השופטים שימשיכו להשפיע

מבין כל מהלכיו, סדרת השופטים שמינה ישאירו את החותם הארוך ביותר, מתוקף היותם מינויים לכל החיים. במהלך כהונתו מינה טראמפ שלושה שופטים לבית המשפט העליון, האחרונה שבהם, איימי קוני בארט, מונתה באופן חסר תקדים שבוע לפני הבחירות. טראמפ גם מינה 220 שופטים פדרליים ו־53 שופטים מחוזיים, לעומת 55 מחוזיים שמינה אובמה בשתי כהונות.

בתי המשפט הם בעלי זכות ההכרעה האחרונה בסוגיות פוליטיות, ומשכך, האנשים של טראמפ ימשיכו לעצב את פניה של ארה"ב למשך שנים ארוכות.

מימין: טראמפ ושליט צפון קוריאה קים ג'ונג און, נשיא סין שי ג'ינפינג ופליטים מהאיטי, על גבול ארה"ב־מקסיקו צילומים: בלומברג, אי.פי, אי.אף.פי

2. רפורמת המס שאכזבה

"דלק טילים", כך הגדיר טראמפ את הרפורמה שיזם בקוד המס, שהיתה הגדולה ביותר בארה"ב זה 30 שנה. בין השאר, טראמפ חתך את מס החברות מ־35% ל־21% כדי לעודד תאגידים לבצע השקעות שישפרו את פריון העבודה והשכר. שר האוצר סטיב מנושין טען כי חוק המיסוי החדש יוסיף 3% לתמ"ג ויביא לשגשוג. בפועל, מבקרי החוק טענו, כי מי שהרוויחו מכך במיוחד היו התאגידים הגדולים על חשבון מעמד הביניים.

אף שהקיצוץ במסים, בהיקף של 1.5 טריליון דולר, עודד חברות להחזיר הביתה מיליארדי דולרים במזומן, הכסף שימש בעיקר כדי לבצע רכישה חוזרת של מניות, ולא בהכרח להשקעה חוזרת בחברה או ליצירת משרות.

ועל זה התלבשה הקורונה. עוד לפני שהממשל הוציא טריליוני דולרים על תמריצים כדי להילחם בנזקים הכלכליים של המגפה, הגירעון צפוי היה להתנפח, גם בגלל הירידה בהכנסות ממסים בעקבות קוד המס החדש. זאת חרף הבטחות הרפובליקנים כי הקיצוצים "יממנו את עצמם" באמצעות הצמיחה המוגברת. ג’ו ביידן עשוי לתקן את העיוות באמצעות העלאת מס החברות והמסים החלים על בעלי הכנסה שנתית גבוהה מ־400 אלף דולר.

אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה צילום: איי אף פי

3. תקווה למדיניות הירוקה

כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן, בער לו במיוחד לבטל את הישגי אובמה במירוץ לעצירת ההתחממות הגלובלית, שהוא כמובן לא מאמין בקיומה. הבירוקרטיה הסביבתית, טען, פוגעת בעסקים ובתעשיית הדלקים המאובנים. כך, טראמפ שלף את ארה"ב מהסכמי פריז, האמנה הבינלאומית למלחמה בהתחממות הגלובלית. המשמעות: ארה"ב זנחה את התחייבותה להפחית פליטות גזים מזהמים מהרמות של 2005 בכ־28%, עד 2025.

במקביל, הוא ביטל או החליש יוזמות אחרות שנועדו לאפשר לוושינגטון לעמוד ביעדים הירוקים, בעיקר בגזרת כלי הרכב וייצור החשמל, האחראים לרוב פליטת גזי החממה בארה"ב.

החדשות הטובות הן, שממשל חדש יוכל להפוך את ההחלטות הללו במהירות, ואפילו יספיק להחזיר את ארה"ב להסכמי פריז לפני שהפרישה תקבל תוקף רשמי סמוך לבחירות. ביידן התחייב להצטרף מחדש להסכם האקלים כבר ביומו הראשון במשרד ולהוביל קואליציה סביבתית גלובלית. אם זה יקרה, ההתכחשות הקולנית של טראמפ לעובדות מדעיות תהיה בבחינת עץ נופל ביער.

4. ילדי המהגרים עדיין מחכים

מדיניות האנטי־מהגרים של טראמפ הביאה להידוק השמירה בגבולות, צמצום זכאויות למקלט מדיני ובשלב מסוים אף לאיסור על כניסת מוסלמים ותושבי מדינות אפריקה. הבטחת הבחירות המובילה להקמת חומת הפרדה בין מקסיקו לגבול הדרומי של ארה"ב, הסיטה מיליארדי דולרים מתקציב הצבא אך הסתיימה בפיסה קטנה של חומה (לא אם תשאלו את טראמפ). אך גם אם החומה נותרה סמלית, טראמפ ייזכר כאחראי לתמונות קורעות לב של ילדי מהגרים שהופרדו מהוריהם במתקני הכליאה סמוך לגבול. גם היום, בתום כהונתו הראשונה, 545 מהם טרם חזרו לחיק משפחתם.

5. מתיחות הסחר לא תגווע

כבר ביומו השלישי בחדר הסגלגל, טראמפ פרש משותפות הסחר הטראנס־פסיפית (TPP), הסכם שהחל להתגבש בתקופת אובמה בין תריסר מדינות, בהן יפן, אוסטרליה, קנדה, מקסיקו וניו זילנד.

