כפולה מניו יורק: כך תיראה עיר העתיד של סין

הכביש מתפתל בין שדות ירוקים וחוצה אדמת ביצות. הנוף הפתוח והמרגיע נשבר רק אחת לכמה דקות כשהמונית עוברת דרך עיירה או כפר קטנים ומוזנחים, שנראים כאילו ננטשו כולם על ידי התושבים. הבניין המהודר היחיד בכל עיירה נושא את השלט KTV, זהו מועדון הקריוקי. לפתע המונית מאטה, בצד הכביש קם שוק מאולתר עם גיגיות מלאות דגים למכירה.

אני נמצא כ-130 קילומטר דרומית לבייג'ינג, נוסע דרך האזורים אנשין ושיאונג שיין במחוז חביי, שני מקומות שמעט מאוד סינים הכירו עד לאחרונה. כל זה השתנה ב-1 באפריל, אז הכריזה הממשלה הסינית כי אלו יהיו שניים משלושת האזורים (השלישי הוא רונג צ'נג) עליהם תוקם עיר העתיד של סין.

שלושת האזורים הכפריים יקבלו מעמד של אזור כלכלי מיוחד, שייקרא שיאונג אן, והעסקים שיבחרו להתיישב בו יזכו להקלות ותמריצים שונים, שעדיין לא פורסמו. במקביל, בשנים הקרובות ינדדו אל האזור אוניברסיטאות ומטות של חברות ממשלתיות מבייג’ינג, כדי לשחרר לחץ מהבירה הסינית הפקוקה והצפופה, על 21 מיליון תושביה. 

מחוץ לבניין הממשלה של העיירה שיאונג שיין צילם: אופיר דור

אם הכל יתקדם כמתוכנן, העיר החדשה תשתרע תחילה על שטח של 100 קילומטר מרובע, כמעט כפול משטח מנהטן, ובהמשך תגדל עד ל-2,000 ק"מ, כפול מגודל ניו יורק כולה. הפיכת אדמת הביצות והעיירות הזנוחות לעיר הייטק חדשנית עם מיליוני תושבים תהיה אחד מפרויקטי התשתית הגדולים ביותר שביצעה סין. להערכת מורגן סטנלי, בניית התשתית ועלויות המעבר לאזור צפויות להסתכם ב-290 מיליארד דולר בהשקעות פרטיות וממשלתיות, לאורך 15 השנים הקרובות.

גם שבועיים אחרי ההכרזה הדרמטית, לעיירה שיאונג, הבירה האזורית, עדיין ממשיכים לזרום סקרנים. הם באים לחזות בסצנת "הלפני" מתוך תוכנית השיפוצים הגדולה בעולם, בטרם המוני המשאיות והבולדוזרים מגיעים לעיר. בהיעדר אטרקציה תיירותית מסביב, המבקרים מתקבצים מול בניין הממשלה המקומית.

זוג צעיר אחד באמצע שנות ה-20 מניח מצלמה משוכללת על חצובה, מפעיל השהייה ונעמד עם הגב אל בניין הממשל. "נהגנו שעתיים ברכב מבייג'ינג כדי להגיע לכאן", הם מספרים לי בגאווה ודי מופתעים כשאני מתעניין מה גרם להם לבלות את חופשת יום ראשון דווקא פה. "רצינו לראות את המקום", הם אומרים. בסמוך כמה תושבים מקומיים פורסים כרזת מחאה אדומה גדולה הקוראת לשמור על זכויות הגמלאים.

אין הרבה מה לעשות בשיאונג. התואר עיירה מנומנמת מחמיא למקום והדבר היחיד שמנע ממנה להירדם סופית עד עכשיו הם כנראה קולות הנפצים והזיקוקים הנורים מסביב, מנהג מקובל מחוץ לערים הגדולות בסין. ליד בניין הממשלה יש פארק קטנטן עם כמה עצים, בצדו האחד מבוגרים משחקים בגרסה הסינית לשחמט ובצד השני יש פינת משחקים לילדים. בניגוד לבייג׳ינג, כאן עוד שומעים היטב את ציוץ הציפורים. כך נראתה בוודאי שנג'ן בדרום סין בתחילת שנות ה-80, לפני שהפכה לאזור כלכלי מיוחד ולמטרופולין ענק. דוגמה מוצלחת נוספת לאזור כלכלי מיוחד היא פודונג בשנחאי, עד שנות ה-90 אדמה בוצית כמו כאן, והיום המרכז הפיננסי של סין.

