למה קרנות השקעה רוצות להשקיע בסריה A?

בעשורים האחרונים התרגלנו לראות בעלי הון רוכשים קבוצות ספורט כחלק מעסקיהם הרבים והמגוונים. לעיתים המניע הוא רגשי (אהבה לקבוצה או חלום ילדות כללי); לעיתים המניע הוא עסקי עקיף, של יחסי ציבור שיסייעו במטרה עיקרית אחרת; ובמקרים מסוימים המניע הוא עסקי ישיר של רצון להרוויח, כמו מכל נכס אחר. ואמנם, ניכר שבשנים האחרונות, למרות הכנסות הענק שרק הולכות וצומחות, קבוצות הספורט לרוב אינן "פרות מזומנים" בזכות עצמן, ואפילו מפסידות כסף.

האתגר של קרנות ההשקעה הפרטיות בתחום הספורט

הקושי לדמות השקעה בקבוצות ספורט לחברות עסקיות שניתן לייעל את התפעול שלהן, למזג עם חברות אחרות ליצירת סינרגיות ולמשכן נכסים שלהן לטובת מימון פיננסי, הרתיע גופי השקעות פיננסיים מלהכנס לתחום זה (חריג לכך הוא תחום מירוצי המכוניות והאופנועים – פורמולה 1, נסקאר, MotoGP וכד'); אך לאחרונה אנו רואים עוד ועוד קרנות השקעה פרטיות (קרנות פרייבט אקוויטי וקרנות גידור) נכנסות להשקעות שכאלה. כך למשל, לפני מספר חודשים השקיעה קרן Silver Lake ב-City Football Group, המחזיקה במנצ'סטר סיטי ובמועדוני האחות מניו יורק ומלבורן, וכן בג'ירונה הספרדית ומועדונים רבים נוספים – סיטואציה שבה סינרגיה ויעילות דווקא כן מתאפשרות.  

כדורגל איטלקי בימי קורונה צילום: איי פי

על רגל אחת, קרנות פרייבט אקוויטי כמו Silver Lake הן בדרך כלל שותפויות המאגדות מספר משקיעים פרטיים, ומנוהלות על ידי מומחים מנוסים בתחומי הפיננסים והתפעול. הקרנות פועלות מספר שנים מוגדר מראש, בהן כספי ההשקעות אינם נזילים (לרוב 10-12 שנים), ובתקופה זו עליהן לבצע השקעה בחברה, להשביח אותה ולמכור ברווח משמעותי. דוגמה קלאסית שמרבית הישראלים מכירים היא חברת תנובה, שהשליטה בה נרכשה מהקיבוצים על ידי קרן אייפקס ב-2006 תמורת כמיליארד דולר, ונמכרה ב-2014 לברייטפוד הסינית תמורת כ-2.5 מיליארד דולר (אייפקס קיבלה גם מיליארדים בדיבידנדים במהלך השנים). קרנות גידור פועלות במסגרת מאפיינים דומים, אך הן פתוחות לכניסה ויציאה של משקיעים במגבלות מסוימות.

כאמור, תסריט של השבחת ערך של חברה תוך מספר שנים מצומצם ולאחר מכן מכירה ברווח נחשב לפחות בר-ביצוע בעולם הספורט. לכן, הדוגמאות הבודדות של השקעות פרטיות בספורט עד כה הן באסטרטגיות משיקות: בין אם בהעמדת חוב לקבוצות הספורט או לבעל ההון שרוכש אותן (כך במקרה של רכישת מנצ'סטר יונייטד על ידי משפחת גלייזר ב-2005), ובין אם בהשקעות של "היפוך מגמה" (Turnaround) או הלוואות לקבוצה על סף חדלות פרעון, בהן מייצבים את המצב של גוף בקשיים ומחזירים אותו לצמיחה, או מלווים בריבית שאי עמידה בה מוביל להשתלטות על הקבוצה (Loan to Own, כמו במקרה של מילאן וקרן Elliot Management).

