"בריטניה לא יכולה לכפות את הברקזיט על סקוטלנד"

בשורות טובות לשרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג'ן, בשורות מטרידות לממלכה המאוחדת. שלוש שנים אחרי כשלונו של משאל העם הקודם על עצמאות, תמכו אתמול חברי הפרלמנט בסקוטלנד בקריאתה של סטרג'ן לקיים משאל עם שני.

ההחלטה התקבלה ברוב של 69 לעומת 59, זאת למרות שמפלגתה של סטרג'ן, המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP), מחזיקה במיעוט בפרלמנט. מנהיגת המפלגה השמרנית הסקוטית רות דווידסון, לעומת זאת, כינתה את תוצאות ההצבעה "מצערות".

ההצבעה, שאמורה היתה להתקיים בשבוע שעבר אך נדחתה בשל פיגוע הטרור בלונדון, מעניקה לסטרג'ן את המנדט לקיים משאל עם בין סתיו 2018 לאביב 2019. "אין בכוונתי לעשות זאת בהתרסה, אני מבקשת רק דיון הגיוני", אמרה סטרג'ן לחברי הפרלמנט הסקוטי.

החלטת הפרלמנט משקפת את שאיפתו של הציבור הסקוטי להישאר חלק מהאיחוד האירופי. במשאל העם על ברקזיט שנערך ביוני 2016 תמכה סקוטלנד ברוב של 62% בהישארותה של בריטניה באיחוד, זאת לעומת 38% שהצביעו בעד עזיבה.

מכתב לתרזה מיי

משאל העם הקודם על עצמאותה התקיים ב־2014. זאת בעקבות נצחונה של המפלגה הלאומית הסקוטית בבחירות ב־2011, ולאחר חודשים ארוכים של משא ומתן שנערכו בין ראש ממשלת בריטניה דאז דיוויד קמרון לראש ממשלת סקוטלנד לשעבר אלכס סלמונד. עם זאת, למרות התעוררות התנועה הלאומית במדינה, הצביע בסופו של דבר העם הסקוטי נגד פירוק הברית הבריטית ברוב של 55% לעומת 45%. עתה, משהחלה בריטניה בתהליך הברקזיט, הקולות בעד עצמאותה של סקוטלנד חוזרים לקדמת הבמה.

עם זאת, כדי שהפרלמנט הסקוטי יוכל להכריז על קיום משאל עם, על הפרלמנט הבריטי להעביר אליו סמכויות באופן זמני. לכן צפויה סטרג'ן לכתוב לראש ממשלת בריטניה תרזה מיי עד סוף השבוע ולבקש את הסכמתה לביצוע משאל העם. זאת מתוקף סעיף 30 בחוק סקוטלנד, שהועבר לאחר משאל עם במדינה בשנת 1997 וייסד את הפרלמנט ואת מנהלת סקוטלנד, לימים הממשלה.

למרות היותה חלק מהממלכה הבריטית, מתנהלת סקוטלנד לפי מערכת משפט שונה ומחזיקה במערכת חינוך נפרדת. גם מדיניות הרווחה שלה מפותחת משל שכנתה מדרום. כך, למשל, שירותים שעל הציבור האנגלי לשלם עבורם, כמו מרשמים לתרופות ושכר לימוד לאוניברסיטאות, עדיין ניתנים בסקוטלנד בחינם או בסבסוד ממשלתי ניכר. בהתאם עומדות הוצאות הממשלה הסקוטית על כ־44% מהתמ"ג לעומת 40% בבריטניה.

ניקולה סטרג'ן צילום: אי פי איי

ההצבעה בפרלמנט הסקוטי התקיימה ימים ספורים אחרי פגישת סטרג'ן ומיי בגלזגו ביום שני, אז הודיעה מיי כי "כעת אין זה הזמן" לקיים משאל עם בסקוטלנד. מזכיר המדינה לענייני סקוטלנד בממשלה הבריטית, דיוויד מנדל, אף הבהיר בריאיון לבי.בי.סי כי התשובה לבקשתה של סטרג'ן תהיה סירוב. "אנחנו לא מתכוונים להיכנס לאף משא ומתן אחר עד שתהליך הברקזיט יושלם", אמר. "זהו זמנה של הממשלה הסקוטית לשתף פעולה עם ממשלת בריטניה, לעבוד ביחד כדי להשיג את העסקה הטובה ביותר האפשרית עבור הממלכה המאוחדת, ובכך גם עבור סקוטלנד, במהלך עזיבת האיחוד האירופי".

עוד אמר מנדל, כי על לוח הזמנים למשאל העם הסקוטי להתחשב בהתפתחויות החדשות שילוו את תהליך הברקזיט. "מסע העזיבה יאפשר לאנשים להבין מהי מערכת היחסים החדשה של בריטניה עם האיחוד האירופי", אמר. "כך, במקרה שיתקיים עוד משאל עם, אפשר יהיה לעשות בחירה מושכלת".

ואכן, כבר בתחילת הדיון בפרלמנט הבהירה סטרג'ן כי היא אינה מצפה לתשובה חיובית מבריטניה והדגישה כי בכוונתה להתוות את החלופות האפשריות להפעלת לחץ על הפרלמנט הבריטי באפריל. זאת לאחר שהפרלמנט הסקוטי ישוב מפגרת חג הפסחא.

"הטיעון שלי הוא פשוט: טבע השינוי הבלתי נמנע שיביא עמו הברקזיט נהיה ברור, והוא אינו יכול להיכפות עלינו", אמרה סטרג'ן לחברי הפרלמנט. "עלינו לקבל את הזכות להחליט על טיבו של השינוי. לעם הסקוטי צריכה להיות הזכות לבחור בין ברקזיט או עצמאות כמדינה שיכולה לנווט במסלול משלה וכך ליצור שותפות אמיתית בין שווים", הדגישה.

סקוטלנד ואנגליה אוחדו עוד בשנת 1707, אז הפכה להיות חלק מהממלכה המאוחדת. בניגוד למאבקה העקוב מדם של המחתרת האירית בשלטון הבריטי, במהלך המאה ה־20 לא נעשה ניסיון כוחני להשגת עצמאות סקוטית.

משבר מחירי הנפט

קריאות לעצמאות סקוטית החלו להישמע רק בשנות ה־70, כאשר לאחר מציאת נפט בים הצפוני, מול חופי המדינה, טענו הלאומנים כי משאבי הטבע שייכים לעם הסקוטי. בה בעת, תהליך הפקת הנפט בים הצפוני הוא יקר מאוד, כ־44 דולר לחבית לעומת כ־10 דולר בערב הסעודית. כתוצאה, ירד חלקה של סקוטלנד בהכנסות מהפקת נפט לכ־60 מיליון ליש"ט ב־2015־2016 לעומת 1.8 מיליארד דולר שנה קודם לכן. בניסיון לדבר אל לבם של המצביעים, השתמשה המפלגה הלאומית הסקוטית בהכנסות מנפט כתמריץ. כעת משמחירה של חבית צנח אל מתחת ל־50 דולר, הטיעון איבד מכוחו. על רקע משבר הנפט נמצאת ממשלת סקוטלנד בגירעון העמוק ביותר באיחוד האירופי, שיעור של כ־9.5% מהתמ"ג לעומת 7.5% ביוון מוכת החוב.