הקורונה כולאת את ארה"ב במדבריות מזון

זו עובדה צינית ואכזרית שבאומה העשירה בתבל, שהיא גם השמנה ביותר, קיימת תופעה מטרידה ורחבת היקף של "מדבריות מזון טרי". התופעה, שהיא מאז שנות התשעים בעיה דחופה, הפכה בימי קורונה לאסון שדוחף מיליוני אמריקאים לבחור בין רעב לבין חיקו המנחם של מזון מהיר, רעיל ומחליש מערכות חיסוניות, שהן כה חשובות להתמודדות עם הנגיף.

את הביטוי מדבריות מזון מגדירים במשרד החקלאות האמריקאי (USDA) כשממה שבה לפחות לשליש מהאוכלוסייה באזור נתון אין גישה סבירה — מתחת למייל באזור עירוני או 10 מייל באזור כפרי — למזון טרי סביר במחיר סביר. ההגדרה תקפה רק לאוכלוסייה שנופלת תחת הקטגוריה "חלשה", זאת אומרת, לפחות 20% מהאנשים שבה נמצאים מתחת לקו העוני או משתכרים לכל היותר 80% מהשכר החציוני המקומי.

1. המנודים

לפי ההערכות העדכניות ביותר שפרסם ה־USDA ב־2017, מעל 39 מיליון אמריקאים מתגוררים בכ־6,500 מדבריות כאלה ברחבי ארה"ב. בחישוב משקי בית, 2.2% מהם חיים במדבריות מזון, ואין להם גישה לרכב.

תור בכניסה לסניף של רשת המזון האורגני הול פודס בסן פרנסיסקו צילום: בלומברג

מאז התפרצות המגפה המצב רק מחמיר. מצד אחד, החריפה בעיית הנגישות הפיזית למזון טרי. זאת בעקבות צמצום שעות הפעילות של חנויות מזון, הרחוקות גם כך, והעובדה הפשוטה שההגעה אליהם מחייבת נסיעה בתחבורה ציבורית, מעשה שכשלעצמו נחשב לסכנת נפשות. מצד שני, החריפה גם הנגישות הכלכלית, כאשר כ־40% ממשקי הבית שמשתכרים פחות משכר מינימום איבדו את עבודתם ומחירי המזון הטרי האמירו לרמה הגבוהה ביותר זה חצי מאה. כך, למשל, בין פברואר ליוני זינק מחיר בשר הבקר בכמעט 20%, העוף ב־11% והביצים ב־10%.

מדבריות המזון נוצרו בעקבות מצוקת הדיור בשנות החמישים והשישים, שהביאה ל"בריחת לבנים" (White Flight) מהאזורים העירוניים לפרברים. הממשל האמריקאי טיפח את המגמה באמצעות יצירת מדיניות דיור מפלה, ושדולות של חברות רכב הצליחו במקביל למנוע בהצלחה התפתחות של תחבורה ציבורית בפרברים, במטרה להעלות את השימוש ברכבים הפרטיים. התוצאה היתה ירידת כוח הקנייה באזורים העירוניים, סגירתן של מכולות רבות והקמת מרכזי מזון גדולים מחוץ לעיר, תוך הותרת האוכלוסיות החלשות, בעיקר השחורות, ללא גישה קלה למזון טרי. לפי ה־USDA, תהליך זה הביא לכך שדווקא העניים מוציאים נתח גדול יותר מהכנסותיהם על מזון טרי. מסיבות אלו, חוקרים אמריקאים משתמשים לעתים במונח "אפרטהייד מזון", ולא מדבריות, כדי לתאר את התופעה.

2. המטייחים

עבור החיים במדבריות מזון הפתרון נמצא בעיקר במסעדות מזון מהיר זולות שזמינותן באזורים סוציו־אקונומיים חלשים גבוהה פי 2.5 מאשר בחזקים, מה שמכונה "ביצות מזון". אך פתרונות אלו כמעט תמיד עתירים בשומנים, סוכרים ומלחים וסובלים מתועלת תזונתית נמוכה שתורמת לשיעורים גבוהים של השמנת יתר ומחלות כרוניות כמו סוכרת ומחלות לב וכלי דם. לפי מחקרים של האגודה האמריקאית לתזונה (ANA), בארה"ב מוציאים בכל שנה 71 מיליארד דולר כדי לטפל במחלות שנגרמות מתזונה לקויה, זאת כשמחקרים מצאו שלאנשים המתגוררים ליד מקור סביר וזול של מזון טרי יש סיכוי נמוך ביותר מ־50% לחלות במחלות הללו.

