התנגשות הציוויליזציות: מה קורה כשמיליארדר סיני קונה מפעל אמריקאי
הסרט התיעודי ”מפעל אמריקאי“, שהפיק הזוג אובמה לנטפליקס, הוא שיעור מאלף על ההבדלים התרבותיים בין שתי מעצמות העל וגם הסבר למה אי אפשר להשיב את גלגלי הגלובליזציה לאחור
16:5113.09.19
ב-2008 סגרה ענקית הרכב האמריקאית ג‘נרל מוטורס (GM) את מפעל הרכבים שלה בעיר דייטון, אוהיו, כחלק מהמשבר הכלכלי בארה“ב. סגירת המפעל ופיטורי אלפי עובדיו היוו מכה קשה מאוד לקהילה המקומית, כשחלק מהפועלים איבדו את ביתם, אחרים נאלצו לעבור לעבוד ברשתות מזון מהיר והיו אפילו כאלו שהתאבדו.
קראו עוד בכלכליסט:
- עשירי סין מהגרים לבריטניה בעקבות הליש"ט החלשה
- שישים שנה של ניסיונות וסין עדיין לא מצליחה להרים תעשיית שבבים
- ברולס רויס ובפורשה: הנובורישים הסינים נתפסים על חם ברשת
שש שנים אחר כך, בסוף 2014, רכשה במפתיע קבוצת פויאו (Fuyao) הסינית את המפעל הנטוש של GM והסבה אותו למפעל לייצור שמשות לרכב בהשקעה של כ-300 מיליון דולר. פויאו שכרה כ-2,000 עובדים מקומיים, רבים מהם מפוטרי ג‘נרל מוטורס שחיכו שנים להזדמנות לחזור לעבוד בתעשייה. בנקודה אופטימית ומלאת תקווה זו מתחיל הסרט הדוקומנטרי החדש של הבמאים ג‘וליה רייכרט וסטיבן בוגנר, ”מפעל אמריקאי” (American Factory), שעלה לשידור בנטפליקס בסוף אוגוסט.
לצד העובדים האמריקאים, הביאה פויאו לארה“ב כ-200 מהנדסים ומנהלים מסין ובתחילת הסרט השילוב בין שני העמים נראה משעשע ומלא כוונות טובות. העובדים האמריקאים מזמינים את עמיתיהם הסינים לארוחת חג ההודיה ואפילו מלמדים אותם לירות באקדח, משהו שאי אפשר כמובן לעשות בסין. ”אמריקה היא מקום בו האישיות שלך יכולה לצאת לחופש. כל עוד אתה לא עושה משהו לא חוקי, אתה חופשי ללכת בעקבות ליבך. אתה אפילו יכול לצחוק כאן על הנשיא, אף אחד לא יעשה לך כלום“, מסביר מדריך מטעם החברה לעובדים הסינים. אלא שהאידיליה במפעל נמשכת זמן קצר מאוד.
העובדת הסינית מדריכה את האמריקאית צילום: Nerflix
השכר קוצץ לחצי
כרזת הסרט צילום: Nerflix התוצאות החלשות של המפעל בתחילת הדרך מגבירות את המתח בין הצדדים, כאשר המנהלים הסינים שבים ומבקרים את התפוקה הנמוכה של הפועל האמריקאי. ”הם קצת איטיים, האצבעות שלהם שמנות, אנחנו מאמנים אותם שוב ושוב“, מתדרך אחד המנהלים הסינים את היו“ר על העובדים האמריקאים. נושא המשקל מוצג שוב ושוב בסרט כאשר האמריקאים הסובלים מהשמנת יתר מוצגים אל מול הסינים הדקיקים והזריזים.
בעוד במפעלי החברה בסין הפועלים עובדים 12 שעות ביום ומקבלים יומיים חופשיים בחודש בלבד, בארה“ב המשמרות הן של שמונה שעות ביום עם יומיים חופשיים בשבוע. ”האם אנחנו לא יכולים לחייב אותם לעבוד שעות נוספות?“, שואל בישיבה אחד ממנהלי העבודה הסינים בתסכול.
בעוד העובדים הסינים נשמעים אסירי תודה למפעל שמסייע להם להתפרנס ולהיכנס למעמד הביניים, העובדים האמריקאים מתלוננים על העבודה הרוטינית ומוחים על השכר הנמוך המשולם להם. אחת הפועלות מספרת כבר בתחילת הסרט כי במפעל GM הרוויחה 29 דולר לשעה, שכר שסיפק לה ולמשפחתה חיים נוחים ויציבים, וכעת עליה להסתפק ב-12.84 דולר בלבד. העובדים האמריקאים זועמים גם על מה שנתפס על ידם כזלזול מתמשך בנהלי הבטיחות אצל הסינים, שמוביל לתאונות עבודה במפעל.
באחד מהקטעים היפים בסרט מגיעה משלחת של עובדים אמריקאים לביקור במפעל של פויאו בדרום סין. העובדים האמריקאים נדהמים לצפות במסדרים הצבאיים שנערכים בתחילת כל משמרת, כשהעובדים הסינים עומדים זקופים ומתוחים מול המנהל. האמריקאים מנסים ליישם את המנהג חזרה באוהיו בהצלחה חלקית מאוד.
בתחילת הדרך היו“ר צ‘או מבטיח לנהל את המפעל החדש כמפעל אמריקאי לכל דבר. ”ברומא התנהג כרומאי“, הוא מצהיר. אך בהמשך החשדנות וחוסר האמון שלו גדלים והוא מחליט להחליף את המנהלים האמריקאים בסינים. מהצד השני האמריקאים חשים שהסינים מזלזלים ולא מתייחסים אליהם כראוי, מה שגורר עזיבה גבוהה בקרב העובדים.
