ההימור המוצלח שהפך את בלווטניק לטייקון מדיה

לפני שלושה שבועות הוא הכתיר את הזוכים בפרסי בלווטניק למדענים צעירים לשנת 2019 בטקס שנערך בירושלים. בפברואר הוא הופיע, בעניבה סגולה, במסיבת טרום טקס הגראמי של אולפני וורנר מיוזיק. בנובמבר תרם 200 מיליון דולר לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד וביוני רכש את תיאטרון רויאל היימרקט הלונדוני ב־59 מיליון דולר.

פיזור כספים או נדבנות כזו אינה נדירה בקרב מיליארדרים, כמו גם השתתפות במסיבות והתחככות בכוכבי פופ. מה שיוצא דופן בסיפורו של בלווטניק הוא המהירות שבה הונו גדל והשפעתו התרחבה לפיננסים, בידור ופילנתרופיה. עוד יוצא מן הכלל הוא עד כמה מקורות הונו, הנאמד ב־25.7 מיליארד דולר, רחוקים מהמקומות שבהם הוא החל לבנות אותו. בלווטניק, שמחזיק באזרחות אמריקאית ובריטית (ואף בתואר אבירות מבית המלוכה), השקיע את הכספים שהרוויח בתעשיית הנפט ומפעלים מופרטים בברית המועצות לשעבר בתחומים שונים לגמרי.

 

בזכות עליית מחיר הנדל"ן

ההימור האמיץ ביותר של בלווטניק בשינוי שעבר הוא ההשקעה בוורנר מיוזיק. הוא קנה את אולפני המוזיקה ב־2011, בתמורה ל־3.3 מיליארד דולר. כיום שווי החברה מוערך ב־6 מיליארד דולר. לזינוק אחראית התאוששות התעשייה העולמית. כשבלווטניק חתם על העסקה עם וורנר היו הכנסותיה השנתיות 15 מיליארד דולר בלבד, כשרק חלק זעיר מהם הגיעו משירותי סטרימינג. ב־2018 הגיעו ההכנסות ל־19.1 מיליארד דולר, והנתח של הסטרימינג מתוכם גדל ביותר מ־900%.

אבל הפריחה של וורנר היא רק אחת הסיבות לכך שהונו של בלווטניק צמח ב־56% תוך 5 שנים. זרוע הנדל"ן של בלווטניק, שמחזיקה באחוזה ברחוב היקר בלונדון – קנזינגטון פאלאס גרדנס, במלון Grand־Hotel du Cap־Ferrat בריביירה הצרפתית ובבתים במנהטן בשווי מצרפי של 275 מיליון דולר, גזרה קופון נאה מעלייה בת עשור במחירי הנדל"ן. חברה אחרת שלו מושקעת במותג האופנה של המעצבת טורי ברץ', חברת עיבוד התשלומים ההולנדית איידן, שירות הסטרימינג המוזיקלי ספוטיפיי, אמזון, פייסבוק ואפילו במחזמר הלהיט "המילטון" בברודוויי.

גם ההשקעות הפרועות של בלווטניק התבררו כמוצלחות. דוגמה לכך היא ליונדל־באזל תעשיות, חברה שהיא תולדה של מיזוג שיזם בין חברת הכימיקלים ההולנדית באזל לחברת הכימיקלים האמריקאית ליונדל שרכש ב־2005 ו־2007, בהתאמה. ב־2009, שורת ארועים הביאה את החברה להגיש בקשה להגנה מפני נושים. הוא חבר לקרן הפרייבט אקוויטי אפולו גלובל מנג'מנט כדי לבנות מחדש את ליונדל־באזל, והצליח לרכוש בחזרה את האחזקה שהפסיד במהלך פשיטת הרגל. החברה חזרה לשוק באמצע 2010. צלילה במחירי הגז הטבעי ושגשוג תעשיית פצלי הנפט בארה"ב הביאו לזינוק של פי 4 בשווי השוק של החברה מאז. במהלך התקופה בלווטניק שלשל לכיסו 3.8 מיליארד דולר ממכירת מניות ותשלומי דיבידנד.

לן בלווטניק והראפרית קארדי בי במסיבה של אולפני וורנר מיוזיק צילום: איי אף פי

אבל כאמור, בלווטניק החל להרוויח את הונו במחוזות אחרים לגמרי. אחרי שסיים את לימודי מדעי המחשב באוניברסיטת מוסקבה הוא היגר לארה"ב כדי להשלים תואר שני בתחום. עם השלמת התואר במנהל עסקים מהרווארד, ההזדמנויות שהוא זיהה להתעשרות ברוסיה הפוסט־סובייטית פיתו אותו לשוב למולדתו.

