הכדורגל עדיין שוביניסט
למרות איסור חוקי וחוסר השקעה משווע, נשים ברחבי העולם מצליחות לרתק עשרות מיליונים למסך הטלוויזיה. לצערן ולצער כולם זה לא שינה את ההשקעה בכדורגל הנשים ביחס להשקעה בכדורגל גברים
במרץ 2019, חברות לנבחרת הנשים של ארה"ב הגישו תביעה נגד התאחדות הכדורגל האמריקאית. האמריקאיות טוענות שההתאחדות לכדורגל מפלה נגדן בגלל שהן נשים (אפליה מגדרית).
קראו עוד בכלכליסט:
- בנים ובנות על מגרש אחד - זו הדרך קדימה
- איך הופכים את כדורגל הנשים לעסק מניב
- נבחרת הנשים של ארה"ב תובעת את ההתאחדות על אפלייה מגדרית
נבחרת ארצות הברית חוגגות. הרוויחו יותר מהגברים צילום: רויטרס התביעה די מורכבת ולא יהיה קל להכריע על כך שאכן יש אפליה מגדרית מוסדית. ואולם, יש בה כמה נתונים שעשויים ללמד אותנו על פוטנציאל הצמיחה של כדורגל הנשים בארה"ב ובכלל.
ב-2015 נבחרת הנשים של ארה"ב זכו במונדיאל. הן יצאו באותה השנה לטור שמילא אצטדיונים ב-10 ערים אמריקאיות שונות. האצטדיונים היו מלאים בילדות שרצו לראות את הגיבורות שלהן מקרוב. נבחרת הנשים הכניסה להתאחדות הכדורגל האמריקאית 23 מיליון דולר באותה שנה - 16 מיליון דולר יותר מהצפי של ההתאחדות. ההתאחדות הרוויחה 6.6 מיליון דולר מהפעילות של נבחרת הנשים באותה השנה. לשם השוואה, הגברים הרוויחו 2.2 מיליון דולר באותה שנה.
ההכנסות - מזכויות שידור, כרטיסים וכו' לאותו טור נשי - הלכו למשכורות בסיס עבור הנשים וגם לעתודות המזומנים של ההתאחדות (150 מיליון דולר). בשנים שאחרי, על פי הנתונים שיש, נבחרת הנשים יצרה הכנסות שנעו על סביב ה-17 מיליון דולר ורווחים שנעו סביב 5 מיליון דולר. הגברים? ב-2017 הם הפסידו להתאחדות 1 מיליון דולר עם הכנסות של 9 מיליון דולר בלבד. למונדיאל 2018 הם לא עלו.
התלונות של נשות ארה"ב - שבכלל אין ספק לגבי כך שהן נבחרת הנשים הגדולה בהיסטוריה של הענף - הן שלמרות שהן רווחיות ומוצלחות, הן לא זוכות לאותם התנאים כמו הגברים האמריקאים הכושלים.
הנתונים שנחשפו בניו יורק טיימס הראו שמ-2008 לפחות 12 כדורגלנים אמריקאים קיבלו 1 מיליון דולר מההתאחדות לכדורגל. 6 מהם היו גברים. 6 נשים. האישה שהרוויחה הכי הרבה מ-2008 עד 2015 קיבלה 1.2 מיליון דולר. זאת בעוד שהגבר שהרוויח הכי הרבה קיבל 1.4 מיליון דולר. היו נשים שקיבלו יותר מגברים בשנים הללו. אבל ככל שיורדים למטה בטבלת השכר רואים שנפתחים פערים עצומים בין מה שהגברים קיבלו למה שהנשים קיבלו. למשל, האישה במקום ה-25 בטבלת השכר של ההתאחדות קיבלה 341 אלף דולר זאת בעוד הגבר במקום ה-25 בשכר קיבל 580 אלף דולר. במקום החמישים, הגבר קיבל פי 10 יותר מאשר האישה במקום החמישי. זאת למרות, כאמור, שהנשים מכניסות כסף טוב ורושמות רווחים להתאחדות. הסיבה לכך היא שבמינימום הישגים הכדורגלן האמריקאי הממוצע יקבל 99 אלף דולר בשנה בעוד שאישה אמריקאית צריכה לנצח את כל המשחקים שלה בעונה כדי לקבל 100 אלף דולר (המינימום שלה הוא 72 אלף דולר בשנה). המקסימום של הגברים - אם היו מנצחים את כל המשחקים - הוא 263,320 לגבר. יותר מ-160 אלף דולר מהאישה הכי מוצלחת.
התביעה חשפה גם שהתאחדות הכדורגל האמריקאית שילמה אש"ל של 60 דולר ליום לכדורגלנית ו-75 דולר לכדורגלן. כמו כן, בעוד שהכדורגלן האמריקאי קיבל 3,750 דולר ליום צילומים עם ספונסרים, הכדורגלנית האמריקאית - שאפשר בהחלט לומר שהיא מפורסמת ומוצלחת הרבה יותר מהכדורגלן האמריקאי - קיבלה 3,000 דולר בלבד. קרלי לויד, כוכבת נבחרת ארה"ב, כתבה בטיימס: "אולי בהתאחדות חושבים שנשים קטנות יותר מגברים ולכן אוכלות פחות?"
