התקווה של צרפת ואירופה

צרפת ניצבה מול הבחירה הפוליטית הנחרצת אך גם הכנה ביותר עמה נאלצו להתמודד הכלכלות הגדולות באירופה בעשורים האחרונים: בין הישארות בגוש היורו וביצוע רפורמות, לבין פרישה. האפשרות הרגילה, להמשיך ולדשדש, לא עמדה כלל על הפרק.

עמנואל מקרון ורעייתו צילום: רויטרס

הבחירות האלה לא עסקו בעתיד הדמוקרטיה, כי אם בעתיד צרפת באירופה ובעתידה של אירופה עצמה. הצרפתים ניצבו בפני שאלה ברורה, והם סיפקו תשובה ברורה.

איני מסוגל לחשוב על אף פוליטיקאי אחר במדינות האיחוד האירופי שניצח בבחירות כשבאמתחתו אג'נדה מפורשת לביצוע רפורמות בגוש היורו. זאת למרות שאיש לא מבטיח שמקרון יממש את תוכניתו וקל למדי לשרטט את תרחישי הכישלון. אך במקרה והתרחיש האופטימי לגבי גוש היורו יתממש בסופו של דבר, כך הוא אמור להתחיל - עם מנהיג של מדינה גדולה, שזוכה במנדט פוליטי לבצע שינוי.

התזמון פועל לטובתו. רק בעוד שנה יגיע מקרון לעמדה שתאפשר לו לקדם רפורמות בגוש היורו. בגרמניה ייערכו בחירות כלליות בספטמבר הקרוב, ואילו האיטלקים ילכו לבחירות בתחילת השנה הבאה. העיכובים הכפויים הללו מעניקים לו שנה שבמהלכה הוא יוכל להדגים את רצינותו לגבי תוכניות הרפורמה שלו עבור צרפת.

הדעה הרווחת, אך השגויה, היא שכלכלת צרפת חולה. ב־50 השנים האחרונות נהנו צרפת וגרמניה מרמות כמעט זהות של פריון עבודה. שתיהן רשמו גם ביצועים כלכליים כמעט זהים מאז הצגת היורו - כשמצבה של גרמניה היה מעט גרוע יותר משל צרפת ערב המשבר הפיננסי, והשתפר לאחריו.

צרפת אינה דומה לאיטליה, שמאז הצטרפה לגוש היורו לא רשמה צמיחה משמעותית בפריון העבודה שלה. מסיבה זו, הטיעון בעד עזיבת גוש היורו שעמד במרכז משנתה של המועמדת לנשיאות מרין לה פן, לא זכה לתמיכה חזקה כפי שיקבל באיטליה.

לעומת זאת, צרפת מתקשה לעמוד בחוקים התקציביים של האיחוד האירופי. החוב שלה עומד על 100% מהתמ"ג, בעוד שגרמניה נמצאת בדרכה לצמצם את יחס החוב־תוצר שלה ל־60% עד סוף העשור הנוכחי - תקרת החוב הרשמית, אך הזוכה גם להתעלמות תדירה בגוש היורו. הסיכוי היחיד של מקרון לשכנע את ברלין בנחיצות תקציב ושר אוצר משותפים למדינות גוש היורו, כפי שהציע במצע שלו, יהיה אם יצליח להוכיח שבכוונתו לעמוד בכללי אמנת גוש היורו. למזלו, ניצחונו מגיע בתזמון טוב. כלכלת גוש היורו נמצאת בישורת העליונה של המחזור הכלכלי. אין זמן טוב מזה לאחד בין כלכלות. התוכנית שלו כוללת קיצוץ תקציבי בגובה 60 מיליארד יורו לאורך חמש שנים. בחישוב שנתי ממוצע של 12 מיליארד יורו, מדובר ב־0.5%־0.6% מהתוצר הכלכלי של 2016.

גרמניה מרוצה מניצחונו של מקרון, אך בפועל, איש בברלין לא מתייחס לרעיון שלו לגבי תקציב ושר אוצר משותפים לגוש היורו. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית ובראשה מרטין שולץ, יריבה העיקרי של הקנצלרית אנגלה מרקל בבחירות הבאות, גמישה יותר מהמפלגה הנוצרית־דמוקרטית של מרקל. אולם בניגוד למקרון, הם אינם קוראים לקידום מדיניות כלכלית משותפת.

ברלין תגלה עד מהרה כי מקרון דורש שינויים שהממסד הפוליטי בגרמניה שלל מפורשות. צד אחד לפחות ייאלץ לאכול את הכובע, וייתכן שאף שניהם יצטרכו להגיע לפשרה.

הבחירה במקרון היא צעד ראשון ומשמעותי לעבר שינוי, בצרפת בפרט ובגוש היורו בכלל. אך נכון לעכשיו - לא יותר מזה.