החוב האמריקאי מאיים על יציבות המשק הסיני

אבל נתונים של משרד האוצר האמריקאי מלמדים שבאפריל האחרון מכרו משקיעים זרים אג"ח אמריקאיות לטווח ארוך בסכום שיא של 54.5 מיליארד דולר. מתוך הסכום הזה מכרו המשקיעים הסינים אג"ח ב־5.4 מיליארד דולר.

הכלכלות המתעוררות, שרבות מהן משתמשות בעודפי המאזן המסחרי שלהן כדי להניע את הצמיחה, ואז משתמשות בכסף שנכנס כתוצאה מכך כדי להגדיל את יתרות המט"ח שלהן, הן רוכשות מובילות של אג"ח אמריקאיות.

הבורסה בשנגחאי, סין צילום: בלומברג

בעשור האחרון גדלו יתרות המט"ח של הכלכלות הללו מ־750 מיליארד דולר ל־6.3 מיליארד דולר - יותר ממחצית מכלל יתרות המט"ח של מדינות העולם.

בכך הן סיפקו לארה"ב מקור מימון עיקרי שהנמיך את עלות החוב שלה לטווח הארוך. בין 2000 ל־2012 ירדו התשואות על אג"ח אמריקאיות ב־45% מדי שנה, וארה"ב ניצלה זאת כדי לממן את החוב שלה בתנאים נוחים במיוחד.

אלא שהפיחות המתמשך בשער הדולר, לצד הצמיחה בהיקף החוב של ממשלת ארה"ב, שחקו את כוח הקנייה של המשקיעים באג"ח אמריקאיות. השחיקה הזו פגעה בערך של יתרות המט"ח של הכלכלות המתעוררות, והיא מסכנת את היציבות הפיסקאלית והמוניטרית שלהן ופוגעת בביטחונן הפיננסי.

יתרות המט"ח צמחו

בסין, הבעיה הזו היא החמורה ביותר. חרף המכירה האגרסיבית של אג"ח אמריקאיות, סין היא עדיין הנושה הזרה הגדולה ביותר של ארה"ב, ומחזיקה ב־22% מכלל החוב האמריקאי שנמצא בידיים זרות.

הביקוש הסיני לאג"ח אפשר לארה"ב להגדיל את החוב שלה כמעט פי שלושה בעשור האחרון, מ־6 טריליון דולר עד ל־16.7 טריליון דולר. צמיחת החוב האמריקאי הובילה לצמיחה של יתרות המט"ח של סין בקצב של 22% בשנה באותה התקופה.

צילום: בלומברג

הרכישה העקבית של אג"ח אמריקאיות על ידי הסינים העבירה, למעשה, את יתרות המט"ח שצברה סין בחזרה אל המשק האמריקאי. בראשית שנת 2000 החזיקה סין אג"ח אמריקאיות בסכום של 71.4 מיליארד דולר בלבד, והיתה אחראית רק ל־8% מכלל ההשקעה הזרה בארה"ב. בסוף 2012 הגיע שווי האג"ח האמריקאיות שמחזיקה סין ל־1.2 טריליון דולר, כאשר היא אחראית ל־22% מההשקעה הזרה בארה"ב.

היקף האחזקה הסינית בחוב האמריקאי פגע ביתרת המט"ח של סין, שגרפה תשואה של 2% בלבד על אג"ח ארה"ב לעשר שנים, כשהתשואה עליהן היתה צריכה לנוע בין 3% ל־5%. במקביל, ההשקעות הסיניות האחרות מחוץ למדינה הניבו לה תשואה של 20% בממוצע מדי שנה. כך, בעוד יתרות המט"ח של סין, שנאמדות ב־3 טריליון דולר, מניבות לה תשואה שנתית של 100 מיליארד דולר, ההשקעות הישירות שלה במדינות זרות עשויות להניב לה כ־300 מיליארד דולר מדי שנה.

למרות התשואה הנמוכה יחסית על השקעת יתרות המט"ח שלה באג"ח ארה"ב, סין המשיכה להשקיע בהן. הסיבה העיקרית לכך היא שהמגזר הפיננסי הלא מפותח במדינה אינו יכול לספק לה נכסים בטוחים מספיק להשקעה.

חשש לקריסת שוק האג"ח

בארבעת החודשים הראשונים של השנה השקיעה סין 44.3 מיליארד דולר מיתרות המט"ח שלה באג"ח אמריקאיות, ובכך הגדילה את הנתח של היתרות המוחזק בצורת חוב אמריקאי לשיעור של 38%.

ברקע ההמתנה לצמצום ההקלה הכמותית שיא בהנפקות אג"ח לכלכלות מתעוררות ברחבי העולם רוסיה גייסה קרוב ל-7 מיליארד דולר במכירת אג"ח לעשר שנים, דרום אפריקה גייסה 2 מיליארד דולר סוכנויות הידיעות, תגובה אחת לכתבה המלאה 

אבל הסיכון הגדל והולך של אחזקת אג"ח זו הוא סיבה מספיק טובה עבור סין לצמצם את אחזקתה בהן. ההודעה של הפד במאי על האפשרות לצמצום תוכנית ההקלה הכמותית שלו עד סוף השנה, שבמסגרתה הוא רוכש אג"ח בהיקף של 85 מיליארד דולר מדי חודש, עוררה חשש לשידור חוזר של קריסת שוק האג"ח שהתרחשה ב־1994. הדאגה מעלייה חדה בשיעורי הריבית שתביא לצניחה בשווי ההשקעה באג"ח הציתה גל מכירות של אג"ח על ידי המשקיעים, והמגמה הזו צפויה להימשך אם הפד יממש את האפשרות שעליה הוא רמז.

התשואה על אג"ח ארה"ב לעשר שנים היא כעת 2.94%, עלייה של 58% לעומת הרבעון הראשון של השנה. הפער בין תשואת האג"ח לעשר שנים לאג"ח לשנתיים העמיק כתוצאה מכך עד ל־248 נקודות בסיס.

לפי הערכה של מחלקת התקציב בקונגרס האמריקאי, התשואה על אג"ח לעשור תמשיך לעלות ותגיע ל־5% עד 2019, ותישאר ברמה הזו או אף מעליה בחמש השנים שלאחר מכן.

העלייה בתשואה לא תביא אמנם לקריסה בנוסח 1994, אבל היא בהחלט תביא לחוסר יציבות של שוק החוב האמריקאי.

התועלת של סין מהחזקת כמות גדולה של איגרות חוב אמריקאיות כבר אינה מקזזת את הסיכונים, ולכן עליה להתחיל בצמצום הנתח של אג"ח ארה"ב ביתרות המט"ח שלה.

בהנחה שסין תצמצם את כלל יתרות המט"ח שלה עם הזדקנות האוכלוסייה שלה ומעבר של הצמיחה הכלכלית שלה להיות ממוקדת צריכה של משקי בית, מכירה נרחבת של אג"ח אמריקאיות מצדה היא בלתי נמנעת.

התרחשות בלתי נמנעת נוספת תהיה, לפיכך, צמיחה חדה ועקבית בעלות החוב האמריקאי.

הכותבת היא עמיתה במרכז המידע הסיני, עמיתה בקרן הסינית למחקר בינלאומי וחוקרת במרכז הסיני למחקר מאקרו־כלכלי. פרוג'קט סינדיקט 2013. מיוחד לכלכליסט