משבר הקורונה
מהו משבר קורונה האמיתי - ומה ניתן ללמוד מהספורט על אופן ניהולו
האתגר האמיתי שמציבים בפנינו מגיפת הקורונה והמשבר הצפוי בעקבותיה הוא לא בריאותי או כלכלי, אלא בראש ובראשונה חברתי, ואנחנו מגיעים אליו ממקום מאוד נמוך. מניתוח של שני מקרים בעולם הספורט נוכל ללמוד על דרך ההתנהלות הנדרשת
משבר הקורונה הוא מגה אירוע, ברמת מורכבות גבוהה, בואכה כאוס. יש בו את כל המרכיבים של מערכת מורכבת; העטלף שהחליף את משק כנפי הפרפר, והעביר את הנגיף לסיני אחד וממנו לכל העולם בהתפשטות לא לינארית המאפיינת מערכות מורכבות. מאפיין חשוב נוסף של מערכת מורכבת הוא ריבוי גורמים שמשפיעים ומושפעים, ובמקרה הנוכחי - ההבנה שכולם תלויים בכולם: הציבור החילוני שתלוי ביישום ההנחיות של החברה הערבית, או החרדית, או אפילו האמריקאית. כולנו רקמה אנושית אחת חיה, או חבולה. אנחנו תלויים זה בזה, אבל ללא שינוי חברתי אנחנו עלולים להתקשות בהתמודדות עם המשבר הכלכלי הצפוי. מתוך ניתוח מקרים ומשברים בספורט, ננסה להבין מה נדרש כדי לצלוח את המשבר. נכון, זה רק ספורט, אבל הגישה הנדרשת לא שונה במהותה.
- יומן פגרת קורונה: איך הכדורגל התגבר על משברים גדולים? נהפך לחזק יותר
- יומן פגרת קורונה: דרוש פתרון מערכתי לכדורגל - לטווח הקצר ולטווח הארוך
- יומן פגרת קורונה. ניתוח מוטעה זה קטע בריטי
הפגנה בימי קורונה. האתגר האמיתי הוא חברתי צילום: דנה קופל
נתחיל מהמצב כרגע. באחד המודלים הידועים של ניהול מורכבות (מודל Cynefin של Kurtz and Snowden, שנת 2003) מבחינים בין מצב מורכב לבין מצב כאוטי בו אנחנו נמצאים כרגע. מצב כאוטי מאופיין במערבוליות רבה וצורך לקבל החלטות בדוחק רב. במצב זה המנהיג צריך לעשות שימוש בכוח של כריזמה ופעולות מיידיות לכפייה של סדר כדי לשנות את ההקשר מכאוטי לאחר. זה מה שקורה כרגע, ובא לידי ביטוי בפעולות שונות, החל מסגר על האזרחים ועד נקיטת מהלכים תקדימיים כמו ניטור אישי. כפי שזה נראה כרגע, הציבור משתף פעולה עם ההנחיות וההנהגה יכולה לרשום הצלחה בניהול השלב הכאוטי, הצלחה לא מובנת מאליה לאור חוסר הנוחות האישית ולמרות שקיימות גישות אחרות המצביעות על כך שדרך זו אינה נכונה ותחמיר את המשבר הכלכלי בהמשך.
מצב כאוטי הוא בהגדרה מצב לטווח קצר (אי אפשר הרי להיות בהסגר לתקופה ממושכת), ויש צורך לצאת ממצב זה חזרה למצב המורכב בו ההשתנות ממשיכה, קשה לזהות קשרי סיבה-תוצאה או דפוסים, אך לא נדרש לנקוט צעדי חירום קיצוניים שמופעלים כרגע.
הבעיה הגדולה
מה שבעיקר חשוב להבין הוא ששליטה ממקום כופה, המתאימה לשלב הכאוטי, אינה מתאים לשלב המורכב, וכדי להצליח להשיג שליטה במצב מורכב צריך לייצר שיח פתוח ואותנטי שמייצר אמון. תובנה זו עולה משלל מחקרים בנושא. אמון זאת מילת המפתח במורכבות, כיוון שאמון מייצר יציבות - ולכן גם סדר ושליטה בתוך הבלאגן. וכאן הבעיה הגדולה.
אנחנו ניצבים לקראת אחד המשברים הכלכליים הגדולים בתקופתנו מפולגים ושסועים חברתית וללא אמון בסיסי; השמאל והמרכז לא מאמינים לבינימין נתניהו ומרגישים בגידה של בני גנץ בהליכתו לממשלת אחדות שנחוות על ידם כדבר האחרון שדומה לאחדות כלשהי בעם. מאידך, חלקים גדולים בימין חווים את בג"ץ כגוף פוליטי המייצג את השמאל, ויו"ר הכנסת אף מתפטר לאור ההתערבות הגסה לדעתו של הרשות השופטת ברשות המחוקקת. ועוד לא הזכרנו את הפערים עם החברה הערבית, והחרדית, והפערים הסוציואקונומיים שהולכים וגדלים, ועוד ועוד.