השורה התחתונה היא כזו: נבחרת הנשים המוצלחת של ארה"ב זכתה בשלושה מונדיאל וארבע מדליות זהב אולימפיות והובילה לרווחים של ההתאחדות לכדורגל בשנים האחרונות. נבחרת הגברים האמריקאים יכולים להפסיד כל משחק ולגרום להתאחדות הכדורגל להפסדים ועדיין להרוויח כמו הנשים.
האפלייה קיימת
אפליה נגד כדורגל נשים קיימת עדיין גם ברמה הגלובלית. לפי הערכות, ההשקעה בשורשי הכדורגל נשים היא מינימלית. פחות מ-5 דולר בשנה לכדורגלנית. נכון לבדיקה האחרונה, פחות מ-105 מכל חברי הדירקטריונים בהתאחדויות הכדורגל בעולם הן נשים. וכאמור, גם הקבוצה המוצלחת ביותר בכל הזמנים, שממלאת אצטדיונים ומביאה מיליונים למרקעי הטלוויזיה, לא מקבלות תנאים שווים לגברים הפחות מוצלחים מאותה מדינה.
הרבה אומרים ש"כדורגל הנשים לא מכניס את הכספים שהכדורגל גברים מכניס ולכן הכדורגלניות לא צריכות להרוויח כמו הגברים". החלק הראשון של המשפט הוא נכון: כדורגל הנשים לא מוצלח כמו כדורגל הגברים מבחינה כלכלית, אבל יש לכך סיבות רבות ולכן צריך לשקול את החלק השני של המשפט.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, הגברים הבריטים נלחמו בשדות הבוץ ובשוחות באירופה ואת העבודות שלהם, גם הפיזיות ביותר, עשו הנשים שנשארו מאחורה. זה קרה גם בכדורגל.
התאחדות הכדורגל האנגלית החליטה להשעות את כל משחקי הגברים בסוף עונת 1914/15, אך בעונות שלאחר מכן נשים החלו לשחק במגרשים הריקים ומילאו את הוואקום האדיר שנותר בהם. הן אמנם שיחקו עם חצאיות ורבות מהן היו חסרות ניסיון בסיסי בכדורגל, אבל הן הביאו המונים למגרשים. למשחק הבוקסינג דיי בין גברות סנט הלנס נגד קר ליידיז בגודיסון פארק, הגיעו 53 אלף צופים וצופות.
הרשויות עודדו את כדורגל הנשים. אמנדה מייסון, היסטוריונית במוזיאון המלחמה האימפרילית, אמרה לאינדיפנדנט: "במלחמת העולם הראשונה, יותר מ-900 אלף נשים עבדו במפעלים שרובם העסיקו קצין או קצינת רווחה שדאגו לבריאות ולהתנהגות העובדות. ספורט, במיוחד כדורגל, היה משהו שעודדו". בספר The Munitionettes: A history of Women’s Football in the North-East during the First World War" נכתב ש"במשחקים הללו, כולם היו יכולים לברוח ממחשבות על אימת המלחמה".
עם זאת, ב-1921 החליטה ההתאחדות לכדורגל האנגלית לאסור על נשים לשחק כדורגל. ההחלטה נבעה מחשש מהפופולריות של כדורגל הנשים, שלפי ראשי ההתאחדות - כולם גברים- היתה עשויה לפגוע במשחק הגברים, שהתאושש ממלחמת העולם הראשונה. "המשחק לא מתאים לנקבות", כתבו בהחלטת ההתאחדות לכדורגל האנגלית, שגם אסרה על מועדונים לאפשר לנשים לשחק במגרשיהם ולבתי ספר לאפשר ללמד את המשחק לילדות. מן הסתם, כל אגורה שחוקה שהועברה מהציבור לכדורגל הלכה למשחק הגברים. נשים המשיכו לשחק בליגות "מחתרתיות" על מגרשי בוץ ללא ציוד כדורגל.
החוק היה קיים באנגליה עד 1971 (!). רק ב-1993 החליטו בהתאחדות הכדורגל האנגלית לסייע למשחק הנשים בצורה מינימלית. הסיפור הזה די חזר על עצמו ברוב אירופה. כדורגל הנשים היה לא חוקי במדינות רבות עד שנות השבעים ומאז וכמעט ולא השקיעו בו - בניגוד לההשקעה העצומה - הציבורית והפרטית - בכדורגל גברים. ברמת שורשי המשחק וברמה המקצועית. רק בשנים האחרונות - גם בעקבות תביעות ודרישה ציבורית לשיוויון - התחילו להשקיע יותר בכדורגל נשים. ועדיין, זה גרושים ביחס למה שמקבלים הגברים - מגופים פרטיים וגם ציבוריים.
