החדשות הטובות הן שארה"ב וסין עדיין מדברות

יתרה מכך, גם כשהסיבות היו רעות, הטלת מכסים לא תמיד עוררה נקמה מהחוץ. כך למשל, לא ננקטה פעולת תגמול כאשר הנשיא ריצ'רד ניקסון הטיל מכסי יבוא רוחביים של 10% ב־1971, הגם שאפשר היה לטעון כי המהלך הפר את אמנת GATT (גלגולו הקודם של ארגון הסחר העולמי) ואת חוקי ארה"ב.

עם זאת, המצב תמיד עלול לצאת מכלל שליטה. סין הבהירה היטב את כוונתה להגיב למהלכים האמריקאיים, מה שמעלה את החשש להסלמה מצד המנהיג הבלתי צפוי של ארה"ב. ב־5 באפריל איים טראמפ כי יטיל מכסים על סחורות סיניות בשווי 100 מיליארד דולר, זאת על רקע תגובת סין למהלך הקודם שלו. השתלשלות עניינים זו ממחישה בדיוק את איום ההסלמה.

אך עדיין קיימת סיבה לקוות שהשפיות תנצח. ראשית, טראמפ נאלץ כבר לסייג חלק ממהלכיו. הוא החריג את ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל, קנדה, מקסיקו, דרום קוריאה והאיחוד האירופי ממכסי המגן שהטיל על אלומיניום ופלדה ובכך צמצם את השפעתם על המדינות הללו, כמו גם על תעשיית המתכת בארה"ב. ממשלות ועסקים הביעו התנגדות למכסים בגרסתם המקורית, וכך גם שוק המניות באמצעות תגובתו השלילית. נראה כי אם מישהו מסוגל לכך, יהיה זה השוק שימתן את הנשיא.

שנית, תגובתה של סין עד כה היתה מידתית, כאשר כל צעד שלה תאם כמעט במדויק את היקף המהלכים של ארה"ב. תגובה מתונה מכך היתה נתפשת ככניעה בפני ההתגרות האמריקאית, ואילו תגובה חריפה מזו היתה מתפרשת כהסלמה מסוכנת.

דונלד טראמפ ושי ג'ינפינג צילום: איי פי

יש הטוענים כי להנהגה הסינית אין ברירה אלא להפגין איפוק. בהינתן עודף הסחר שלה מול ארה"ב, סין צפויה להפסיד במידה והסחר הדו־צדדי ייבלם. אבל זה כמו לטעון שמדינה אחת תפסיד יותר מאחרת בתרחיש של מערכה גרעינית.

לסין אינטרס לשמר

למעשה, לקובעי המדיניות הסינים יש מניעים רחבים יותר. משום שהחלק היחסי של הייצוא בתוצר של סין גבוה מזה של ארה"ב, לסין יש עניין רב יותר בשימור מערכת הסחר הגלובלית. באמצעות מניעת ההסלמה, סין נמנעת מפגיעה במערכת הזו. הערעור שהגישה לארגון הסחר העולמי ממצב אותה כמגינה על הסחר החופשי וכמי שפועלת בשיקול דעת במערכת רב־צדדית. ככל שמדינות אחרות סומכות על סין שתשמור על מערכת הסחר, כך הן צפויות להתנגד פחות ליוזמות האסטרטגיות האחרות שלה, בים סין הדרומי ובכל מקום אחר.

וכאן מגיע החלק המסובך. ב־3 באפריל הודיע ממשל טראמפ על כוונתו להטיל מכסים בשווי 50 מיליארד דולר על סחורות סיניות, בתגובה לריגול תעשייתי, רישוי ושאר ענייני קניין רוחני. מהלכי הסחר הללו הם כמובן גדולים ומסוכנים לאין שיעור מאלה המשפיעים על אלומיניום ופלדה סיניים בשווי 3 מיליארד דולר.

למרבה האירוניה, שיקולי הקניין הרוחני האמריקאיים הם אכן מבוססים, אבל לא הם ולא פעולת תגמול סינית יזכו את ארה"ב באהדה. זאת משום שהמהלך האחרון של הממשל הפדראלי הגיע מיד אחרי שארה"ב הציגה מצג שווא, לפיו מכסי המתכות נדרשים מסיבות של ביטחון לאומי. אירועים כאלה בשילוב השימוש הפזיז בכלי המכסים מעודדים משקיפים להתייחס גם לשיקולים ענייניים כאל פייק ניוז.

חלון הזדמנויות לממשלות

האם אפשר עדיין להימנע מהגרוע מכל? המכסים ייכנסו לתוקף רק 60 יום ממועד ההכרזה, פרק זמן המאפשר לממשלות, עסקים ובורסות לפעול לשינויים.

הרוחות הנגדיות עשויות לגרום לממשל טראמפ להוסיף סייגים למדיניות הקניין הרוחני, בדיוק כפי שעשה עם מכסי האלומיניום והפלדה. הוא יוכל לרתום את ועדת ההשקעות הזרות כדי לדחות מכרזים של חברות סיניות במגזרים שבהם מחזיקה ארה"ב בקניין רוחני בעל ערך. הוא יוכל גם להגיש תלונה לארגון הסחר העולמי. ולמי שתוהים מה הסיכוי שיבחר במסלול הזה, יצוין כי בחודש שעבר הגיש הממשל האמריקאי שתי תלונות לארגון הסחר על נהלי הרישוי הטכנולוגי של סין.

באשר לסין, היא צריכה להמשיך ולהפגין איפוק. בה בעת, עליה להראות נכונות להתייחס ברצינות לחששות הממשל האמריקאי, כאשר ארה"ב נוקטת גישה המתואמת עם זו של ארגון הסחר העולמי על מנת להפיגם. כמו למשל, על ידי הקלת התקנות בתחום היוזמות המשותפות והידוק ההגנות על קניין הרוחני. עבור מי ששומרים על אופטימיות כנגד כל הסיכויים, החדשות הטובות הן שמאחורי הקלעים, ארה"ב וסין עדיין מדברות.

הכותב הוא פרופסור באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. פרוג'קט סינדיקט 2018, מיוחד לכלכליסט