הבעיה העיקרית של ברצלונה היא המצוינות של ליאו מסי

אז מה הבעיות של ברצלונה? יש לכך תשובה קצרה ותשובה ב-8 נקודות. התשובה הקצרה היא: ליאו מסי טוב מדי. התשובה הארוכה מחייבת חשיבה מחדש על בניית הקבוצה מסביבו

אוריאל דסקל 18:5126.05.19

תגיות:

אז מה הבעיות של ברצלונה? תשובה ב-8 נקודות.

1. על פניו, לקבוצה שזכתה באליפות, היתה במרחק משחק אחד מגמר ליגת האלופות, והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו, אין הרבה בעיות.

ואולם, נתון אחד מגמר הגביע אמש נגד ולנסיה מלמד הרבה על מה הופך אותה לכל כך טובה מצד אחד, ומצד שני הופך אותה לקבוצה שניתן להביך במשחק נתון.

לפי הנתונים מגמר הגביע אמש, ליאו מסי "סיים" 30.83% מההתקפות של ברצלונה. כלומר, ה-Usage שלו עמד על כ-31%. אף פעם לא נמדד כזה Usage של שחקן אחד במשחק כדורגל אחד. מסי עומד על ממוצע שנתי של 22% (יותר מכל שחקן אחר במועדון גדול). כלומר, בגמר הגביע - כמו במשחק נגד ליברפול (הוביל בבעיטות לשער ויצירת מצבים) - בנו עליו עוד יותר מהרגיל. והרגיל זה המון. ניתן לראות זאת במדד ה-xG. העונה הוא מגיע ל-0.75 שערים צפויים במשחק בעצמו (יותר מכל שחקן אחר) ומייצר 0.6 שערים צפויים לחבריו לקבוצה (יותר מכל שחקן אחר).

קראו עוד בכלכליסט:

2. המשמעות של כל המספרים האלה היא שברצלונה תלויה לחלוטין בליאו מסי. ביכולת שלו לייצר לעצמו ולחבריו לקבוצה הזדמנויות הבקעה. זו אסטרטגיה שעובדת היטב לאורך העונה אבל יכולה לקרוס במשחקים בודדים - כמו נגד ולנסיה, כמו נגד ליברפול. מסי ייצר מצבי הבקעה לעצמו ולחבריו בשני המקרים, אבל הם לא היו איכותיים והוא לא קיבל סיוע מאלו שאמורים לייצר ביחד איתו ועבורו. התנועה ללא כדור של חבריו לקבוצה לא עוזרת למצות את הפוטנציאל של הארגנטינאי והמספרים מראים שחבריו לקבוצה פשוט לא מייצרים מספיק בעצמם - לעצמם או לאחרים. ברצלונה הופכת לסוג של קבוצת NBA עם כוכב דומיננטי. אפשר לעצור אותה אם מצליחים במשימה הנקודתית (והקשה למדי) של עצירת הכוכב.

3. וזה משהו שהקבוצות שמנצחת את ברצלונה עושות היטב ובצורה מתוכננת. ג'יימס מילנר סיפר בראיון ל"דיילי מייל" שליאו מסי היה מאוד לא מרוצה כשירד מהמגרש במחצית המשחק בקאמפ נואו בתחילת החודש. "הוא קרא לי 'בורו'" אמר מילנר. "זה 'חמור' בספרדית אבל זה גם ביטוי למישהו שמסתובב במגרש ובועט באנשים". מסי התעצבן בעיקר בגלל שמילנר והקישור של ליברפול הסתערו עליו בכל פעם שקיבל את הכדור. ומעט מאוד שחקני ברצלונה - הקבוצה עם תקציב השכר הגבוה בעולם הספורט - סייעו בשחרור מסי מהלחץ הזה.

מסי חוגג שער נגד ליברפול במשחק הראשון. בגומלין באנפילד האדומים כבר בלמו אותו והדיחו את ברצלונה צילום: רויטרס

4. אפשר להאשים את ארנסטו ואלוורדה בעניין הזה, אבל זה יהיה קל מדי. ההסתמכות על ליאו מסי התחילה דווקא בעונת הטרבל האחרונה ב-2015 - עם לואיס סוארס וניימאר ששיחקו בשיאם לצד ליאו מסי בשלישייה קדמית חסרת תקדים.

אחרי שבתחילת העונה השלושה קצת התקשו להתאים את עצמם אחד לשני ולדרישות של לואיס אנריקה, מסי לקח פיקוד על ניהול הצמד שאיתו וסוג של שחרר אותם ממשחק המסירות שאפיין את הקבוצה. ניימאר היה יכול לקבל כדור באגף ופשוט לצאת למסע כדרורים, שהיה מושך אליו שחקנים ומשחרר את ליאו מסי ולואיס סוארס. סוארס, עם תנועה מדהימה ללא כדור, ידע בדיוק לאן ללכת ולאן לרוץ בשביל לקבל את הכדורים מניימאר ומסי. ומסי היה מסי - כדרורים קדימה, הקרסת הגנות, מסירות מדויקות לצד החופשי ועוד. בשלישיית הקישור היה את אנדרס אינייסטה שהיה מקדם את הכדור מאמצע המגרש עם כדרור ומסירות עומק נהדרות. הוא היה המקשר המושלם בין השלישייה הקדמית המופרדת ממשחק המסירות לשלישייה האמצעית והרביעייה האחורית.