אך זו היתה רק יריית הפתיחה. הטיל הבליסטי הגיע בחסות מדיניות "אמריקה תחילה", שבמסגרתה התחייב טראמפ להחזיר משרות לארה"ב ולכווץ את גירעון הסחר, במיוחד עם סין, על ידי הצגת מכסים חדשים. המדיניות הזו הציתה מלחמת סחר שחזרה לאמריקאים כמו בומרנג והקפיצה את היקף המכסים השנתי על יבוא סיני ל־370 מיליארד דולר. במקביל, חקלאים אמריקאים ויצואנים אחרים איבדו את גישתם לשוק הסיני. אף שהמתיחות דעכה מעט בינואר 2019 בזכות החתימה על השלב הראשון בהסכם סחר חדש, חברות סיניות לא הצליחו לעמוד בהתחייבויותיהן להגדלת היבוא של תוצרת אמריקאית, והשלב השני של התוכנית הוקפא. כתוצאה, גירעון הסחר מול סין זינק באוגוסט לשיא של 14 שנה.

המתיחות עם סין לא נולדה אמנם עם השבעת טראמפ, אבל לפני 2016 איש לא דיבר על התנתקות כלכלית בין שתי המדינות. במהלך כהונתו, היחסים הידרדרו לשפל שלא נראה כמותו זה עשרות שנים, כאשר החששות מפני מלחמה קרה חדשה חזרו וצפו, במיוחד אחרי שהבית הלבן האשים את סין בהסתרת התפרצות הקורונה. כיום, בקרב רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, היחסים הכלכליים עם סין נבחנים דרך עדשה גיאו־פוליטית. בכהונה שנייה, טראמפ צפוי להמשיך בקו הזה, אך גם ביידן לא יספק את הישועה. בהשפעת הקורונה שגרמה לקטיעת שרשראות ייצור ואספקה, החזרת משרות הביתה הפכה למגמה אופנתית בעולם, וביידן הצטרף למקדמי התפיסה שזכתה לכינוי “ריבונות כלכלית”.

6. הכאוס בזירת החוץ יירגע

"כסילה וחסרת חוט שדרה", כינה טראמפ את ראש ממשלת בריטניה לשעבר תרזה מיי, כששפט את התנהלותה סביב הברקזיט. "טיפשה", כינה את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, כאשר הטיל דופי בהתנהלותה מול רוסיה. התנהגותו המוזרה־כאוטית־מסוכנת ודאי גרמה למנהיגי העולם החופשי לקחת אוויר ולחכות ל־2020. מלבד הטחת עלבונות, מהלך בולט שלו בתחום מדיניות החוץ היה פרישה מהסכמי הגרעין השנויים במחלוקת עם איראן והשתת סנקציות עליה, שרק הביאו להתעצמות המתיחות. ההתרברבות כי ישכין שלום עם מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און הסתיימה בפוטו־אופ על הגבול בין שתי הקוריאות והביאה לאפס תוצאות בזירה הגרעינית.

הצל האפל והארוך שהותיר בזירת יחסי החוץ ודאי יעיק על ביידן, אך מנהיגי העולם החופשי צפויים למצוא בו בעל ברית שעמו יוכלו להזדהות. לפי מכון המחקר ברויגל, בזירות מסוימות התנהלותו של טראמפ היתה כה תזזיתית, עד כי השפעתה היתה מועטה, אם בכלל. כך, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי המשיכו לבצע את עבודתם פחות או יותר ללא הפרעות, והציוצים הזועמים של הנשיא לא מנעו מהבנק הפדרלי המרכזי לנהוג באחריות בעת משבר הקורונה.

"זה עלול לגדול. זה עלול לגדול קצת יותר. ייתכן ולא יגדל בכלל. נראה מה יקרה. אבל לא משנה מה יקרה, אנחנו לגמרי ערוכים", כך התבטא טראמפ בפברואר האחרון, בניסוח המוצפן האופייני לו, כאשר מגפת הקורונה החלה להתפשט בעולם. איש לא יחלוק על כך, שעל היפותזה כזו לא מבססים מלחמת הישרדות.

אז כן, טראמפ חזר וחירב פגישות פסגה בינלאומיות והשאיר את מנהיגי העולם פעורי פה. אבל בסופו של יום, ייתכן שההתנהלות הזו היתה יותר מביכה מאשר משפיעה.

בין שטראמפ ובין שביידן, המנצח יקבל אמריקה שסועה ומוכת טראומה מקיץ של הפגנות סוערות שפרצו בעקבות הריגתו של האזרח השחור ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן. הנשיא הבא יצטרך לשקם כלכלה מוכת קורונה השרויה במשבר עמוק. זאת ברקע היקפי תחלואה שהם הגבוהים בעולם, ורק העצימו את הפערים המעמדיים והבין־גזעיים של החברה האמריקאית. קדנציה שנייה של טראמפ תאלץ את מנהיגי העולם לקחת שוב נשימה ארוכה ולהמשיך לחזק בריתות כלכליות ומדיניות שאינן בהכרח כוללות את ארה"ב. מאידך, אמריקה בהובלת ביידן צפויה לחזור ולאשרר בריתות ישנות מחוץ, בתקווה לריפוי החברה המקוטבת מבית.