אם לא קבוצות אז ארגונים

ואמנם, גופי ההשקעה מנסים כיום בכל זאת לייצר לעצמם דריסת רגל בתחום הספורט בדרכים יצירתיות נוספות: בימים אלה מסעיר את עולם ההשקעות הקרב בין כמה מהקרנות הגדולות בעולם (ביניהן Advent International, Bain Capital, CVC) על רכישת הסריה A, ליגת הכדורגל האיטלקית הבכירה, בסכום המשקף לה שווי שנע סביב ה-13 מיליארד יורו. קרן ההשקעות הבריטית CVC, שעולם הספורט אינו זר לה (פורמולה 1), השקיעה בשנתיים האחרונות בשני טורנירי ראגבי בריטיים וצפויה להשקיע כעת גם בטורניר ה-Six Nations היוקרתי.

הגורם הדומיננטי שדוחף את גופי ההשקעה האמורים לחפש הזדמנויות בארגונים וטורנירי ספורט הוא המעבר לצריכה דיגיטלית של ספורט, ובראשה הפוטנציאל העצום הגלום בזכויות השידור והמדיה החברתית הנובעות מכניסתן של פייסבוק ואמזון לתחום התוכן והשידורים החיים, וכן נסיקת ה-e-sports. אנדריאה סרטורי, האחראי על תחום הספורט בפירמת רואי החשבון הבינ"ל KPMG, הסביר בדו"ח מקיף שפירסם בתחילת השנה כי "הטרנד המשמעותי בשנה האחרונה היה ההכנסות מזכויות שידור, אשר מהוות גורם מפתח בעלייה בהכנסות". הוא הוסיף כי למעשה זכויות השידור לוקחות את מקומן של ההכנסות מחסויות כמקור המוביל, כשהחריגה לכך הייתה יובנטוס, שההכנסות מחסויות אצלה זינקו ב-30% לאחר ההגעה של כריסטיאנו רונלדו.

ליגת הכדורגל האיטלקית הפכה להזדמנות השקעה אטרקטיבית ממספר סיבות. בשנות ה-90' ועד ראשית שנות ה-2000 היא הייתה הליגה העשירה ביותר ונחשבה גם מבחינה מקצועית לליגה הטובה ביותר, עת שיחקו בה השחקנים הגדולים בעולם כמו רונלדו הברזילאי, זינאדין זידאן, פאולו מאלדיני ועוד, ועם מאבקי אליפות חמים שכללו את מילאן, אינטר, יובנטוס, רומא ולאציו בשיאן. עם זאת, תהליכים שאירעו מאז, שקשורים גם להחלשות כלכלית רחבה באיטליה וטלטלות פוליטיות במדינה, עזיבת בעלי קבוצות חזקים ומחסור חמור בהשקעה בתשתיות ובמגרשים, הביאו לדעיכה בכל הפרמטרים ולחוסר אמון מצד הקהל המקומי.

לפי דו"ח של דלויט התפוסה באצטדיונים בשפל של 61% בלבד, הנמוכה ב-5 הליגות הגדולות. גם הקהל הבינ"ל הדיר את עיניו, והשחקנים המובילים פנו לאנגליה ולספרד. בדו"ח אחר של KPMG שפורסם השנה לא היה אף מועדון איטלקי בין עשר הקבוצות בעלות השווי הגבוה באירופה.

ואמנם, בשלוש השנים האחרונות ישנה התעוררות מחודשת שמעידה שהגחלת לא כבתה בארץ המגף. יובנטוס צועדת בדרך לאליפות שמינית ברציפות, עם כריסטיאנו רונלדו שהגדיל משמעותית את תשומת הלב לליגה כולה, אך נאפולי נשפה בעורפה עד לשנה האחרונה, וכעת נראה שאינטר עושה קולות של בניית האימפריה מחדש תחת שרביטו של אנטוניו קונטה. לאציו מפתיעה בצמרת עם כדורגל אטרקטיבי, והסינדרלה האמיתית היא אטלאנטה הקטנה, שבשנתיים האחרונות מספקת לצופים כדורגל נפלא, ואף תופיע ברבע גמר ליגת האלופות.

