מסי נאלץ להתמודד עם אנשים שקשה להצליח איתם
ברצלונה בנויה בצורה כזו שמחייבת את הכוכב המופנם לצאת מאזור הנוחות שלו. האם הסיטואציה הנוכחית תאפשר לו להתעלות כשהמועדון הכי צריך אותו?
רגע לפני שברצלונה עלתה למחצית השנייה של גומלין שמינית הגמר נגד נאפולי, ליאו מסי התייצב מול השחקנים של ברצלונה ודרש מהם: "Tenemos dos goles de ventaja, no seamos pelotudos. Juguemos tranquilos". בתרגום חופשי: "אנחנו מובילים ב-2, אל תהיו חורי תחת. בואו נשחק רגוע".
האינטראקציה נתפסה במצלמות ביציאה למגרש. מסי לא "נחשף" פעמים רבות באקטים כאלה.
אבל בשנים האחרונות - במיוחד בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות - ברצלונה נוטה לאבד את הראש. נגד רומא ונגד ליברפול הקבוצה קרסה מנטלית, ורגעי גאונות של מסי נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. גם הוא עצמו ספג לא מעט האשמות על כך שלא הנהיג ולא הוביל במשחקים הללו. אז הפעם, נגד נאפולי, מסי "נתן בראש" לשחקנים כדי לאפס אותם לפני המחצית הכי חשובה שלהם העונה.
מסי נגד ליברפול צילום: רויטרס כבר שנים שליאו מסי חוטף ביקורות על כך שהוא לא מנהיג משפיע וקולני כמו דייגו מראדונה. שהוא לא "לוקח פיקוד". אבל בשנים האחרונות אי אפשר להתעלם מהעובדה שאולי הוא לא מכריז על כך שהוא "לוקח פיקוד", אבל הוא לחלוטין גורר לבדו את הקבוצה שלו בעלייה - לפסגה של הכדורגל.
לא מנהיג. שחקן
מסי הוא לא מנהיג טבעי. לפי אנדי ווסט, שכתב ספר על הכוכב הארגנטינאי, הוא ההפך ממנהיג, ומעולם לא ממש רצה להנהיג. "הוא הגיע לברצלונה כנער, וכינו אותו 'אילם' בגלל שהוא פשוט לא דיבר" אומר ווסט, "מסי כן מופנם וביישן, אבל חד מאוד ויודע לזהות את הסיטואציה החברתית היטב, והוא עובד על היכולת לבטא את עצמו מילולית, אבל זה לא טבעי עבורו".
יש הרבה תפיסות שגויות לגבי אנשים מופנמים או ביישנים. חושבים שהם לא חברותיים, אנטי-חברתיים או בודדים. אבל מאחר שיש לא מעט אנשים ביישנים בעולמנו - וחלקם אפילו הגיעו לעמדות בכירות בחברות שלהם - הנושא נחקר ואפילו נכתב ספר על מנהיגים מופנמים-ביישנים. לפי ד"ר ג'נפיר קאהווילר, שכתבה את הספר The Introverted Leader: Building on Your Quiet Strength, האדם המופנם צריך את הזמן שלו לבד או בשקט. המופנם, באופן טבעי, מוציא הרבה אנרגיה ביצירת קשרים חברתיים ובשימורם. המופנם יוצא מאזור הנוחות שלו, כדי להתחבר עם אנשים. זה לא שמופנמים אינם יכולים לתחזק קשרים חברתיים, זה פשוט קשה להם יותר. "בידוד" או "שקט" הם סוג של "טעינת בטרייה" לפי קאהווילר, "אחרי שהבטריות הוטענו, המופנמים יכולים לייצר קשר נהדר עם אנשים".
וייתכן מאוד שהמופנמים בינינו לא באמת יכולים לשנות את טבעם. לפי מחקר קוגנטיבי, שנערך בגרמניה ב-2008 ופורסם ב-Journal of Motor Behavior, למופנמים לוקח יותר זמן לעבד אינפורמציה מאשר למוחצנים - אבל המגבלה הזו דווקא מאפשרת להם ללמוד קונספטים ולהבין אותם יותר לעומק. מחקרים מראים שמופנמים מקשיבים טוב יותר מאחרים, מטמיעים מידע טוב יותר, חושבים יותר לעומק על נושאים לפני שהם ניגשים אליהם, והם גם בעלי יכולת הבחנה טובה יותר - של שפת גוף, של הבעות פנים ושל תקשורת בין אנשים.