שיאונג אן אזור כלכלי צילום: Xinhua

משרדי התיווך נסגרו

אני נודד לרחוב הראשי של העיירה שגם הוא נראה מכוער להחריד. המנה המזוהה ביותר עם האזור היא המבורגר מבשר חמור, אבל כל המסעדות שאני מבחין בהן נראות מבחוץ מטונפות ולא מושכות. אני מחכה עם ארוחת הצהריים לבייג'ינג. מלבד ההמבורגר, האזור מייצר כ-70% מהבלונים בסין ופועל בו המפעל הגדול ביותר לקונדומים בצפון המדינה.

אחד התושבים, בעל מפעל למחזור פלסטיק, מספר לי שמיד אחרי ההכרזה נהיה צפוף כאן, כשמאות משקיעים ומחפשי הזדמנויות הסתערו על שוק הנדל"ן המקומי, מקפיצים בין לילה את המחירים. אבל תוך יומיים הממשלה בבייג'ינג עצרה את החגיגה והורתה על השהיית כל עסקאות המכירה וסגירת סוכנויות התיווך כדי להילחם בספקולנטים. "עכשיו אי אפשר לקנות, אז למה להם לבוא?", הוא צוחק.

אני מתעניין האם הוא ירוויח מההחלטה הממשלתית והוא עונה באדישות: "זה טוב למקום, אבל אני לא יודע האם אני ספציפית ארוויח". מי שכבר הרוויחו הן החברות סיניות העוסקות בייצור חומרי בניין, בתחבורה, נדל"ן ותשתיות שמניותיהן זינקו במסחר בבורסה אחרי ה-1 באפריל.

ברור שהרבה כסף יישפך באזור, אך יש מי שמזהירים כי כל הפרויקט עשוי להסתיים בכישלון. בניגוד לשנג'ן שנבנתה כ-15 ק"מ מהונג קונג ופודונג שנמצאת ממש מעבר לנהר משנחאי, שיאונג אן רחוקה יחסית מבייג'ינג, מה שעשוי להרתיע חברות מלעבור לשם. חלק מהמקומות שהפכו לאזור כלכלי מיוחד, לא עמדו בציפיות כמו למשל העיר טייאנג'ין, מזכירים המבקרים, ובכלל הקמת עיר חדשה כמעט מהיסוד במימון ממשלתי, אינה לרוב רעיון מוצלח.

כישלונם של פרויקטי ענק נעוץ לרוב בחילופי שלטון במסגרתם הפטרונים של המיזם מפנים את מקומם. לשיאונג אן יש כרגע את הפטרון החזק ביותר באזור, נשיא סין שי ג'ינפינג, שרואה בפרויקט את אחת הירושות המרכזיות מכהונתו. לשי יש לפחות עוד חמש שנים בשלטון לקדם את מיזם הענק.

התחנה המרכזית של שיאונג קטנה מאוד, אולם לא גדול, מבנה שירותים נפרד בחוץ, קופאית אחת בלבד שמוכרת כרטיסים וארבע דלתות יציאה לאוטובוסים. הקופאית מבשרת לי שיש בעיה, היא לא יכולה למכור לי כרטיס לאוטובוס חזרה לבייג'ינג ללא תעודת זהות סינית. אני נשלח לדבר עם פקידה אחרת שמתייעצת עם המנהל במכשיר הקשר. בסין כל נסיעה בינעירונית נרשמת שמית, אבל כאן המערכת לא תומכת בהכנסת מספר דרכון זר. בסוף נמצא פתרון, אני מועלה למיניבוס בלי לקנות כרטיס כדי לעקוף את הרישום. בדרך לבניית עיר העתיד כדאי אולי להתחיל בשדרוג המערכת.