ארה"ב וסין: הסכם אי־לוחמה

דיבורים עדיפים ממלחמה. כך אפשר לסכם את 10 הנקודות שכולל מסמך "הדיאלוג הכלכלי המקיף בין ארה"ב לסין" שפורסם ביום חמישי. העובדה כי ממשל טראמפ מנפנף בגאווה בהסכם המוגבל הזה נותנת תקווה שהסיכון למלחמת סחר בין שתי המעצמות הולך ופוחת.

הסעיפים שבהסכם צנועים מאוד, והאפשרות שהם ימחקו את הגירעון המסחרי שיש לארה"ב עם סין, שעמד על יותר מ־300 מיליארד דולר ב־2016, פשוט לא קיימת. אבל, העובדה ששתי מעצמות־העל מקיימות דיאלוג היא סימן טוב, ושדונלד טראמפ כינה את עמיתו שי ג'ינפינג "בחור לעניין", אף מגבירה את האופטימיות.

אז על מה הסכימו בעצם?

סין הסכימה להתיר יבוא של בשר בקר אמריקאי החל מ־16 ביולי. ועידת הבטיחות הביולוגית הלאומית שלה עתידה להתכנס בסוף החודש ולאשר את כל שמונה הבקשות של חברות ביו־טכנולוגיה אמריקאיות לייצא אליה. סין התחייבה גם לאפשר לחברות שירותים פיננסיים זרות לספק שירותי דירוג אשראי בתחומה, ותחל בהליך רישוי לחברות האשראי האמריקאיות דוגמת ויזה ומסטרקארד, שיוכלו לראשונה לפעול במדינה. בנוסף, סין צפויה להעניק לשני גופים פיננסיים אמריקאיים אישור להציע שירותי חיתום להנפקות אג"ח.

צילום: איי פי

ארה"ב, מצדה, התחייבה לספק לסין גז טבעי. עוד החליטו שתי המדינות לעשות מאמץ משותף לפתור את המחלוקות שמונעות יצוא עופות מבושלים מסין לארה"ב. בוושינגטון הסכימו שבנקים סיניים בארה"ב, שנתונים כיום תחת פיקוח חריג, ייכללו בחוקי הפיקוח הרגילים על בנקים זרים. במחווה סמלית, ארה"ב תשלח נציגים לפסגת "החגורה והדרך" שתיפתח היום בסין, והממשל אף הצהיר שהוא "מקבל בברכה השקעות של יזמים סינים, באותה המידה שהוא מקבל בברכה השקעות ממדינות אחרות".

ההחלטות הללו עולות בקנה אחד עם תבניות של הסכמי סחר קודמים. כך, למשל, הן לא כוללות יעדים מספריים ליבוא או ליצוא. נקודה אחרת שכדאי לשים לב אליה היא נכונותם של שני הצדדים להתפשר. נראה שבסך הכל מדובר במשא ומתן מסורתי.

אז מה לגבי העתיד? ההסכם החדש נועד להיות התוצר הראשון של תוכנית פעולה בת 100 ימים. כדאי להמתין ולראות מה יקרה בהמשך הדרך. יתר על כן, מה יעלה בגורל ההסכם אם תתממש האפשרות המאוד הגיונית שהוא לא יביא לשינוי במאזן הסחר בין ארה"ב לסין? האם טראמפ יסתפק בקיים, או שהוא יתחיל מחדש בהטחת האשמות בסין?

שני נושאים נוספים עומדים על הפרק. הראשון הוא האם התהליך יצליח בפתיחת הכלכלה הסינית. המדיניות הכלכלית של בייג'ינג נועדה לקדם חברות סיניות. הממשלה הסינית מערימה קשיים על כל עסק בבעלות זרה, בין שהוא ממוקם מחוץ לסין ובין שבתחומה. תלונות מצד עסקים זרים על התנהלות הממשלה הן שכיחות מאוד. הדיאלוג בין ארה"ב לסין הוא הזדמנות לטפל במצב. סין היא אולי עדיין מדינה מתפתחת, אבל היא גם מעצמת־על. אם היא באמת תומכת בשימור כלכלה גלובלית פתוחה, היא תהיה חייבת להתאים גם את עצמה אליה. זה כולל גם את ניהול הכלכלה שלה, שער המטבע, המגזר הפיננסי ומאזן התשלומים.

השאלה היא עד כמה ממשל טראמפ יהיה מחויב למוטו "אמריקה תחילה" בטיפול במכשולים הללו. הנושא האחר הוא רחב יותר. יהיה זה מדאיג מאוד עבור שאר העולם אם עתיד הסחר הבינלאומי יעוצב בידי שיחות בילטרליות בין שתי המעצמות. צריך למצוא דרך להרחיב את הדיונים הללו כך שהחששות הללו יובאו בחשבון, כמו גם האינטרסים של מדינות אחרות. ייתכן שלארה"ב לא אכפת כל כך, אבל כמעצמה בינלאומית, זהו חלק מתפקידה.

לעת עתה נראה שהשיחות בין ארה"ב לסין באות במקומו של עימות עתידי. עלינו לשמוח על כך, גם אם התוצאות רחוקות מלהיות מושלמות.