הוא הקים את חברת האחזקות אקסס וחבר לוויקטור וקסלברג כדי לרכוש מפעלי אלומיניום שזה עתה הופרטו. התחרות עליהם היתה קשה, ולצד וקסלברג ובלווטניק פעלו בזירה ארגוני פשע שלא בחלו באמצעים. שנים מאוחר יותר העיד מיליארדר אחר, רומן אברמוביץ', כי היה קשה לשכנע אותו להשקיע בענף כי "כל שלושה ימים מישהו אחר נרצח שם". אבל וקסלברג ובלווטניק יצאו כשידם על העליונה.

החברה שהקימו, סואל, התמזגה מאוחר יותר לרוסאל, שהיום היא יצרנית האלומיניום השנייה בגודלה בעולם.

ב־1997 בלווטניק ווקסלברג חברו למיליארדר האוקראיני ממוצא יהודי מיכאיל פרידמן כדי לרכוש 40% מ־TNK, חברת נפט ממשלתית רוסית. שנתיים מאוחר יותר קנתה TNK חברה־בת של אחת המתחרות שלה בסיביר, במניות אותה חברה שהוכרזה פושטת רגל החזיקה גם ענקית הנפט הבריטית BP — שניסתה להילחם ללא הואיל במה שבעיניה נראה כמחטף. השותפות בין השלישיה בלווטניק־וקסלברג־פרידמן לבין BP לא עלתה יפה, וב־2013 נמכרה TNK לענקית הנפט הרוסית רוסנפט, בתמורה ל־55 מיליארד דולר. השלישיה שלשלה לכיסה 27.7 מיליארד דולר כתוצאה מהעסקה.

שותף עסקי של מנושין

למרות המעורבות שלו בעסקים מסוג זה, בלווטניק שונא להיקרא אוליגרך. דוברת מטעמו מסרה כי מבחינתו מדובר בהגדרה "פוגענית מאוד" וכי שמו של בלווטניק נעדר מרשימת האוליגרכים שפרסם משרד האוצר האמריקאי בינואר 2018. בלווטניק, הוסיפה הדוברת, היה מסורב עלייה לישראל בשנות השבעים, וויתר על אזרחותו לאחר שעזב את ברית המועצות לארה"ב ב־1978. לפי הדוברת, בלווטניק מעולם לא היה מעורב בפוליטיקה ברוסיה.

אולי כדי להתרחק מהתדמית הזו, בלווטניק ניתב את ההון שזרם לכיסיו מהעסקאות ברוסיה לתחום הבידור והמדיה.

הוא הלווה לחברת ההפקות של הארווי ווינשטיין 45 מיליון דולר ב־2016, ואחר כך תבע את וויינשטיין על הפרת חוזה לאחר שזה הואשם בתקיפה מינית. ב־2017 הוא קנה את גרעין השליטה בחברת מימון הסרטים רטפק דיון אנטרטיינטמנט. המוכר היה ג'יימס פאקר, איל ההימורים האוסטרלי ומקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. העסקה הזו הפכה את בלווטניק לשותף, גם אם לזמן קצר, של שר האוצר האמריקאי סטיבן מנושין, שמשך את השקעתו בחברה עם מינויו לתפקיד בוושינגטון.

בלווטניק תרם 4.5 מיליון דולר לפוליטיקאים משני צידי המפה הפוליטית בארה"ב. בין התרומות, מיליון דולר לטקס ההשבעה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. דוברת מטעם בלווטניק מסרה כי התרומות הפוליטיות שלו מכוונות לגופים עם "אג'נדה פרו־עסקית ופרו־ישראלית". מאז 2009 תרם בלווטניק יותר מ־700 מיליון דולר באמצעות הקרן המשפחתית שהקים. מרבית התרומות מיועדות לגופי מחקר מדעי ורפואי מובילים.

בכמה מקרים עוררה מעורבותו הפילנטרופית התנגדות. מנכ"ל מכון המחקר האדסון, שמפעיל תוכנית למחקר ומאבק בקלפטוקרטיה, התפטר מתפקידו בשנה שעברה במחאה על כך שבלווטניק מימן חלק מערב גאלה לגיוס תרומות למוסד. "הקלפטוקרטיה הגיעה למעגל התורמים של מכון האדסון", אמר אז המנכ"ל, צ'רלס דיווידסון, ל"ניו יורק פוסט". תקרית דומה נרשמה כאשר פרופסור לממשל ומדיניות ציבורית בבית הספר לממשל ע"ש בלווטניק באוניברסיטת אוקספורד התפטר במחאה על התרומה שהשיא איש העסקים לטקס ההשבעה של הנשיא טראמפ.