דונלד טראמפ הכריז מלחמה על הגלובליזציה
בנאום ההשבעה שלו תיאר טראמפ ארה"ב דיסטופית ורחוקה מהמציאות, האשים את הממסד ואת שאר העולם במצב, והבטיח להעמיד את האינטרסים של ארה״ב במקום הראשון. אבל לא ברור אם יצליח לקיים את ההבטחות לצמיחה מהירה, ואיך ייראה עולם שבו כל מדינה לעצמה
1. אם לשפוט על פי נאום ההשבעה שנשא דונלד טראמפ ביום שישי, הנשיא האמריקאי הנכנס מקבל לידיו מדינה במשבר, שחלקים גדולים ממנה מצויים בשפל מדרגה של ממש: התעשייה מרוסקת, הפשע משתולל ומערכת החינוך כושלת. טראמפ דיבר על "אמהות וילדים לכודים בעוני במרכזי הערים; מפעלים חלודים מפוזרים כמו מצבות לאורכה ולרוחבה של האומה שלנו; מערכת חינוך שמותירה את התלמידים ללא כל ידע", ולא שכח את "הפשע, הכנופיות והסמים" שגובים מארה"ב מחיר גבוה. "הקטל האמריקאי הזה מפסיק עכשיו", הבטיח הנשיא. זה כנראה צירוף המילים מתוך הנאום שייזכר יותר מכל.
- עימות בלתי נמנע: סין צנזרה את טקס ההשבעה של טראמפ
- גל מחאה עולמי נגד טראמפ; כחצי מיליון הגיעו ל"צעדת הנשים" בוושינגטון
- טראמפ הגביל את אובמה-קר; נמחקו האזכורים להתחממות הגלובלית מאתר הבית הלבן
החזון הקודר, שעמד בניגוד מובהק לחגיגיות האירוע, גם לא משרטט תמונה שמשקפת בנאמנות את המציאות באמריקה. רמת הפשיעה בארה"ב, למשל, מצויה קרוב מאוד לשפל של עשורים, גם אם היא רשמה עלייה ב־2015, המשק האמריקאי צומח, ושיעור והאבטלה הוא 4.7% בלבד אחרי שלפני שמונה שנים כבר הגיע ל־10%.
2. אבל טראמפ צודק כשהוא אומר שלא כולם השתתפו בחגיגה. בנאום שלו הוא הבטיח ש"הגברים והנשים הנשכחים של מדינתנו לא יישכחו יותר", כשהוא מכוון אל בני המעמד העובד שקולותיהם שלחו אותו לבית הלבן. אלה אנשים שראו את המשכורת שלהם דורכת במקום במשך עשורים, או גרוע מכך, אנשים שנפלטו ממעגל העבודה ואיבדו את בתיהם.
3. בנאומו הפנה טראמפ אצבע מאשימה כלפי הממסד: "וושינגטון שגשגה, אבל העם לא נטל חלק בעושר שלה". יש אולי משהו מרענן בנכונות של טראמפ לתחוב את אצבעו בעיניהם של הפוליטיקאים שעמדו איתו על הבמה, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. אבל המסר הפופוליסטי של טראמפ צרם עוד בקמפיין הבחירות לאור העובדה שהוא עצמו מיליארדר שגדל עם כפית זהב בפה. הוא צורם שבעתיים עכשיו, אחרי שטראמפ בחר לאייש את הקבינט שלו בשורה של מיליארדרים כמוהו.
טראמפ ורעייתו מלניה בנשף שנערך לרגל ההשבעה צילום: אי פי איי
יתר על כן, המסר של טראמפ עלול להתברר כחלול לחלוטין אם המחוקקים הרפובליקנים יממשו את כוונתם המוצהרת לבטל את תוכנית הבריאות של הנשיא היוצא אובמה וכך לשלול את הביטוח הרפואי של 20 מיליון איש, כשבאותו הזמן הם מפחיתים בדרמטיות את המסים של בעלי ההכנסות הגבוהות. נראה שאת טראמפ עצמו זה לא מטריד. אחת ההנחיות הראשונות שעליהן הוא חתם כנשיא היא הקפאת כל רגולציה הנוגעת לתוכנית הבריאות של אובמה במשרדי הממשלה עד להודעה חדשה.
4. אבל הממסד הוא לא השטן היחיד בתמונה האפוקליפטית שצייר טראמפ בנאומו. הנשיא דיבר על עוד גורם שאחראי לצרות של אמריקה: שאר העולם. "אנחנו הפכנו מדינות אחרות לעשירות, ואילו העושר, הכוח והביטחון של המדינה שלנו התנדפו אל מעבר לאופק". ומכאן ההבטחה שלו: "אנחנו נחזיר את העושר שלנו". אלא שכפי שלא מעט כלכלנים ופרשנים טרחו להדגיש בשבועות האחרונים, אמריקה מעולם לא היתה עשירה יותר, וגם הייצור התעשייתי האמריקאי מצוי בשיא. הרבה פחות אמריקאים אמנם עובדים בייצור, בין היתר בגלל הגלובליזציה. אבל בחשבון כולל, יותר משרות אבדו לרובוטים ומחשבים מאשר נדדו אל מעבר לים. וזה תהליך שקשה להפוך. יותר משמדינות אחרות צמחו על חשבון אמריקה, הבעיה היא שפירות הצמיחה הכלכלית שלה לא התחלקו באופן שווה.