כמו כן, בסך הכול, היו לא מעט יוצרים על המגרש - גם בעמדת המגנים וגם בקישור המרכזי. העניין הוא, שהכישורים האישיים העילאיים של השחקנים הללו, הפכו את ברצלונה לקצת עצלנית בכל הקשור לבניית מערך ותבניות מסירה ותנועה, שמסייעים גם בלחץ גבוה ושמירה על הכדור - משהו שפפ גווארדיולה הביא לקבוצה הבוגרת ועם השנים מורשתו הטקטית דעכה. וככל שההשפעה של פפ דעכה יותר, ככה הדומיננטיות של מסי עלתה.

ניימאר במדי ברצלונה. הוא, מסי וסוארס היו שלישייה התקפית חסרת תקדים צילום: גטי אימג'ס

5. התוצאה של זה היתה שברצלונה, קבוצה שבמשך השנים עם פפ ביססה את עצמה על משחק מסירות עילאי ופתיחת אפשרויות וחללים לכישרונות עילאים, התבססה מ-2014 על כישרונות עילאיים שיפתחו לה חללים ואפשרויות. ואולם, מאז ניימאר נמכר ואינייסטה עזב. סוארס הזדקן. גם דני אלבס המגן עזב וג'ורדי אלבה המגן השמאלי לא אותו השחקן שהיה אז. וכך מסי הפך מהשפיץ הכי חד של המכונה ההתקפית הכי משומנת לשחקן שיורד יותר עמוק למרכז המגרש והפך לגלגל השיניים העיקרי של מכונה התקפית עם חלקים די חורקים.

זה, כאמור, עובד ברוב המשחקים. אבל יש משחקים שבהם זה פשוט לא עובד. במיוחד כאשר רוב העבודה ההתקפית נופלת על כישרון עילאי אחד. ואלוורדה, כמאמן, צריך לסייע לשחקנים להגיע לפתרונות ההתקפיים, ואפשר לומר שבזה הוא נכשל בשניים מהמשחקים החשובים ביותר העונה.

6. איך מתקנים את זה? זה בדיוק התפקיד של המאמן. וזה לא בהכרח מצריך שינויים גדולים בסגל. כאמור, לא צריך מהפכות - בארסה, כאמור, קבוצה לא רעה בכלל. אבל קוטיניו, למשל, צריך להיות בסיטואציה טקטית בה הוא יכול לכדרר יותר לכיוון השער (יש לו פחות מכדרור במשחק העונה) ולהיות חופשי יותר, קרוב יותר לרחבה (כלומר לעסוק פחות בעבודות הגנתיות). אם זה אומר להיות חלק משלישייה קדמית - להיות "ליאו מסי" בשמאל, אז זה מה שצריך לעשות ולתת לו לרוץ בתפקיד הזה. השנה הוא שיחק שם 26 פעמים ובתפקידים אחרים 25 פעמים.

קוטיניו ודמבלה. קוטיניו צריך להיות מסי של האגף השמאלי צילום: רויטרס

7. ייתכן שבארסה צריכה חלוץ 9 חד יותר (לוקה יוביץ'?) ואולי לנסות שלישייה קדמית אתלטית יותר עם מלקום ועוסמאן דמבלה באגפים וליאו מסי כמספר 10 קלאסי - למרות שזה עשוי לבטל את ההשפעה של המגנים ההתקפיים - אבל בכל מקרה, יש פתרונות בתוך הסגל. פרנקי דה יונג, ארתור וסרג'יו בוסקטס הם שלישייה ברצלונאית קלאסית - מניע כדור מצוין ומוביל כדור מצוין עם עוגן מנוסה מאחוריהם. שלישייה מעוררת קנאה למרות שזה אומר שאין כל כך מקום לאיוון ראקיטיץ' וארתורו וידאל. את עמדת המגנים אפשר לשפר או לחדש, אבל ג'ורדי אלבה עדיין נחשב לאחד מהמגנים השמאליים הטובים בעולם ומגן ימני מצוין זה משהו שיעלה הרבה מאוד כסף.

8. העניין העיקרי הוא שמסי הוא כיום שואב כדורים אם הוא רוצה או לא. שחקני ברצלונה קודם כל מחפשים אותו - אפילו אם זה על חשבון מסירה טובה יותר. ובאיזשהו מקום נותנים לו את הכדור ומקווים לטוב. כאמור, במשחקים רבים זה עובד מצוין כי להיות תלוי בשחקן הטוב בעולם זה לא פתרון רע בהכרח. ואולם, הפתרון לבעיות של ברצלונה נמצא דווקא בירידה מהתלות בו.