משחק אחד - פי 7 יותר עניין משני משחקים?
"טורניר ליגת האלופות" בליסבון הוא הזדמנות נהדרת לאופ"א לבדוק אם פורמט המשחק האחד עשוי להשתלם לכדורגל האירופי הרבה יותר בטווח הארוך
שוק הטלוויזיה בארה"ב הוא שוק טלוויזיה מתקדם אבל גם די בתולי בכל הקשור לשידורי כדורגל - ענף הכדור הרביעי או החמישי הכי פופולרי במדינת הענק הזו.
גמר המונדיאל האחרון צילום: Hahn Lionel/ABACA
גמר ליגת האלופות בשנה שעברה בין ליברפול לטוטנהאם צילום: ראובן שוורץ
קראו עוד בכלכליסט:
- על הקשר בין הפייר פליי הפיננסי של אופ"א להפגנות העממיות ברחבי העולם
- בית המשפט הגבוה לערעורים בספורט קבע: הפייר פליי מת
- שכל אחד יעשה את העבודה שלו. יהיה בסדר
לדוגמה - בשבדיה צופים הרבה יותר במשחקי הפרמיירליג מאשר במשחקי לה ליגה מאלף ואחת סיבות תרבותיות, היסטוריות, ספורטיביות וכלכליות. אפילו זלאטן איברהימוביץ' או הנריק לארסון, ששיחקו בברצלונה, לא שינו זאת. ולכן, בשבדיה זכויות השידור לפרמיירליג תמיד יהיו יקרות יותר מאשר מזכויות השידור של ליגות אחרות.
בקיצור, דרך הרייטינג בארה"ב אפשר לראות מה מעניין את הקהל הנייטרלי - הקהל שכל ארגון ספורטיבי רוצה מול המסך.
אז מה הרייטינג בארה"ב לטורנירי כדורגל מלמד אותנו?
ממה שאנחנו יודעים מהדאטה של נילסן, לגמר מונדיאל הגברים האחרון היו כ-11.4 מיליון צופים בארה"ב. הטורניר ברוסיה סבל מירידה ברייטינג מהמונדיאל בברזיל ובדרום אפריקה - כנראה בגלל חוסר מעורבות אמריקאית בטורניר ואולי בגלל השעות. ועדיין טורניר אליפות העולם לפני שני קייצים היה מונדיאל הגברים השלישי הכי נצפה בכל הזמנים בארה"ב.
גמר המונדיאל האחרון צילום: Hahn Lionel/ABACA
כלומר, האמריקאים - הנייטרליים - דווקא הביעו עניין במונדיאל כטורניר ספורט.
ומה קורה עם ליגת האלופות בארה"ב? הגמר האחרון - ליברפול נגד טוטנהאם - הביא למרקעים 1.508 מיליון אמריקאים. הכי מעט בשש השנים האחרונות ובאותה רמה כמו בגמר 2009. השיא עמד על כ-2.6 מיליון צופים אמריקאים בגמר ליגת האלופות (אגב, המספרים מתייחסים אך ורק לערוצים דוברי האנגלית בארה"ב).
אז גמר המונדיאל, בדרך כלל, מביא בין פי 4 לפי 7 יותר אמריקאים - צופים נייטרלים - למרקעים מאשר גמר תחרות המועדונים הבכירה ביותר שיש.
בחישוב מאוד גס: פי 4-7 יותר רייטינג, שווה, בערך פי 4-7 יותר הכנסות משידור - שההכנסות שלו נובעות מכמה עניין הוא מייצר אצל הציבור הרחב.
אז למה זה קורה? למה המונדיאל כל כך הרבה יותר מרתק את האמריקאים מאשר ליגת האלופות?
מונדיאל זה קרב על הדשא בין אומות - וזה תמיד מעניין. המונדיאל הוא אירוע שקורה כל ארבע שנים ועובדה זו מעניקה לו מעיין תחושה אולימפית שכזו (האמריקאים הם השוק הגדול ביותר לענפים אולימפיים בטלוויזיה). כמו כן, האמריקאים די שותפים לטורניר הזה לאורך השנים - כך שהם מבינים אותו יותר ו"חיים אותו" יותר מאשר את ליגת האלופות.
עם זאת, ניתן להתווכח שבליגת האלופות משחקים "מותגים" הרבה יותר חזקים ואהודים בארה"ב מאשר נבחרות כדורגל, איכות הכדורגל גבוהה הרבה יותר בליגת האלופות וגם בטורניר הדגל השנתי של אופ"א יש יותר "נציגים אמריקאים" מאשר במונדיאל - בבעלות הקבוצות ולפעמיים על המגרש.
אז יתכן שההבדל הגדול כל כך ברמת העניין של הצופה הנייטרלי בארה"ב קשור דווקא לפורמט?
במונדיאל יש שלב בתים קצר ושלב נוק-אאוט שכולל משחק אחד. הפורמט הזה מאוד מוכר לאמריקאים. ה-NFL - הליגה הפופולרית ביותר בארה"ב והעשירה ביותר בעולם - משוחקת, פחות או יותר, עם שלב "בתים" ואז נוק-אאוט של משחק אחד עד המשדר הנצפה ביותר בטלוויזיה: הסופרבול.