5. ההבטחה של טראמפ היא בבסיסה שאמריקה תצמח מהר יותר. שר האוצר המיועד סטיבן מנוצ'ין אמר בשימוע שלו בסנאט בשבוע שעבר כי ארה"ב יכולה לצמוח בקצב של 3%–4% בשנה. אלה הבטחות שטראמפ ואנשיו יתקשו לקיים. אמריקה מזדקנת, קצב החדשנות בה האט, ובשנים האחרונות הצמיחה היתה גבוהה מ־2% רק במעט.
מה אפשר לעשות? בנאום שלו ביום שישי, כמו בנאום הניצחון שלו בתחילת נובמבר, טראמפ דיבר על שני דברים. ראשית, על תשתיות. "אנחנו נבנה דרכים חדשות וכבישים מהירים וגשרים ושדות תעופה ומנהרות ומסילות רכבת לאורכה ולרוחבה של המדינה הנפלאה שלנו", הוא הבטיח. זה חזון מלהיב שעשוי גם להמריץ את הכלכלה האמריקאית, אם כי הפרטים עדיין לא ברורים. האם מדובר בעצם בתוכנית להפרטת התשתיות בארה"ב, כפי שטוענים חלק מהפרשנים, או שמדובר בתוכנית שתמומן בכספי הציבור? ואם כן, האם הרפובליקנים בקונגרס יסכימו לחתום על הצ'ק? ובכלל, איך שלל ההבטחות של טראמפ, כולל כיסוי רפואי לכולם, מתיישבות עם התוכניות של הרפובליקנים לקצץ במסים ועם רצונם להקטין את תפקיד הממשלה? יש הרואים באופק עימות בין הנשיא לקונגרס.
6. אבל המסר המרכזי של טראמפ, שאותו הוא שלח "לכל בירה זרה", הוא "אמריקה קודמת". טראמפ הבטיח: "אנחנו נפעל לפי שני כללים פשוטים — לקנות מאמריקאים ולהעסיק אמריקאים", והצהיר שהגנה על גבולות ארה"ב מאותן מדינות "שגונבות את החברות שלנו והורסות את המשרות שלנו" תוביל ל"יותר שגשוג וחוזק". הוא הוסיף שזכותן של כל האומות "לשים את האינטרסים שלהן במקום הראשון".
הפגנת בענק בוושינגטון צילומים: רויטרס במקום חלוקה שונה של העושר וההכנסות בתוך ארצות הברית — מה שעשוי לכאורה לפתור את הבעיות שהוא מדבר עליהן — נראה שהחזון של טראמפ הוא חלוקה שונה ברמה העולמית, שתשחק לטובת ארה"ב. הנאום שלו הוא איתות ברור כי בכוונתו לאתגר, לכל הפחות, את הסדר העולמי הקיים. מי שרוצה יכול לשמוע בהצהרות איום במלחמת סחר.
השאלה, וזו שאלה שמלווה רבות מהצהרותיו של טראמפ, היא אם להתייחס לנאום ההשבעה פשוטו כמשמעו. אפשר גם לטעון שאיומים הם טקטיקת מיקוח שתשמש את ארה"ב על מנת לשפר את התנאים שלה מול שותפות הסחר. באתר האינטרנט של הבית הלבן כבר הופיעה ביום שישי הבטחה לדון מחדש בהסכם הסחר הצפון־אמריקאי (NAFTA) מול מקסיקו וקנדה — או לסגת ממנו.
צעדים כמו פתיחת הסכמי סחר, הטלת מכסי מגן ומתן יחס מועדף לחברות אמריקאיות יכולים להשיג תוצאות. הבעיה היא שיש מי שמפסיד מהם, ולא תמיד הצד השני עובר עליהם בשתיקה. שרת החוץ של קנדה כריסטיה פרילנד כבר הצהירה ביום שישי שמדינתה תגן באיתנות על האינטרסים שלה, ונשיא סין שי ג'ינפינג הצהיר בשבוע שעבר בדאבוס כי "אף אחד לא מרוויח ממלחמת סחר", ומיצב עצמו כמגן הגלובליזציה.
בוועידת התחזיות של "כלכליסט" בסוף השנה הדגישה נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג כי "הסחר העולמי הוא המשתנה הכלכלי העולמי החשוב ביותר מבחינת ישראל", והסבירה כי אחד מהגורמים שמוסיפים אי־ודאות לתחזית הבנק לשנה הקרובה היא "התגברות הקולות להגבהת חומות הסחר הבינלאומי". הנאום של טראמפ היה קול כזה. אם אכן נמצא את עצמנו בעולם שבו כל אומה דואגת לעצמה כפי שטראמפ ניסח זאת, לא ברור אם ישראל תצא נשכרת.