מיליונים רואים את המונדיאל
מונדיאל הנשים הנוכחי בצרפת מראה שהנשים מביאות אנשים למרקעים. 18.8 מיליון איש בברזיל צפו במשחק הראשון של נבחרת בברזיל, בסין הביאו 12 מיליון צופים למשחק הראשון של הנבחרת שלהם. צרפת הביאה ממוצע של כ-9.5 מיליון צופים למשחקים שלה. בגרמניה ואנגליה צפו כ-4.5 מיליון איש במשחקי הנבחרת שלהם וגם באיטליה ובארה"ב הגיעו למספרים גבוהים במיוחד. כמעט בכל שוק שברו הקיץ את שיא הרייטינג למשחק נשים - ואנחנו רק בשלב הבתים.
בפיפ"א, בעיקר הנשיא ג'יאני אינפנטינו, הבטיחו "לרשום התקדמות" בהשקעה בכדורגל הנשים. ואכן, לקראת מונדיאל 2019 העלו את סכומי הפרסים הכספיים מ-15 מיליון דולר ב-2015 ל-30 מיליון דולר השנה. כמו כן השקיעו בפיפ"א - בפעם הראשונה - 11.5 מיליון דולר בהכנות הנשים למונדיאל וישלמו 8.5 מיליון דולר למועדונים ששיחררו את הנשים (בדומה לתשלום למועדוני הגברים). בסך הכל, פיפ"א תשקיע 50 מיליון דולר בכדורגל הנשים במונדיאל 2019 - שזה הרבה יותר מהמונדיאל הקודם. עם זאת, לפי אירגון השחקנים והשחקניות העולמי, FIFPro, הפערים בין הגברים רק גדלו. למשל, כספי הזכייה של מונדיאל 2019 לנשים שווה ערך ל-7.5% מה-400 מיליון דולר שהגברים קיבלו ב-2018 (עלייה מ-348 מיליון דולר ב-2014). כלומר הפער גדל מ-343 מיליון דולר ל-370 מיליון דולר. הפרסים ב-2022 לגברים יעלו ל-440 מיליון דולר.
כשמחשבים את כל מה שפיפ"א מעניקה לגברים, אז הפערים עוד יותר נראים לעין. אם הנשים מקבלות 50 מיליון דולר ב-2019 (כולל כסף להכנות ופיצויים למועדונים) אז הגברים קיבלו 657 מיליון דולר ב-2018. 607 מיליון דולר יותר מהנשים, שזה 146 מיליון דולר יותר מהפער שהיה ב-2015 (461 מיליון דולר). כמו כן, צרפת ב-2018 קיבלה 38 מיליון דולר על זכייתה במונדיאל. זה יותר ממה שכל 24 הנבחרות במונדיאל הנשים יקבלו השנה. אמנם יותר כסף הוזרם לנשים אבל הפערים רק גדלו (למשל, ב-2014 גרמניה הזוכה קיבלה 35 מיליון דולר, שהיו 33 מיליון דולר יותר מאשר נבחרת הנשים ארה"ב קיבלה ב-2015 והשנה הפער יהיה 34 מיליון דולר).
אנחנו לא יודעים כמה מונדיאל הנשים מכניס בדיוק, מאחר שבפיפ"א מפרסמים את הנתונים בצורה חלקית אבל לפי הנשיא ג'יאני אינפנטינו מונדיאל הגברים מביא פי 4 יותר צופים מאשר מונדיאל הנשים.
הגברים מקבלים פי 13 יותר מהנשים.
בתוך כדורגל הנשים לא ממש רוצים לעסוק אך ורק בעניין הפרסים הכספיים. חברות הקהילה טוענות שזה מצמצם את המאבק הרחב באמת. במדינות רבות נבחרות עדיין צריכות להתמודד על עצם קיומן מול ההתאחדויות המקומיות האוטומות במקרה הטוב או המושחתות במקרה הרע. בסומליה, למשל, הנשים לא קיבלו ולו אגורה מהכספים של פיפ"א שהופנו לכדורגל נשים. במקומות מתקדמים יותר כדורגלניות בליגות בכירות צריכות לחכות חודשים ל-MRI על קרע ברצועה - וזאת מאחר שהמועדונים לא מספקים להן את המעטפת המתאימה למקצועניות. באפגניסטן יו"ר ההתאחדות לשעבר וחבר בפיפ"א הורשע באונס והתעללות מינית בשחקניות הנבחרות. בהרבה מקומות, כסף הוא הבעיה הקטנה ביותר.
הופ סולו, השוערת לשעבר של נבחרת ארה"ב, סיכמה שפיפ"א היא "ארגון שובניסטי בכל מה שקשור להשקעת כסף במשחק הנשים" וקצת קשה להתווכח עם הנתונים. כן, היתה התקדמות גדולה משנות השבעים - אז כדורגל הנשים היה "לא חוקי". יש גם התקדמות גדולה משנות התשעים ותחילת שנות ה-2000, אז השקיעו סכומים מינימלים במשחק הנשי. ואולם, נראה שהיום כבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שכדורגל הנשים - למרות חוסר ההשקעה - מעורר עניין עצום בשווקים גדולים ויכול להיות עסק גדול אם רק ישקיעו בו כמו שצריך. כפי שנשות ארה"ב הראו, בשווקים מסויימים הוא יכול להיות מכניס ורווחי כמו זה של הגברים. אם לא יותר.
