איסלנד: ההוכחה לכך שהדרכמה אולי דווקא תציל את יוון

שלוש וחצי שנים לאחר שהתרסקה כלכלית, איסלנד מתאוששת ומראה כיצד יצוא חזק ועבודה קשה יכולים לתקן מצב שנראה כמעט אבוד. האבטלה יורדת, ההגירה פוחתת ורמת החיים עולה - נתונים שמעוררים לא מעט גאווה בקרב האיסלנדים. על פי תחזיות ה־OECD, קצב הצמיחה של איסלנד יגיע השנה ל־2.4%, נתון שמרבית מדינות אירופה יכולות רק להתקנא בו. וכל מי ששקל בזמנו לצרפה לגוש היורו כצעד חירום לפני שתגיע לחדלות פירעון, נוכח כיום לדעת שדווקא העצמאות המוניטרית של איסלנד היתה חבל ההצלה הגדול שלה.

את איסלנד, שהפכה לקורבן הראשון של משבר החובות באירופה עוד לפני שהוא הכה במדינות הדרום, משווים לא אחת ליוון. ואכן רייקיאוויק של שנת 2008 לא היתה שונה בהרבה מאתונה או ממדריד של ימינו - אבטלה גואה, מערכת בנקאית קורסת, הפגנות מחאה ברחובות וצעירים שאורזים את חפציהם ומחפשים אחר מקום להגר אליו.

המקור למשבר החובות האיסלנדי היה קשיי האשראי שאליהם נקלעו הבנקים, בין היתר כתוצאה ממשבר הסאבפריים בארה"ב. המדינה נאלצה להלאים את שלושת הבנקים הגדולים תוך עשרה ימים ולמעשה לקבל על עצמה את חובותיהם. בורסת איסלנד, שמניות הבנקים היוו 60% מנפח המסחר שלה, צנחה ב־90% והממשלה נאלצה להודיע על הפסקת מסחר. כך נוצר המשבר הכללי, שגרר מחאה ציבורית והביא להתפטרות הממשלה בתחילת 2009.

אם לא די בכך, גם ההון הזר ברח מהאי בקצב מהיר וכן פרץ משבר דיפלומטי עם בריטניה והולנד, שהפסידו כסף רב בקריסת הבנקים, ונאלצו לפצות את אזרחיהן ב־2.3 מיליארד ליש"ט ו־1.3 מיליארד יורו, ועדיין דורשות את הכסף מאיסלנד. קרן המטבע העבירה לאיסלנד חבילת חילוץ של 2.1 מיליארד דולר (רחוק מיוון, שקיבלה יותר מ־200 מיליארד יורו, אך ישנם פערי גודל משמעותיים בין המדינות). אבל כאן מסתיימות נקודות הדמיון.

שיעור האבטלה באיסלנד הגיע בשיאו ל־7.6%, מצב שנתפס אז כקטסטרופלי. אך היוונים, עם 21% אבטלה, יכולים רק לחלום עליו. הבדל מהותי נוסף בין איסלנד ליוון הוא מקור החוב. בעוד שבמקרה של יוון הממשלה היא שצברה את החובות (160% מהתוצר), איסלנד מעולם לא הגזימה בהנפקות אג"ח ממשלתיות והפכה לבת ערובה להתנהלות חסרת אחריות של הבנקים שלה.

שכונת מגורים ברייקאוויק. היום יש פרנסה גם מחוץ לעיר הבירה צילום: בלומברג

הדגים חזרו לשולחן

אך היתרון הגדול של איסלנד לעומת מדינות בגוש היורו שמתמודדות עם בעיות דומות הוא עצמאותה המוניטרית. לאיסלנד יש מטבע משלה, בנק מרכזי משלה, מדיניות עצמאית וחופש מוחלט בקבלת החלטות פיננסיות.

בדיעבד נראה כי היעילות של תגובת הממשלה האיסלנדית היתה יכולה להילמד באוניברסיטאות. שבועיים אחרי שפרץ המשבר, הבנק המרכזי הוריד את הריבית מ־15.5% ל־3.5%. חודש לאחר מכן האינפלציה זינקה ל־17.1%. המהלך אמנם גרם זעזוע עמוק במדינה, אך נראה כי תקופה קשה אך קצרה עדיפה על הסבל המתמשך של יוון שמתפרס על פני שנים.

בעקבות המשבר איבד המטבע הלאומי של איסלנד 50% מערכו, אבל כאן היה טמון גם המפתח להיחלצותה מהמשבר. אחד מענפי היצוא המרכזיים והמסורתיים של איסלנד הוא דגים. פיחות המטבע אמנם פגע באיסלנדים שנטלו משכנתאות במטבע זר וייקר מאוד את הסחורות המיובאות, אבל היטיב עם בעלי המפעלים לעיבוד דגים. בנוסף לעלייה ביצוא, הפיחות במטבע המקומי הביא גם לצמיחת ענף התיירות. ב־2011 ביקרו באיסלנד 566 אלף תיירים, עלייה של 16% לעומת 2010 ו־51% לעומת 2005.

