כמה דברים שחשוב לזכור כשנכנסים לשוק העברות השחקנים

ריאל מדריד מסיימת עונה נוראית מבחינתה. שלושה מאמנים שונים לא הצליחו למנוע כישלון בליגה (12 הפסדים - הכי הרבה מאז 1999) ובליגת האלופות (הדחה בשמינית הגמר). את הכישלון הגדול מייחסים בעיקר לעזיבתו של כריסטיאנו רונלדו, ומבט לנתונים היבשים מהליגה עשוי להראות שיש בזה הרבה מן האמת.

זידאן. עבודה קשה ומורכבת צילום: גטי אימג'ס

בעונה שעברה כריסטיאנו רונאלדו היה מעורב ב-31 שערי ליגה עבור ריאל מדריד (26 כיבושים, 5 בישולים) והקבוצה כבשה 94 שערים. השפעתו על הביצועים ההתקפיים של הקבוצה היתה ניכרת גם בהתקפות בהן בכלל לא נגע בכדור. השינויים שיצר בהגנות הקבוצה, התנועה והלחץ, פתחו הרבה חללים ויצרו הזדמנויות רבות לשחקנים האחרים. העונה, הראשונה ללא רונלדו מאז 2009, ריאל מדריד רשמה פי 2 יותר הפסדים בליגה מאשר העונה הכי גרועה עם רונלדו. בנוסף, הקבוצה כבשה 63 שערים בעונה - בדיוק 31 פחות מאשר העונה שעברה. זה צירוף מקרים אבל לאור המספרים רבים אומרים שריאל מדריד צריכה זה למצוא מישהו שיספק 30+ שערים ובישולים והבעיה בשם "אין רונלדו" תעלם. כלומר, תביאו קיליאן מבאפה (מעורב ב-39 שערי ליגה צרפתית) או אדן האזר (מעורב ב-31 שערי ליגה בפרמיירליג) והכל יחזור להיות טוב. אבל זה לא עובד ככה. קודם כל, כדורגל זה לא משחק מחשב, כדורגלנים לא יכולים להיות מתוכנתים להתאים לשחקנים אחרים ולכל אחד יש את האישיות שלו והנטיות שלו. שחקן, כל שחקן, צריך להתאים לשחקנים ולמערכת שסביבו ואם לא, הוא לא יצליח. הוא לא יכול להיכנס למערכת כמו תקע לשקע ולהתחיל לעבוד. מלאכת בניית קבוצה היא עניין מורכב וכסף גדול הופך אותה, בהרבה מובנים, לעוד יותר מסובכת.

למשל, "עלות שקועה" או "עלות אבודה" היא הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. בדיעבד, התוצאה העסקית שלה אינה מצדיקה את ההשקעה. עם זאת, פעמים רבות היא משפיעה באופן ניכר על עתיד הקבוצה. אל ארקס, פסיכולוג באוניברסיטת אוהיו סטייט, בדק את הנושא ובמאמר ל"ניו יורקר" ציין ש"לנטוש פרויקט שהשקעת בו הרבה מרגיש כמו בזבוז, ואנחנו אמורים להימנע מבזבוזים. זה אומר שפעמים רבות מעדיפים להמשיך לשלם על משהו רע במקום לוותר עליו, לבלוע את ההפסדים ולצאת לדרך חדשה. אנחנו רואים את זה בקולנוע. למשל. אנחנו נשארים לכל אורכו של סרט רע רק בגלל ששילמנו על הכרטיס". קבוצות שהשקיעו מעל סכום מסוים בשחקן - נגיד כמו שברצלונה השקיעה סכום שיכול להגיע ל-150 מיליון יורו על פיליפ קוטיניו - לא יכולות לוותר על "הפרויקט". הפרויקט, במקרה של בארסה, זה מציאת שחקן שישלים "טריו" קדמי עם ליאו מסי ולואיס סוארס - סוג של מחליף לניימאר, אך במקרה של קוטיניו וגם עוסמאן דמבלה - 105 מיליון יורו - מדובר, בינתיים, בהשקעות שלא הוכיחו את עצמן, השקעות ענקיות שבאו כתגובה לחוצה ממכירת ניימאר ב-222 מיליון יורו לפריז סן ז'רמן. מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם מכה בתדמית. "לוותר על פרויקט זה אומר שצריך שמישהו יודה שהוא קיבל החלטה לא טובה", אמר ארקס. "ויש הרבה מאוד מנהלים שמעדיפים לעבור עינויים מאשר להודות שהם טעו. בנוסף, כשיש בעיה, מאוד מפתה להסתכל אחורה על רגעים שהמשכת בתוכנית שלה למרות הבעיות וזה עבד לך". לפעמיים עושים את הדבר החמור יותר – ומגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות". הקבוצה סובלת בגלל השקעות גרועות אז במקום לחשוב מחדש על איך משקיעים את הכסף שיש, פשוט משקיעים יותר באותן ההשקעות הגרועות. למשל, הבאת אנטואן גריזמן בעלות של 120 מיליון יורו.