אם נוסיף לכל אלה את הפוטנציאל הטמון ברומא, שאולי תזכה לבעלים חדש בקרוב, ובמילאן שגם היא תעבור מהפכה ניהולית בקרוב – בהחלט יש לאן לשאוף. והשאיפות הללו הן בדיוק הסיבה לכך שסרטורי מ- KPMG מצהיר שזו הליגה עם ה-upside הגדול ביותר, ובדיוק הסיבה שקרנות ההשקעה הגדולות סימנו את הסריה A כמטרה. זכויות השידור בליגה האיטלקית מהוות כמעט 60% מההכנסות, שעמדו על 2.5 מיליארד יורו בעונת 18-19, פחות ממחצית מהיקפן בליגה האנגלית. יתר ההכנסות מגיעות מחסויות (30%) ומהכנסות מיום המשחק (11%). גופי ההשקעה מאמינים שהפוטנציאל לצמיחה, בעיקר בהכנסות מזכויות השידור, גדול מאוד. לכן הם מעוניינים לתזמן את הרכישה לעת הזו, שנה לפני תום החוזה הנוכחי עם גופי השידור, ולקראת מו"מ על חוזה חדש. הן מאמינות שניתן לתמחר את הפוטנציאל הזה במחיר גבוה משמעותית מזה המשולם היום, ולהגדיל את העוגה בעזרת שיווק בסין והודו, ושידורים בפלטפורמות הדיגיטליות החדשות.

את הכספים ניתן להשקיע בין היתר בתשתיות האצטדיונים כדי להגדיל את הצמיחה של הליגה אף יותר, אך כאן יצטרך המשקיע להתמודד עם הבירוקרטיה והרשויות המקומיות, שמעכבות אצטדיונים חדשים במילאנו וברומא. מגפת הקורונה פגעה אנושות באיטליה בכלל ובמצבן הכלכלי של חלק מהקבוצות בפרט (קבוצות כמו גנואה אף פנו לסיוע מהמדינה), מה שמסייע לקרנות ההשקעה במו"מ על המחיר, והופך עבורן את ההשקעה לאטרקטיבית אף יותר. הליגה הודיעה שהצעות תתקבלנה עד 25 ביולי, כאשר תהליך המכרז צפוי להסתיים בתוך שבועות ספורים.

רווחים או אוהדים

תקופת המשבר הנוכחית צפויה לגרום להרבה בעלי נכסים לממש רווחים (או לצמצם הפסדים) ולמכור, וקרנות ההשקעה הפרטיות תהיינה גורם דומיננטי באיתור הזדמנויות כאלה. הכניסה שלהן לעולם הספורט מעלה את השאלה באשר למחויבות לרווחים לעומת מחויבות לאוהדים ולקהילה. אחת ההצעות לרכישת הסריה א' מתייחסת להשקעה ופיתוח של אצטדיונים חדשים, תחום בו איטליה לוקה בחסר, ואחרת מתייחסת לתמיכה במועדונים הנזקקים לסיוע עקב הפגיעה הקשה של מגפת הקורונה במדינה. קרנות ההשקעה, שמצד אחד אחוזי התשואה שלהן נמדדים ברזולוציה של מאיות אחוז, ומצד שני בשנים האחרונות משקיעים בהחלט בוחנים גם את ההיבט החברתי בהשקעות שלהן, תצטרכנה להחליט בנוגע לסדרי העדיפויות הללו. במקביל, הרגולטורים יצטרכו להחליט האם וכיצד הם מחייבים השקעה מסוימת בקהילת האוהדים, שבסופו של דבר כל קומה חדשה במגדל הפיננסי נשענת על מעורבותם.