בכלל, מה שאנחנו לומדים מפורמטים של תחרויות בכל הענפים זה משחק אחד בשלב הנוק-אאוט של טורניר גדול ומשמעותי - לא משנה מי נגד מי, לא משנה האיכות - תמיד, בהכרח, ימשוך יותר צופים מאשר משחק ראשון ומשחק גומלין במפגש כפול.
מדוע? כי לא משנה מה יקרה במשחק עצמו - 0-0 עם פנדלים או 5-6 בהארכה - הוא יהיה בילוי לערב אחד, הוא ייגמר בערב אחד, המפסיד הולך הביתה, המנצח ממשיך הלאה. הדרמה תמיד הרבה יותר גדולה בערב כזה. כל תאקל יותר משמעותי, כל דריבל יותר אגדי, כל שער יותר היסטורי. כמו כן, ההפתעות, בהכרח, תמיד יהיו יותר שכיחות בפורמט כזה.
זה, כנראה, פי 4-5-6-7 יותר מעניין מטורניר עם שני משחקים בשלב הנוק-אאוט?
גמר ליגת האלופות בשנה שעברה בין ליברפול לטוטנהאם צילום: ראובן שוורץ
למזלו של הכדורגל האירופי, הקורונה העניקה את האפשרות לבדוק את הנושא. את משחקי ליגת האלופות העונה יקיימו בפורמט של משחק אחד בשלב הנוק-אאוט (בטורניר גמר בפורטוגל). אופ"א יכולה לבדוק לעומק אם משחק אחד בכל שלב עשוי להשתלם - לכדורגל כולו - גם לטווח הארוך. ואז להשתנות בהתאם.
תחשבו על זה, כמה יצפו באטאלנטה - פריז סן ז'רמן על פני שני משחקים? וכמה יצפו בפריז סן ז'רמן - אטאלנטה במשחק אחד? פי 5 יותר? פי 10 יותר? תשאלו את עצמכם כמה יעניין אתכם שני משחקים של פ.ס.ז' ואטאלנטה וכמה יעניין אתכם יותר משחק אחד שלהם - בו לאטאלנטה הקטנה יש סיכוי גבוה הרבה יותר להפתיע ולניימאר יש סיכוי גדול יותר להותיר חותם על המפגש בצורה דרמטית.
כבר שנים שאופ"א חייבת לבדוק מחדש את עניין פורמט ליגת האלופות - וזאת מאחר שהרייטינג ורמת העניין יורדים (לפי פרסומים בסוף 2019 היתה ירידה מאסיבית של 35%) והעומס על השחקנים רק עולה ועולה. אופ"א צריכה לשאול את עצמה: האם שני משחקים בשלב שמינית הגמר, רבע הגמר וחצי הגמר פוגעים בעניין, בסיכוי להפתעות, בשחקנים ובסופו של דבר גם בהכנסות? האם אין פוטנציאל הכנסות גבוה בהרבה במשחקים יחידים בשלבי הנוק-אאוט? שוב, אם משחק אחד יכול להביא פי 2-3 יותר רייטינג משני משחקים ביחד - אולי שווה לאופ"א לחשב כמה הכנסות יותר הוא מסוגל לייצר.
"טורניר ליגת האלופות" בליסבון, כאמור, הוא הזדמנות נהדרת לאופ"א לבדוק אם פורמט המשחק האחד עשוי להשתלם הרבה יותר בטווח הארוך.
הכדורגל שייך לעם. תפתחו אותו לעם
ובנושא קשור. משחק גמר הגביע בין צ'לסי לארסנל משך 8.2 מיליון איש למרקעים בבריטניה. כמעט חצי מהאנשים שצפו בטלוויזיה באותו הזמן (46.1%) ראו את הגמר בשידור הממלכתי. זה היה משדר הספורט הבריטי בעל הרייטינג הגבוה ביותר השנה. זה לא היה אירוע הכדורגל הגדול היחידי ששודר ב-BBC העונה.
העונה, בחסות הקורונה, בפעם הראשונה מאז שרוב הכדורגל האנגלי עבר להיות משודר בערוצים בתשלום של סקיי, ה-BBC, הערוץ הממלכתי, שידר משחק ליגה. המשמעות? שיא צפייה במשחק פרמיירליג. שיא של 5.7 מיליון בריטים ראו משחק בין מנצ'סטר סיטי לסאות'המפטון (משחק לא הכי מעניין מבחינת המשמעות שלו לליגה). זה נתון שריסק את השיא הקודם - מ-2012 - הדרבי של מנצ'סטר ב-2012 (4 מיליון צופים במשחק סופר מעניין ומשמעותי למירוץ לאליפות).
העניין העצום שהמשחקים בערוצים הפתוחים גרם לפרמיירליג לשקול מחדש את העברת כל התוכן שלהם לערוצים בתשלום. ואם בפרמיירליג שוקלים להוציא חלק ממשחקי הליגה מהערוצים בפיי-פר-וויו בשביל להגיע ליותר אנשים - שרובם לא יכולים להרשות לעצמם לשלם על ערוצים בתשלום - אז צריך לחשב מחדש איך מגישים ומנגישים גם את הכדורגל הישראלי, שרובו ככולו כלוא מאחורי חומת תשלום כזו או אחרת.