בעשור האחרון הוציאו הממשל המקומי והפדרלי ברחבי ארה"ב כ־500 מיליון דולר כדי להתמודד עם הבעיה, ובכל זאת הנתונים לא משתפרים. למעשה, בדו"ח של ה־USDA מ־2009 שיעור המתגוררים במדבריות מזון עמד על 8.5% לעומת 13% כיום. בעקבות המגפה, המספרים צפויים להמשיך לעלות, שכן לפי הערכות, הגבלת שעות הפעילות של מכולות ותחבורה ציבורית במקביל לסגירת בתי ספר יוצרת מדבריות חדשות ברחבי ארה"ב, דווקא בזמן שאנשים כלואים בבתיהם ונדרשים לסגר ארוך.

את עומק המשמעות רואים היום במספרים המזנקים של חוסר הביטחון התזונתי בארה"ב. לפי נתוני מכון ברוקינגס, שיעור משקי הבית הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי הכפיל את עצמו מאז חודש מרץ והוא עומד היום על 25% מכלל משקי הבית בארה"ב. שיעור הילדים שסובלים מכך קפץ פי ארבעה, והיום אחד מכל חמישה ילדים בארה"ב נמצא בחוסר ביטחון תזונתי. לפי סקר של מרשם האוכלוסין שבוצע בתחילת אוגוסט, כ־30 מיליון משקי בית מתוך 249 מיליון הנסקרים דיווחו שבמהלך השבוע האחרון לא היה להם מספיק אוכל, 23.9 מיליון דיווחו ש"לפעמים" לא היה להם מספיק אוכל ו־5.4 מיליון נוספים דיווחו כי "לעתים קרובות" סבלו ממחסור במזון. זהו הנתון הגבוה ביותר שנרשם מאז פרוץ המגפה.

3. האצבע בסכר

ארגון הסיוע Feeding America, מהגדולים בארה"ב המונה 200 סניפי של בנקי מזון ו־60 אלף מזווי מזון ותוכניות הסעדה, מעריך שהמגפה תדחוף 17 מיליון איש נוספים לחוסר ביטחון תזונתי, כך שהנתון יגיע ל־54 מיליון איש — אחד מכל שישה אמריקאים. כבר עתה מדווחים בארגון, כי 82% מהסניפים משרתים בממוצע 50% יותר אנשים לעומת 2019. זאת בזמן שארגונים קטנים אחרים נסגרים ברחבי ארה"ב, אם משום שהיוו בעצם נקודות הדבקה גדולות, לא עמדו בביקושים הגבוהים או שהסיוע הכלכלי המגיע אליהם הצטמצם משמעותית.

כרגע, לא נראה באופק פתרון למשבר הבריאותי והתזונתי שאליו מידרדרים במהירות ארה"ב והעולם. ארגון אוקספם הבינלאומי מעריך כי בקצב הנוכחי, כ־12 אלף איש עלולים למות מרעב מדי יום עד סוף השנה כתוצאה מהמגפה. בארה"ב הסתיימו בסוף יולי כל חבילות הסיוע הפדרליות, מה שהותירו תושבי ארה"ב חשופים לפגעי המשבר. בהן גם תוכניות מזון מצילות חיים כמו חלוקת המזון (STAMP) שמעל 6 מיליון אמריקאים נרשמו אליה בשלושת החודשים הראשונים של המשבר.

עוד נפגעו שירות "תיבות המזון" ששימש בעיקר מדבריות מזון ברשויות מקומיות של 36 מדינות, ושדרכו הופץ מזון טרי ישירות למשקי בית, והקצאת מזון לבתי הספר כדי שאלה יספקו מזון טרי ובריא לילדים, גם ללא פעילות חינוכית. אף שהנשיא דונלד טראמפ חתם על שורת צווים נשיאותיים כדי להמשיך חלק מההטבות, אין בידיו הסמכות החוקתית להתוות מדיניות פיננסית, כך שגם מהלכים אלה עומדים בספק.

המשמעות כמובן כבר משתקפת בתורים המשתרכים מחוץ לבנקי המזון, שלפחות במנהטן נראים לעתים כאילו מדובר בתור לחזות בקפלה הסיסטינית ברומא. בתגובה, גל של פרויקטים עירוניים פרטיים וללא מטרות רווח צץ ברחבי ארה"ב במטרה המוצהרת לייצר נווה מדבר של מזון טרי בין כל המדבריות. נאות מדבר אלו כבר התחילו לקום בקולומביה, שרלוט, ניו ג'רזי, לוס אנג'לס ואזורים אחרים. אם לא הממשל, אז לפחות מגזר שלישי יילחם ברעב.