הדרך שבה בחרה איסלנד לנסות לצאת מהמשבר שונה בתכלית מהתפיסה האירופית. מדיניות הצנע, שהיא הקו המרכזי שאותו מוביל האיחוד האירופי, כלל לא היתה שם על הפרק. במקום לצמצם את ההוצאות, כפי שעשו ביוון, ספרד, אירלנד ובריטניה, ברייקיאוויק החליטו להגדיל את הקצבאות ואת התמיכה בתושבים, כדי שיוכלו לתמוך בכלכלה על ידי צריכה.

כמו כן, המדינה החליטה לא להעניק פיצוי למשקיעים הזרים של הבנקים שקרסו, וכך נמנעה מלהטיל חלק מהאחריות על משלם המסים המקומי. בעוד שאירופה נאבקה להסיר כל חסם על תנועות הון בין המדינות כדי לעצור את בריחת הון, ממשלת איסלנד הודיעה שהיא תגביל את תנועות ההון. מבחינת ההשפעה והתגובות בעולם, מצב זה דומה למדי לתספורת שביצעה יוון לרוכשי האג"ח שלה. אבל במציאות ניתן לראות שבעוד שדירוג האשראי של יוון הוא הקרוב ביותר לחדלות פירעון, הדירוג של איסלנד כבר נמצא בעלייה (BBB ו־Baa3ׂ).

הקוטן כן קובע

על רקע זה, נראה כי המשקיעים נותנים אמון רב יותר באיסלנד למרות ההיסטוריה הלא פשוטה שלה. בתחילת מאי גייסה המדינה מיליארד דולר בהנפקת אג"ח לפירעון בעוד 10 שנים בריבית של 5.875%. גם לו אירלנד ופורטוגל היו מקבלות גישה חופשית לשוקי ההון, לא היו זוכות לריבית כה נמוכה. במרץ איסלנד החלה להחזיר את האשראי שהיא קיבלה מקרן המטבע הבינלאומית במסלול מואץ, כלומר מהר יותר מכפי שצפו בקרן.

"האסטרטגיה הכללית עבדה היטב לטובת איסלנד וחשוב להבין שהיתה חשיבות לצירוף כל המרכיבים יחד ולא לכל מהלך לחוד", אמרה השבוע ל"הוול סטריט ג'ורנל" ג'ולי קוזאק, עד לאחרונה ראש משלחת קרן המטבע לאיסלנד.

עם זאת, היא מזכירה שאיסלנד היא מדינה קטנה מאוד עם אוכלוסייה של 329 אלף איש בלבד. "מה שעבד כאן לא יכול לעבוד במקום בקנה מידה גדול יותר", אומרת קוזאק. אוכלוסיית יוון, לשם השוואה, מונה 11.2 מיליון איש.

אנליסטים רבים מסכימים עם עמדה זו. גם אם מתעלמים מהבדלי הגודל בין המדינות, המבנה הכלכלי שלהם שונה מאוד. ב־2011 היצוא של יוון היה 24% מהתוצר (52 מיליארד יורו). באיסלנד היצוא הסתכם ב־59% מהתוצר. כלומר, היוונים פחות נסמכים על היצוא וירוויחו פחות גם אם התמורה עבורו תגדל. נראה אם כן, שפרישה מגוש היורו לא בהכרח תעלה את יוון על מסלול ההיחלצות מהמשבר.

מרגישים את השינוי

למרות המגמה החיובית, חייבים להודות שמצבה הכלכלי של איסלנד עדיין רחוק מזה שהיה טרום המשבר. גם המשבר הפוליטי שבא בעקבות הקריסה הכלכלית טרם נפתר ותושבים רבים חשים תסכול ואכזבה מהמנהיגים ומתקשים לתת בהם אמון.

כלכלנים באיסלנד עצמה מסבירים שהצליחו להיחלץ מהמשבר החמור בעיקר בזכות היותם מחוץ לגוש היורו. ג'ון דניאלסון מלונדון סקול אוף אקונומיקס (LSE) אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" כי הבעיות של מדינות גוש היורו נובעות מהעובדה שהן צורכות הרבה יותר ממה שהן מייצרות, ואת הפער מכסים באמצעות הלוואות מחו"ל. הפרת איזון זו היא שהובילה לדעתו למשבר החובות, וקשה מאוד להשיב את האיזון הזה כאשר פועלים בתוך איחוד מוניטרי.

התושבים עצמם מדווחים כי השינויים החיוביים בכלכלה מורגשים בחיי היומיום. בעוד שבאמצע שנות האלפיים הקרונה האיסלנדית היתה חזקה, בועות הנדל"ן והאשראי התנפחו והכסף התרכז בעיר הבירה, כיום גם לתושבים שמתפרנסים בעיקר מדיג יש פרנסה בשפע. היחלשות הקרונה החזירה את הביקושים הגדולים לדגי אוקיינוס, ורוכשים אותם היום ביורו ובדולרים.

שערו של המטבע המקומי היום עומד על 125 קרונה לדולר, לעומת 60 קרונה ב־2007, ערב המשבר. המשמעות היא שהדייגים מקבלים סכום כפול עבור הדגה שהם מייצאים במטבע מקומי.

באופן מפתיע, הממשלה האיסלנדית דווקא מעוניינת מאוד להצטרף לאיחוד המוניטרי. הציבור הרחב מתנגד והסיבה היא לא פיננסית אלא חשש שייאלצו לקבל על עצמן את מכסות הדיג שקובעת בריסל למדינות החברות בגוש. זו כבר התערבות שתושבי איסלנד לא מוכנים לסבול.