הקורונה תשבור את השוויוניות בפרמיירליג?
כדורגל ללא קהל באצטדיונים ופציעות שחקנים יובילו לפתיחת פערים מקצועיים אדירים בפרמיירליג. ופרמיירליג בלי תחרותיות זו לא הפרמיירליג
ברחבי הליגות באירופה, הפערים הכלכליים נפתחו - הרבה בגלל "הפייר פליי הפיננסי", שבעשור האחרון הגביל את ההוצאות של הקבוצות ממעמד הביניים והמעמד הנמוך ובפועל איפשר לקבוצות העשירות ביותר לתרגם את היתרון הכלכלי ליתרון מקצועי אדיר.
יובנטוס, באיירן מינכן, פריז סן ז'רמן וברצלונה וריאל מדריד השתלטו על הליגות שלהן כמעט לחלוטין בעשור האחרון. הן משיגות יותר נקודות למשחק מאי פעם, שוברות שיאי שערים וזוכות באליפויות גם אם הן מתקשות בתחילת העונה. "הכדורגל נהיה צפוי" הסביר ארסן ונגר, מאמן ארסנל לשעבר וכיום בכיר בפיפ"א.
קראו עוד בכלכליסט:
- על קהל וצפייה בטלוויזיה: איך כלכלת הכדורגל תיראה בעידן הקורונה?
- הכנסות הכדורגל האירופי בעונה שעברה - הגבוהות בהיסטוריה
- איך כלכלת הכדורגל תראה בעידן הקורונה?
הפרמיירליג, בזכות חלוקה שוויונית יחסית של הסכם זכויות השידור הגדול ביותר באירופה (9 מיליארד ליש"ט לשלוש שנים), נותרה ליגה תחרותית. כמעט כל שנה יש מתחרה חדשה על תואר האליפות, המירוץ על המקומות הראשונים הוא בין 3 עד 4 ואפילו 5 קבוצות עד האביב ויש, אפילו, תנודות בין הטופ 6 לשאר הליגה. הטופ 6 זו קבוצת המועדונים העשירים ביותר בליגה אבל מדי פעם גם הם מחליקים למקומות נמוכים יותר. לפי נתונים כגון נקודות למשחק, הפרש שערים והגעה להזדמנויות, גם המשחקים עצמם באנגליה יותר שוויונים - כלומר, המשחקים בין הקבוצות הגדולות לקבוצות הבינוניות והקטנות פחות צפויים ויותר מותחים באנגליה מאשר בליגות בכירות אחרות.
ליברפול צילום: NEIL HALL אבל גם התחרותיות המפורסמת של הפרמיירליג נשחקת. אמנם 4 קבוצות שונות זכו בתואר האליפות ב-10 השנים האחרונות אבל ב-2017/18 ו-2018/19 מנצ'סטר סיטי זכתה ב-198 נקודות מתוך 228 אפשריות (86.8% הצלחה - אחוזי הצלחה גבוהים גם בצרפת, ספרד וגרמניה). ליברפול, בעונה שעברה, הגיעה ל-179 מ-201 נקודות אפשריות (86.8%) ולא זכתה באליפות. העונה ליברפול הפסידה נקודות רק פעמיים וצריכה 20 נקודות מ-9 המשחקים האחרונים שלה כדי לשבור את השיא של סיטי. אז מצד אחד, הסטנדרטים המקצועיים עולים אבל מצד שני רק קבוצות עמוקות ובריאות יכולות בכלל להתקרב לשתי הקבוצות הבכירות.
לזכותה של ליברפול יאמר שהניהול שלה - ולא הכסף שהושקע בה - הוא מה שהביא למיקסום היכולות שלה. זה לא בהכרח נכון למנצ'סטר סיטי, שנהנתה מכספים אדירים מאיחוד האמירויות. אבל המספרים הללו הם סימן שאלה גדול על עוצמת התחרות בפרמיירליג.