כריסטיאנו רונלדו. 31 שערים עזבו צילום: רויטרס

ישנה גישה בפסיכולוגיה שלפיה יש להבין התנהגות על פי המכלול ולא על פי מרכיביה הבודדים. לגישה קוראים בשם "גֵשְׁטָלְט" — בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס. קורט לוין, שלקח את הגשטלט אל הפסיכולוגיה החברתית, הסביר אותה במשפט: "השלם שונה מסכום חלקיו". אחד הרעיונות המשמעותיים בגשטלט הוא שבני האדם בנויים מהמון תבניות שאספו במהלך חייהם: חוויות, זיכרונות, פרשנויות של חוויות עבר, אפילו דעות של אחרים נכנסות לבליל הזה. וזה נכון גם לקבוצת אנשים. אין מה לחקור צוות לפי הפרטים שבו, אלא לפי התהליכים שהפרטים יוצרים יחד. מאחר שכל אדם הוא תבנית משתנה וייחודית, אחת מהמשימות הקשות ביותר של ארגונים, צוותים וקבוצות היא לייצר "גֵשְׁטָלְט קבוצתי" — קו מחשבה אחיד ויציב שיעזור להגיע למטרות. ההסבר הקולינארי לעניין הוא שקבוצה היא כמו תבשיל עם הרבה תבלינים ומוצרים. קשה למדוד בדיוק מה כל מוצר ותבלין מוסיף אבל אם מוציאים אותו, התבשיל משתנה. בכל מקרה, כשמוסיפים שחקן לקבוצה צריך לדאוג שהוא מתאים לקו מחשבה אחיד. שהוא התבלין שיוסיף ולא יגרע. שהוא מתאים למה שמנסים לבשל - כי אם לא, זה יכול להרוס את הכל. זו משימה מאוד מורכבת ודורשת סקאוטינג, חוות דעת של מומחים וניתוח סטטיסטיקות. זה קריטי במיוחד כאשר כל שחקן עולה כמה עשרות מיליונים אם לא מאות מיליונים.

מספר רב של מחקרים (CIES Football Observatory, אוניברסיטת סאות'המפטון, Gain Line Analytics, אוניברסיטת לידס, אוניברסיטת הארוורד) הראו שככל שיש פחות שינויים בסגל, ככה הסגל מוציא יותר מעצמו. זה נכון לקבוצות צמרת וקבוצות תחתית. ככל שיש יותר תוספות לצוות, ככל שהתחלופת שחקנים גבוהה - ככה הביצועים יורדים. זאת מאחר שהכדורגל לא בנוי על כישרון אינדיבדואלי אלא בעיקר על היכולת של השחקנים לעבוד יחדיו כצוות שמנסה לנצח את הצוות שמולו. איכות הצוות והגשטלט שלו תקבע את המנצחת בדרך כלל. ובדרך כלל לוקח זמן מסוים לייצר גיבוש מנצח - כאשר כל שינוי בפרטים, פוגע בקו המחשבה האחיד והיציב. כבר ב-2001 פרופסור מארק ואן ווגט מאוניברסיטת סאות'המפטון ציין שקבוצות צריכות לשקול מחדש כל תוספת: "במקום להשקיע בשחקנים חדשים ולשנות את הסגל, מועדונים צריכים לפתח יכולות קבוצתיות של השחקנים שלהם ולהבטיח שכולם יכירו זה את זה". עכשיו, אין ספק שיש צורך בשינויים אבל יותר מדי תוספות בקיץ יובילו, כמעט תמיד, לביצועים פחות טובים בשנה שאחרי. אז כן - יש קבוצות שחייבות להיפטר משחקנים שפוגעים בגיבוש הקבוצתי או משחקנים שקוראים להם שוקרדן מוסטאפי - אבל לא צריך מחקרים כדי להבין שתיאום הוא קריטי בספורט קבוצתי ולכן צריך לעיתים למצוא את הפתרונות מבפנים (כפי שטוטנהאם עשתה בעונה שחלפה). תיאום זה עניין קריטי לעבודה הגנתית, עבודת לחץ וגם יכולת מסירה בשליש האחרון. כששחקן מכיר שחקן אחר ושיחק איתו במשך שעות על גבי שעות, סביר להניח שידע איך למסור לו, מתי לבוא לסייע לו וכו'.