"חמורים אוהבים ליטוף בכיוון השיער"
מפעל אמריקאי הוא הסרט הראשון בהפקת Higher Ground Productions, חברת ההפקות של נשיא ארה“ב לשעבר ברק אובמה ורעייתו מישל, שעולה לשידור בנטפליקס. בני הזוג אובמה חתמו בשנה שעברה על חוזה אורך טווח עם נטפליקס להפקת תכנים הקרובים לליבם.
המשקיע הסיני, צ‘או דוואנג צילום: Nerflix מאז עלה לשידור זכה הסרט "מפעל אמריקאי" לביקורות מעולות בתקשורת האמריקאית והוא מוזכר כמועמד מוביל לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי. מרשימה במיוחד הגישה הפתוחה שקיבלו באופן יוצא דופן היוצרים אל הצד הסיני, כולל תיעוד של אספות סגורות בהם דנים המנהלים הסינים איך להתמודד עם העובד האמריקאי. באחד הסמינרים למשל מסביר המרצה לעובדים הסינים כי האמריקאים סובלים מעודף ביטחון עצמי כיוון שקיבלו יותר מידי מחמאות בילדותם. "חמורים אוהבים שמלטפים אותם בכיוון שבו השיער גדל", אומר המרצה. "אחרת הם יבעטו בך“.
הסרט זכה באופן מפתיע להתלהבות גם מהקהל הסיני. אף שאין אפשרות חוקית לצפות בסרט בסין, כיוון שנטפליקס אינה זמינה במדינה, סינים רבים מצאו דרך פיראטית להגיע אליו. באתר דואובאן, הגרסה הסינית ל-imdb, דירגו כ-36 אלף בני אדם את מפעל אמריקאי, שקיבל ציון ממוצע גבוה מאוד של 8.4 מתוך 10. הסרט אמנם מתעלם מהשינויים החלים בהדרגה גם בסין, המובילים לשיפור בתנאי העבודה ודגש רב יותר על בטיחות במפעלים, אך רוב המגיבים הסינים חשו שהוא מייצג היטב את המדינה ואת ההבדלים התרבותיים בין מזרח למערב.
מפיקי הסרט, ברק ומישל אובמה צילום: איי פי הסרט מציף על פני השטח בעיות לא פשוטות באינטראקציה בין אמריקאים וסינים, אבל בתקשורת הסינית הרשמית בחרו דווקא להלל אותו על קירוב בין העמים. ”הסרט משחק תפקיד חיובי בסיוע לשני הצדדים להבין אחד את השני“, נכתב במאמר בסוכנות הידיעות הסינית הרשמית שינחואה. כמובן שהתקשורת הסינית לא ויתרה על החיבור למלחמת הסחר המחריפה וטענה כי הסרט הוא הוכחה נוספת לכך שהכלכלה האמריקאית זקוקה להשקעות סיניות.
"הצהרת אנטי טראמפ של הזוג אובמה"
תקופת צילומי הסרט חפפה את המירוץ לנשיאות של דונלד טראמפ. אוהיו, חלק מ“חגורת החלודה“, בעבר מרכז התעשייה הכבדה של אמריקה, היתה אחת המדינות החשובות שעברו מתמיכה בדמוקרטים ואובמה ב-2012 לבחירה ברפובליקנים וטראמפ ב-2016. יוצרי הסרט סיפרו בראיון כי תיעדו לא מעט סצינות הקשורות למערכת הבחירות, כולל קטע בו נשמטת הלסת של אחד העובדים הסינים כשהוא שומע את טראמפ אומר כי סין אונסת את ארה“ב, אך קטעים אלו נשארו לבסוף על רצפת חדר העריכה.
אף שטראמפ אינו מוזכר בשמו אפילו פעם אחת, הסרט אינו חף מאמירה פוליטית ומתייחס בעקיפין להבטחת הבחירות הגדולה של הנשיא להחזיר את הייצור לאמריקה. העיתונאי טד ג‘ונסון הגדיר את הסרט ”הצהרת אנטי טראמפ הראשונה של הזוג אובמה ל-2020“ במאמר בפוליטיקו מגזין, אך בפוקס ניוז העדיפו לתת לו כינוי פחות מחמיא - ”תעמולה שמאלנית“.
המסר הפוליטי המרומז של הסרט הוא כי היפוך כיוון הגלובליזציה הינו תהליך מורכב במיוחד. הסיבה הברורה והמוכרת היא כמובן שמפעלים אמריקאים יתקשו להתחרות בתנאי ושכר העבודה באסיה, אבל הסרט מציג זווית קצת שונה לבעיה הזאת. כדי להתחרות באותם מפעלים באסיה ולהחזיר משרות הביתה לאמריקה, יצטרכו המפעלים לפגוע משמעותית בתנאים שישלמו לפועלים אמריקאים, כמו שקורה בפויאו. ”כשהמשרות כבר חוזרות, הן לא נראות כמו מה שהיו פעם“, הסבירו היוצרים בראיון. הימים היפים בהם פועלים אמריקאים השתייכו בכבוד למעמד הביניים חלפו וכדי לחזור לייצר אמריקה צריכה להפוך בעצמה למדינה עם עובדים בשכר נמוך. השאלה האמיתית היא, האם ארה“ב באמת רוצה להפוך לכזו?
