מחלוקת על המגרש: האם ה-NBA תחזור לפעילות בגלל ההפגנות בארה"ב
בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד והמחאה שהתעוררה בעקבותיו, מתפתח דיון בין שחקני NBA - רובם שחורים - על התפקיד החברתי של הכדורסל. האם הוא חלק מתעשיית הבידור, והאם העובדה ש-29 מ-30 בעלי קבוצות הם לבנים, היא בעייתית
- לברון ג'יימס ביוזמה להעלאת אחוז ההצבעה בקרב השחורים בארה"ב
- "צבע זה לא מצב אנושי או אישי, זה מצב פוליטי"
- סטארבקס חזרה בה: תאפשר לעובדיה ללבוש חולצות של תנועת "חיי שחורים חשובים"
אבל יש כאן עניין עקרוני באמת. דיון מתפתח בין שחקנים - רובם שחורים - על התפקיד החברתי של הכדורסל. האם הוא חלק מתעשיית הבידור? האם העובדה ש-29 מ-30 בעלי קבוצות הם לבנים, היא בעייתית?
במיוחד כשאותם בעלים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להתחיל את הליגה מחדש היא על ידי סגירת השחקנים של 22 קבוצות - כולן עם רוב של שחקנים שחורים - למספר חודשים ב"בועה"? האם שיתוף פעולה עם אותם לבנים הוא פגיעה במסרי ההפגנות?
לברון ג'יימס תמיד האמין ש"צריך לשמור את הדבר המרכזי כדבר המרכזי"... כלומר כדורסל. למרות שלברון תורם לקהילות השחורות ומוחלשות ומגדיר עצמו כ"יותר מספורטאי" - הוא המקצוע שהפך אותו לבעל השפעה.
לברון אף התחיל לאחרונה ביוזמה שמטרתה לסייע לקהילות שחורות להתמודד עם דיכוי הצבעה מוסדי - וזה משהו שהוא רוצה לקדם בזמן המשחקים שעבורו צפויים להסתיים באוקטובר, חודש לפני הבחירות לנשיאות.
וכן, יש כאן גם עניין כלכלי מאוד ברור. ללא המשחק באורלנדו הפגיעה הכלכלית ב-NBA תהיה גדולה יותר מ-1.2 מיליארד דולר. אם הליגה חוזרת למשחקים בוורלד דיסני, היא תחזיר לעצמה כ-900 מיליון דולר מהאובדן הפוטנציאלי הזה. המשמעות עבור השחקנים היא אובדן 40% מההכנסות שלהם לעונה או אובדן 10% מההכנסות שלהם העונה.
כמו כן, אם העונה תבוטל הליגה יכולה להפעיל את סעיף "הפורס מז'ור" ולבטל את הסכם העבודה הקיבוצי של השחקנים, שמבטיח להם יותר מ-50% מההכנסות של הקבוצה. ההסכם הקיבוצי הטוב ביותר לשחקנים בספורט האמריקאי. הסכם קולקטיבי לפיו הכדורסלנים של ה-NBA מרוויחים, בממוצע, יותר מכל ספורטאי אחר בארה"ב ובעולם. אובדן העונה הזו עשויה להשפיע בצורה דרמטית גם על העונה הבאה, שאולי לא תשוחק כלל - מה שיוביל לקריסת הכנסות ואולי הליגה כולה.
אז מה יקרה, האם יבטלו את החזרת הליגה בגלל המצב החברתי והרפואי בארה"ב? בימים האחרונים, כאמור, התפתח דיון. הדיון הזה חשוב. ואם מותר לנחש, הדיון הזה יסתיים בכך שהשחקנים יחליטו שצריך לחזור לשחק כדורסל ולהמשיך להעביר - על המגרש ובראיונות אחרי משחקים - את המסרים החשובים לשוויון חברתי. זה מה שהליגה עשתה מאז ימים הרבה יותר קשים בהיסטוריה האמריקאית.
בליגה שיחקו ביום של רצח מרטין לות'ר קינג והמשיכו לשחק ולהעביר מסרים למיינסטרים גם אחרי אירועים אלימות נגד שחורים. ב-1963 כאשר אדגר אוורס, פעיל זכויות האדם השחור, נרצח במיסיסיפי, ביל ראסל - הכוכב של בוסטון סלטיקס והשחקן החשוב ביותר בליגה - התקשר למשפחתו של אדגר ופעילים אחרים ושאל איך הוא יכול עזור.
התשובה היתה להרים מחנה כדורסל משותף לילדים לבנים ושחורים בלב ליבה של הגזענות הדרומית. ראסל עשה זאת בזמן שבצד השני של הרחוב עמדו הקו קלוקס קלאן ואיימו על המשתתפים ואפילו על ראסל עצמו. האבטחה היתה צ'ארלס אוורס, אחיו של אגדר ופוליטיקאי בפני עצמו, שישב מול הדלת של אולם הכדורסל עם רובה.
עבור כדורסלנים אמריקאים רבים התשובה לגזענות תמיד היתה להצטיין בכדורסל, ללמד כדורסל ולא להפסיק לרגע בהעברת המסר החשוב של שיתוף פעולה מלא בין לבנים לשחורים.