יותר מ-1,300 ברזילאים משחקים כדורגל מקצועי מחוץ למדינתם. הם "השחקנים הזרים" המובילים בעולם. צרפת במקום השני עם 876 שחקנים. ארגנטינה שלישית (820). יותר מ-9,300 מ-13,383 השחקנים הזרים בעולם משחקים באירופה. ב-2019 היתה עלייה של 5% במספר השחקנים הזרים בעולם מ-2018. המדינות שמייבאות הכי הרבה זרים הן אנגליה (728) ואיטליה (636). למה הנתונים הללו משנים משהו לקראת שוק העברות הקרוב? כי ניתן לזהות שמועדונים משלמים יותר עבור שחקנים ממדינה או מועדון "אופנתיים". אלכס בלוס, כתב בספרו Futebol: The Brazilian Way of Life: "הביטוי 'כדורגלן ברזילאי' הוא כמו הביטוי 'שף צרפתי' או 'נזיר טיבטי'. הלאום מבטא סוג של סמכות, נטייה מולדת להצליח בעבודה - בלי קשר ליכולת על המגרש". סוכן ברזילאי אף ציין בפני בלוס ש"זה הרבה יותר קל למכור, למשל, 'שחקן זבל ברזילאי' מאשר שחקן מקסיקני מבריק". סטריאוטיפים חזקים מהיגיון בהרבה מהמקרים. קבוצות רבות יעדיפו "שחקן ברזילאי" על פני שחקן מקסיקני, למשל, בעל יכולות דומות או אפילו עדיפות על אלו של הברזילאי. ברור שישנם כדורגלנים ברזילאים משובחים אבל כמעט תמיד שווה לבדוק שווקים פחות מוכרים בשביל להפוך את הרכישה ליעילה יותר מבחינה כלכלית וספורטיבית. סתם לדוגמה, רק שישה שחקנים ברזילאים בחמש הליגות הגדולות כבשו 10 שערים או יותר. לבלגיה יש 6 כאלו והיא לא מייצאת אפילו לא 16% מהכדורגלנים שברזיל מייצאת. כמו כן, רק ברזילאי אחד זכה ביותר מחמישה תארי איש המשחק של אתר הנתונים WhoScored. לשם השוואה, יש יותר שחקנים מאורגוואי שעשו זאת. גם לסרביה יש יותר שחקנים מצטיינים סטטיסטית מאשר לברזיל וכך גם לחוף השנהב. הלאום לא מבטיח כמעט כלום לגבי שחקן רכש ולכן עדיף לחקור כל שחקן לעומק - בלי קשר לדרכון שלו.

הערכות הן שקבוצות ישקיעו יותר מ-5 מיליארד יורו ברכישת שחקנים הקיץ. את רוב הסכום יוציאו קבוצות חמש הליגות הגדולות כאשר רוב יועברו לקבוצות מחמש הליגות הגדולות. הכסף הגדול משוק העברות לא ממש "מטפטף" לליגות הלא גדולות כפי שהוא זורם בזרם חזק ביותר בין הקבוצות הגדולות בחמש הליגות הגדולות. כן, פה ושם ירכש פרנקי דה יונג מאייאקס לברצלונה או אדר מיליטאו מפורטו לריאל מדריד אבל לרוב העברות הגדולות יהיו בין קבוצות כגון יובנטוס לקבוצות כגון מנצ'סטר סיטי. הדינמיקה בקיץ הזו לא תהיה שונה. ריאל מדריד, למשל, תנסה להשיג 200 מיליון יורו ממכירות שחקנים - היא לא תעשה זאת על ידי מכירת שחקנים שלה לקבוצות קטנות שלא יכולות להרשות לעצמן את שכרם או מחירם. איסקו (לדוגמה), שווה כ-60 מיליון יורו. יש רק 30 קבוצות בעולם שהוצאה כזו לא מייצגת יותר מ-40% מההכנסות שלהן. לפי חברת הייעוץ 21st Club, כל רכישה שמייצגת מעל 12% מההכנסות היא רכישה במחיר מופרז. במקביל, ריאל מדריד וקבוצות גדולות אחרות כגון מנצ'סטר יונייטד, באיירן מינכן ויובנטוס מעוניינות לעשות שינויים משמעותיים בסגל וזה יוביל לכך שיהיה הרבה מאוד כסף בשוק, כסף שיוביל לשינויים בסגלים ובאיכות הקבוצות. בשוק העברות השחקנים הקייצי מתחילים את ההצטיינות או את הכישלון בעונה הבאה.