זהו הסיפור המרכזי. אנחנו חברה במשבר, כך שמשבר כמו זה שמביאה איתה הקורונה גורם להעמקת הקרע, והמשבר הכלכלי הצפוי עוד לפנינו. אלו תנאי פתיחה בעייתיים, אם לא נאמר מסוכנים לחברה בישראל. במלים אחרות, אתגר קורונה האמיתי הוא לא בריאותי, גם לא כלכלי, אלא אתגר חברתי, וללא התמודדות ישירה עם הפצע החברתי נתקשה להתמודד עם האתגרים הכלכליים, הבריאותיים והאחרים.
אז מה עושים? ננסה לענות על השאלה מתוך שתי דוגמאות מהספורט, בהן הקושי העיקרי היה חברתי. שוב, יש פערים ענקיים בגודל המשבר - אבל כן ניתן ללמוד על הגישה המתאימה.
כולם זוכרים את ברצלונה הגדולה של פפ גווארדיולה בשנים 2009-2011 ופחות זוכרים את השבר הגדול במועדון בשנים שקדמו לתקופה נהדרת זו. בזכות הסרט הייחודי "סודות ברצלונה" שהציג את מאחורי הקלעים של המועדון בשנים 2003-4, אפשר היה לראות את המתח הגדול, את ההתנגדות לנשיא ז'ואן לאפורטה, את ההתקפות האישיות שהוא והנהלתו ספגו ואת הלחץ האדיר בו היה שרוי. לאורך הדרך היו שני דברים עיקריים שלאפורטה הקפיד להדגיש כל הזמן – את הכוח באחדותם כהנהלה וכמועדון, ואת הכוח של הקבוצה המייצגת את הזהות הקאטלונית.
נכון שהיה צריך גם כדורגלן-על כמו רונלדיניו כדי להוביל לשינוי על הדשא, אבל ללא הלכידות הפנימית בתוך המועדון, ללא התבססות על החום הקאטלוני, וללא יצירת חזון ומשמעות בזכות הייצוג הקאטלוני, ספק אם היינו זוכים לראות ארבע שנים קדימה את ברצלונה הגדולה, מוצלח גאוורדיולה ככל שיהיה. הקרע הנוכחי ומשבר האמון בין ההנהלה לשחקנים מלמד שהשיח ויצירת אמון זה דבר שצריך כל הזמן לטפח וצריך את המנהלים הנכונים לצורך כך.
אמון, חזון, לכידות וחום מאפיינים גם את המקרה הבא.
הפועל באר שבע הייתה ידועה שנים כמועדון עם קהל "קשה" וארסי וארגוני אוהדים שרבו לעתים זה עם זה. בחורף 2010, כשנתיים וחצי לאחר תחילת עידן אלונה ברקת במועדון, היא הודיעה על עזיבה בגלל אוהדים שניסו להוריד מהכביש את מאמן הקבוצה דאז גיא עזורי. היה זה קו פרשת המים, ומאז, לאחר תהליך של הידברות ותיקון מבפנים, עם הצבת גבולות מחד ושיח משתף מאידך נוצר אמון הדדי בין המועדון לקהילה ונרקמה מערכת יחסים נפלאה עם האוהדים.
תהליך זה לא היה דרך שיסוי קהלי אוהדים זה בזה כדי להשיג שליטה, גם לא במניפולציות, אלא בתהליך משתף עם כל האוהדים. ובדומה לברצלונה הגדולה, גם בסיפור של הפועל באר שבע ושלוש עונות האליפות ההיסטוריות, היה את החזון של אלונה ברקת שחרג מגבולות הספורט וסחף עיר שלמה וסביבותיה אחר האמונה שיש ביכולת הפריפריה להצליח, ולא רק בכדורגל. אך גם במקרה זה, אנחנו עדים לפי הדיווחים האחרונים שהשיח המשותף נפגע ונוצר משבר אמון חריף בין השחקנים להנהלה סביב הקיצוץ במשכורות.
לסיכום, כדי לייצר שליטה במערכת מורכבת צריך לכונן יחסי אמון וחזון מלכד.
לגבי יחסי האמון, זה דומה לאותו איש המקצוע ששולט בכך שתחזרו אליו כי היה מספיק חכם לתת לכם תחושת אמון ושהוא לא גונב אתכם. זה פשוט עד כדי כך אבל לא פשוט ליישום.
לגבי חזון, אין דבר יותר מדבק מאשר חזון טוב. זה אפילו יותר מדבק מזריעת פחד ואימה, זה אפילו יותר מדבק מקורונה. וזה גם החיסון למגיפה האמיתית לפנינו, שהיא למעשה מגיפה חברתית ולא בריאותית. הקורונה ממחישה לנו שכולם תלויים בכולם כדי להצליח. תרצו, זהו גם "חיסון העדר" האמיתי כדי להפוך לחברה שתדע להתמודד עם האתגרים הצפויים. השאלה הגדולה היא האם ההנהגה תשכיל להוביל אותנו לשם.
הכותב מוביל התמחות "ניהול ספורט" בתואר השני במנהל עסקים (MBA) - הקריה האקדמית אונו, וחוקר מורכבות ארגונית במועדוני כדורגל במסגרת דוקטורט בבית הספר למנהל עסקים, אוניברסיטת בן גוריון.
