ניו יורק יוצאת מהסגר, לכאורה

כאשר נגיף הקורונה החל לעשות שמות ביבשת האירופית, ארה"ב התבוננה מזרחה בעין עצלה. כשמאות איטלקים נכנעו מדי יום לנגיף, המשיכו רבבות תיירים ואנשי עסקים להגיע ללא מפריע.  

זמן לא רב אחר כך, ניו יורק הובסה: העסקים הלא חיוניים נסגרו, העירייה התחילה לחלק מסכות והסאבוויי הפסיקה לפעול בלילות כדי לאפשר חיטוי. אפילו הקבצנים בצמתים, בנחישות יוצאת דופן, התחילו לבקש נדבות באמצעות כוס פלסטיק שמחוברת למקל ארוך, הכל בשם הריחוק החברתי. למרות כל זאת, העיר רשמה 210 אלף חולים ו־21 אלף מתים. 

חזרה לשגרה ברכבת התחתית בניו יורק צילום: AP

המספרים לא היו משכנעים מספיק, שהרי בינתיים, מדינות כמו פלורידה, טקסס, צפון דקוטה ועשרות מדינות אחרות התבוננו בעין עצלה משלהן. "היסטריה של מדינות כחולות", הן מלמלו, כאילו לנגיף יש כוונה פוליטית להשפיע על תוצאות הבחירות בנובמבר. כמובן שאין לו. כעת, המדינות הללו מפסידות גם הן במלחמה נגד האויב הבלתי נראה.

מי שאחראי לכך איננו "הווירוס", כפי שהנשיא אוהב לכנותו, אלא האקספציונליזם האמריקאי - אותו רעיון לפיו אמריקה היא ייחודית והדרך האמריקאית היא תמיד הטובה ביותר, ולעזאזל ההיסטוריה. יוהרה וסגירות מחשבתית מנעו מממדינות ארה"ב להתעלם מלקחי האחרות והביאו כל אחת מהן להמשיך ולרשום שיאי הדבקה ותמותה חדשים, כל יום מחדש.

אבל הפעם ניו יורק לא מתבוננת בשיעורי ההדבקה הגדלים והולכים במדינות השכנות בעיניים עצלות. החולי העמוק שהביאה עמה מגפת הקורונה הצליח באורח פלא לרפא במעט את הבדידות המנטלית הטיפוסית. תושבי ניו יורק ממשיכים לשמור על משמעת עצמית גבוהה, לעטות מסכות ולשמור על ריחוק חברתי. בצעד יוצא דופן הוחלט גם להנהיג חובת בידוד על המגיעים ממדינות אחרות, צעד מבורך, גם אם הוא מגיע שלושה חודשים מאוחר מדי. זוהי התנהלות אחראית שבזכותה גם אחרי ימים ארוכים של הפגנות נגד אלימות משטרתית, העיר לא רשמה עלייה במספר הנדבקים. במקום זאת היא רשמה אבן דרך יוצאת דופן של ירידה במספר המאושפזים אל מתחת ל־1,000, לראשונה מאז אפריל.

השבוע אמורה ניו יורק להיכנס לשלב השלישי של היציאה מהסגר, כאשר בין היתר היא תפתח את הספריות הציבוריות ותאפשר למסעדות לארח בחלל סגור. אך אם שלב אחד ושניים יכולים להעיד במשהו על השלב השלישי, הרי שגם אם באופן רשמי העיר נפתחת, היא עושה זאת בינתיים רק לכאורה.

למרות הרצון העז להחזיר את החיים למסלולם, הם עדיין לא חוזרים. העיר ריקה מתיירים והרחובות הרחבים משרתים רק את התושבים. השדרה החמישית וחלקים גדולים מסוהו עדיין ממוגנים וממוסמרים. המרכז התרבותי הגדול בארה"ב, הלינקולן סנטר, הכריז על סגירתו עד ינואר 2021, והמרתון השנתי של העיר, הגדול והאיקוני בעולם, בוטל.

וכך אנו חוזרים לנקודת המוצא. השינוי המנטלי שעברה ניו יורק עשוי לחלחל בסופו של דבר לשאר המדינות, אבל ככלל, משאיר את ארה"ב בפיגור בלתי נתפס במאמציה להשתלט על המגפה. הייחודיות האמריקאית שמצליחה לגבור יום אחר יום על קדושת החיים, מותירה את ארה"ב לגווע לבדה, ממש כמו חולי הקורונה הקשים שאת מסע ההחלמה הם נאלצים לעבור בבדידות מייסרת. אך אם בשבילם זו חובה, אצל ארה"ב, מדובר בבחירה.