ועכשיו נסו לחשוב מה ליאו מסי עושה מדי משחק. בתחילת כל משחק הוא יתהלך לאיטו על המגרש, יקרא את המשחק, יבין מה היריבה עושה, יבדוק מי מחבריו חד יותר. הוא מצייר לעצמו בראשו חזון לגבי איך מפרקים את היריבה, ואז יעשה את זה. לכן מסי הכי טוב כשהוא לא מוציא אנרגיות על דברים שאינם כדורגל. כשהוא מתרכז אך ורק בהבנת הסיטואציה. בשקט ובקצב שלו.
צילום: איי פי ואולם, בברצלונה בנו עבורו סיטואציה שבה הוא חייב לבזבז את האנרגיה שלו על דברים שאינם כדורגל.
מופנם מצוין בין מוחצנים נהדרים
הקבוצה של מסי והוא עצמו פרחו יחד, כשמסביבו של הארגנטינאי היו מנהיגים הרבה יותר מוחצנים וקולניים ממנו: קרלס פויול, חאבייר מאסצ'רנו, צ'אבי ודני אלבס.
דני אלבס, למשל, היה מקור האור בכל חדר וידע להתחבר למסי מקצועית ואישית - משהו שסייע להפוך אותו לכוכב העצום שהוא. "פפ גווארדיולה שונא מסירות בין המגן לשחקן הכנף, בגלל שהן לא מובילות לקידום כדור, מבחינתו", הסביר אלבס, "אבל אני הייתי עושה אותן הרבה עם מסי, והוא היה מתעצבן מזה. אמרתי לו: 'אם מסי לא נוגע בכדור כל 2 דקות, הוא מתנתק. אנחנו צריכים אותו מקושר למשחק, כי הוא יכול להכריע משחק'. בסוף פפ הסכים עם זה".
מסי, ככל הנראה, היה מוצא איך להצטיין בטקטיקה של פפ גווארדיולה. היו מוצאים לו פתרונות שמתאימים לו - לא משנה מי היה משחק על קו ימין איתו. אבל דני אלבס היה זה שהבין מה מסי צריך ברמה הרגשית וגרם לפפ להבין מה מסי צריך ברמה הרגשית כדי להיות ליאו מסי שאנחנו מכירים היום.
דני אלבס. הלך צילום: רויטרס עזיבותיהם של דני אלבס, צ'אבי, מאסצ'רנו, פויול החלישו מקצועית את הקבוצה, אך גם דיללו את האיכות האנושית בחדר ההלבשה. וכשאנדרס אינייסטה, אדם מופנם בפני עצמו, עזב גם הוא את המועדון - המנהיגים היחידים שנותרו בו הם סרג'יו בוסקטס, ג'רארד פיקה וליאו מסי. וזה לא מספיק. בטח לא כשמסי הקפטן.
מתקשר בווטסאפ
מסי, למשל, ידוע כמי שמתקשר ומדבר עם חברים לקבוצה ועם מאמנים בהודעות ווטסאפ. כשהוא יוצא בפומבי עם סוגיה פנימית של המועדון, זה בעיקר בגלל שמישהו תקף אותו או את חבריו לקבוצה. בפברואר, למשל, יצא נגד אריק אבידל, המנהל הספורטיבי, שרמז כי "שחקנים ותיקים" עמדו מאחורי הפיטורים של המאמן ארנסטו ואלוורדה. כמה חודשים לאחר מכן מסי שוב היה צריך להגן על חבריו ועל תדמיתם, כשהמועדון רמז שהשחקנים אינם מוכנים לקצץ בשכרם בזמן משבר הקורונה.
"אני לא אוהב לעשות את הדברים האלה", כתב מסי בפוסט באינסטגרם על דבריו של אבידל.