הקורונה חושפת עוד יותר את הפערים בפרמיירליג גם. מועדונים בינוניים וקטנים תלויים יותר בהכנסות מימי משחק ועשויים לסבול מאובדן הכנסות משמעותי לאורך זמן. כמו כן, קצב המשחקים העונה (וככל הנראה בעונה הבאה) עשוי להוביל לאובדן כישרונות לפציעות - מה שיפגע בקבוצות העמוקות פחות. הבעיה תהיה חריפה הרבה יותר בעונה הבאה. ככל הנראה.
הפיזיולוג והבלוגר, בן דינרי, ניסה לחשב עד כמה החזרה מפגרת הקורונה תשפיע על מבנה הסגלים בעונה הבאה. הוא השווה את החזרה מפגרה של כשלושה חודשים לסיום עונה (כעשרה משחקים) ואז תחילת עונה כמעט מיד אחרי לעונה אחרי קיץ מונדיאל.
דינרי לוקח לדוגמה את טוטנהאם ששלחה 9 שחקנים לשלבים האחרונים של מונדיאל 2018.
מתוך התשעה, שמונה סבלו מפציעות לעשרה ימים או יותר (גרמו להם להפסיד לפחות משחק ליגה אחד) בעונת 2018/19. לטוטנהאם היו 44 פציעות בעונת ב-2018/19 - 21 מהן היו של שמונת השחקנים הללו (48%). מדובר על 63% יותר פציעות בטוטנהאם מאשר בעונה שלפני.
אותם שמונה גם היו אחראים ל-52% מימי העבודה שאבדו לטוטנהאם בגלל פציעה (689 מ-1,314) - 56.2% יותר מהעונה שלפני. השחקנים נפצעו 31.3% יותר פעמים מאשר בעונה שלפני המונדיאל והימים שלהם בחוץ עלו ב-70.5%.
בכלל, 47 השחקנים בפרמיירליג שהגיעו לפחות לרבע גמר המונדיאל בילו ב-2018/19 כ-67.4% יותר ימים על מיטות הטיפולים ביחס לעונת 2017/18 (בסך הכל סבלו מ-41.5% יותר פציעות מהעונה שלפני). מתוך שחקני השדה מהפרמיירליג ששיחקו במונדיאל, 84% מהם סבלו מפציעה כלשהי. במנצ'סטר יונייטד, למשל, סבלו מעלייה של 132.1% במספר הפציעות בעונה שאחרי המונדיאל (9 השחקנים שלה במונדיאל היו אחראים ל-31% מהפציעות). בצ'לסי השחקנים שהיו במונדיאל אחראים על 66% מימי העבודה האבודים ובמנצ'סטר סיטי סבלו מ-47% יותר פציעות. בליברפול, אגב, נהנו מכך שמעט שחקנים שלה הגיעו לשלבים המאוחרים אבל אלו שכן שיחקו במונדיאל עד רבע גמר ומעלה סבלו מ-100% יותר פציעות.
המשמעות של המספרים היא שבעונה הבאה, שצפויה להתחיל מתישהו בספטמבר או אוקטובר, נראה עלייה משמעותית בפציעות אם לא יקצצו מספר משחקים באופן דרמטי. הקבוצות הגדולות יכולות להתמודד עם הפציעות בגלל סגל עמוק ומחלקת נוער משובחת (שלא נחשבת, אגב, בהוצאות הפייר פליי הפיננסי).
הפרמיירליג בלי ניצחונות תכופים יחסית של בורנמות' על צ'לסי וברייטון על מנצ'סטר סיטי, היא לא הפרמיירליג. חשיבות השוויון היחסי למודל הספורטיבי והכלכלי של הפרמיירליג דורשת שיקצו משאבים ויחוקקו חוקים שישמרו על התחרותיות - חוקים שארסן ונגר מתאר בברור כ"הגבלת הוצאות/ הגבלת שכר".
וכמו שזה נכון לפרמיירליג זה נכון עוד יותר לליגות שכבר קרסו לתוך תהום חוסר התחרותיות. בור שנהפך לעמוק יותר בגלל הקורונה והשפעותיה הכלכליות.