במשך הרבה מאוד שנים היה למנהלי ברצלונה אינטרס לצבוע את מסי כמי שמחזיק את המועדון כבן ערובה - מחייב אותו לעשות דברים שהוא רוצה שייעשו. דברים כגון למנות מאמנים ולרכוש שחקנים שמתאימים לו. עם זאת, כשבוחנים את הטענות הללו, קשה לראות איך מסי אחראי למצב המועדון והסגל. הוא לא רצה שיפטרו את ואלוורדה ופיטרו אותו, הוא אולי דרש החתמות של חבריו הקרובים, כמו סרחיו אגוורו או אבר בנאגה - אך זה לא קרה. כשרצה שיוציאו סכום גבוה על ניימאר, המועדון הביא את אנטואן גריזמן. מסי לא עמד מאחורי החתמותיהם של פיליפ קוטיניו או עוסמאן דמבלה, ולפי האנשים בסביבת המועדון, מסי גם ממש לא היה אחראי להבאתו של חרארדו מרטינו - המאמן הגרוע ביותר שהיה לו, ואשר לפי הסיפורים הגיע לברצלונה בגלל בקשתו של חורחה מסי, אביו של ליאו. כמו כן, אף שאחיו של ליאו מסי, רודריגו, מייצג את אנסו פאטי ונדחה על ידי ריקי פוץ', מסי לא יצא "במסע נקמה נגד פוץ'", כפי ש"מקורות במועדון" העריכו שיקרה. מסי דווקא שיתף פעולה היטב עם פוץ' הצעיר. מסי גם לא היה אחראי למינוי של לואיס אנריקה, ואלוורדה או קיקה סטיין. אפשר לטעון מהיום ועד מחרתיים שמסי קובע הכל במועדון - אבל זה פשוט לא נכון.
פפ גווארדיולה. למסי היו לא מעט בעיות איתו צילום: רויטרס מערכת יחסיו עם המאמנים אף פעם לא היתה חלקה. גם עם פפ גווארדיולה היו למסי קצת בעיות. הארגנטינאי חשב שפפ דיבר הרבה יותר מדי על טקטיקות - אבל הוא, כאדם מופנם, מעולם לא התסיס את חדר ההלבשה נגד המאמנים. שוב, יש לאנשים בתוך ברצלונה אינטרס להציג את מסי ככוכב פאסיב-אגרסיב, שמקבל כל מה שהוא רוצה, אבל מבט בעובדות מגלה שבדיוק ההיפך קרה, ומסי - אף שהמועדון השקיע בחברה שתלכלך עליו - רק גילה נאמנות לארגון ולחבריו לקבוצה.
מצב רעוע וחיפוש אחר אשמים
ברצלונה במצב פיננסי רעוע, הסגל לא נראה כמו סגל שיכול לזכות בליגת האלופות, צוות האימון חסר ניסיון בקבוצות גדולות, אבל מסי לא מאיים בעזיבה. להיפך, הוא כל הזמן חוזר על כך שהוא רוצה לסיים את הקריירה בקאמפ נואו. מסי גם לא משתמש בכוח הפוליטי העצום שלו ודוחף, פומבית, להצבעה נגד המשטר הנוכחי של ברצלונה, כשידוע שמילה שלו יכולה להכריע הכל. ואולי בקשר לכך כן צריך למתוח ביקורת על מסי. הוא לא קרא לשינוי פוליטי כשמנהיגות המועדון ריסקה הכל סביבו, לא הצליחה להחליף מנהיגים בסגל וזרקה על השחקנים את האחריות לכל צרות המועדון.
"מסי בחור פשוט, בסך הכל", אומר ווסט. "הוא איש משפחה, אבל גם איש עם הרבה אמביציות ורעב. הוא רוצה לנצח כמה שיותר, לזכות בכמה שיותר תארים. אבל הוא גם מבין שזה משחק קבוצתי, ויודע שרק אם הקבוצה עובדת כמו שצריך הוא יכול לעשות זאת. הוא חבר לקבוצה, אדיב ונדיב. כשהוא חוגג שער, הדבר הראשון שהוא עושה זה לחפש את מי שבישל לו אותו, כדי להגיד תודה. וגם הדרך שבה הוא מוותר על הזדמנויות מראה שהוא יודע לשים את האגו בצד. אם חבר לקבוצה נמצא במצב טוב ממנו, הוא ייתן לו את זה כל עוד הוא סומך עליו. יש לו אגו, אבל הוא צנוע מספיק להבין שהוא לא יצליח בלי האנשים שסביבו".
הבעיה היא שבנו סביבו קבוצה עם אנשים שקשה להצליח איתם.
