אילו מנבאים יש לחיזוי כישרונות בכדורגל?
ממאמרים אקדמיים עולה שכישרון אף פעם לא מספיק כדי לנבא את עתידו של הכדורגלן; המודל הרב ממדי שפורסם בשנת 2000 עשוי לעשות זאת; כתבה שלישית בסדרה
הכתבה הראשונה בסדרה: זיהוי כישרונות זה מדע לא מדויק - אבל עדיין מדע
הכתבה השנייה בסדרה: גילוי כישרונות: אין לנו את הפריבילגיה לבחור בקיצורי דרך
בשנת 2000 פרסמו איי.אם ווילאמס וטי.פי ריילי מודל רב ממדי לניבוי של כישרון בקרב צעירים המשחקים בכדורגל (Williams & Reilly, 2000). השפעת המודל בקהילה האקדמית הייתה עמוקה: חיפוש בגוגל-סקולר מראה שהוא צוטט ב-902 מאמרים אחרים. גם בשטח נעשה בו שימוש, אולם טרם נערכו מחקרים הבודקים את היישום של המודל בשטח. מטרת מאמר זה לבדוק כיצד הממד הרביעי בו, המתייחס למנבאים הסוציולוגיים, יושם בשטח.
- גילוי כישרונות: אין לנו את הפריבילגיה לבחור בקיצורי דרך
- הסיכויים לאלימות בזמן המונדיאל גבוהים. יותר מדי גבוהים
- זיהוי כישרונות זה מדע לא מדויק - אבל עדיין מדע
ילד משחק כדורגל. יש לכך מנבאים פיזיולוגיים, חברתיים ופסיכולוגיים צילום: שאטרסטוק מודל ארבעת הממדים של ווילאמס וריילי מציין 4 קטגוריות שמשפיעות על הצלחת הילד ליישם את הפוטנציאל שלו:
מנבאים פיזיים: משקל, מבנה גוף, קוטר העצמות, היקף השריר, צמיחה, משקל גוף, טיפוס גוף.
מנבאים פיוזלוגיים: יכולת אירובית, סיבולת אנאירובית, כוח אנאירובי.
ושני מנבאים פוטנציאליים של כישרון בכדורגל:
מנבאים סוציולוגיים: תמיכת הורים, רקע סוציו-אקונומי, רקע חינוכי, אינטראקציה מאמן-ילד, שעות באימון, רקע תרבותי.
מנבאים פסיכולוגיים: מימונויות תפיסתיות קוגנטיביות, הפניית קשב, קבלת החלטות, אינטליגנצית משחק, חשיבה יצירתית, יכולות טכניות/ מוטוריות, יכולת לצפות מהלכים.
שני מנבאים של המודל - המנבא הפיזי והמנבא הפיזיולוגי - היו נושא של מחקרי השוואה רבים. הסבר אחד לכך הוא הביטחון בשימוש במדדים מדויקים. אולם בשדה של זיהוי וטיפוח כישרונות, טוענים החוקרים, קשה מאוד למדוד התנהגויות אנושיות מורכבות בכלים פשוטים ובתוצאות מדידות. בשנים האחרונות מנבאים סוציולוגיים וסביבתיים הפכו להיות חשובים למחקר, זאת בזכות ההבנה שלמערכת האינטראקציות המורכבת הקיימת בתהליך האימון יש השפעה חשובה. כאשר מדברים על זיהוי כישרון באנגליה היום, נוטים לנקוט בגישה מכלילה ורב-ממדית.
להוציא שעות אימון, שהוא פרמטר מדיד יותר, שאר המנבאים הסוציולוגיים לא נחקרו בעיקר בגלל שהיה קשה לקבל את הסכמתן של האקדמיות המקצועיות לערוך בהן מחקרים. אולם מאז כניסת ה-EPPP (תוכנית מקצועית לאקדמיות באנגליה) קיימת דרישה ממועדוני הכדורגל המקצועניים לבדוק את הסביבה הארגונית, ולדווח על הפרמטרים האלה.
עבור מאמר זה נסקרו בסך הכול 13 מאמרים אקדמיים. את המחקרים התאמנו לארבעה מנבאים סוציולוגיים של כישרון בכדורגל: 1. שעות אימון, 2. אינטראקציה בין מאמן-ילד 3. תמיכה הורית ו-4. חינוך. כל מנבא נבחן לפרטי פרטים כשהממצאים המרכזים מסוכמים לפני יישום בפועל, ומוצעים כיווני מחקר עתידיים.
לגבי שעות האימון, נושא זה חוזר רבות בסוגיית פיתוח שחקנים. הרעיון מתכתב עם מספר תיאוריות ביניהן: אימון מכוון (Ericsson et al. 1993), התמחות מוקדמת ופיתוח טווח תנועה רחב מגיל צעיר (Cote, 1999) ומשחק מכוון (Cote et al 2007). המסקנה המרכזית שעולה מהמאמרים שעוסקים בשעות אימון היא שהזמן המושקע באימון משחקי הקשור לכדורגל היה גורם חשוב בהתפתחות שחקנים. שחקנים מקצועניים דיווחו שהיו מעורבים ביותר פעילויות הקשורות למשחק בין הגילאים 6-8. לא נמצא קשר כזה בגילאים אחרים. בנוסף, בממוצע, שחקנים מקצוענים דיווחו שעסקו באימון מכוון כדורגל ב-20% יותר בין הגילאים 6-12 מאשר שחקנים שנפלטו מהאקדמיות. כלומר נמצא קשר בין מספר שעות אימון לבין הצלחה כשחקן מקצועי. ככל שהילד שיחק יותר שעות ומגיל מוקדם יותר, כך הסיכוי שלו להיות מקצוען גדל.
תחרות או משחק
עם זאת, צריך לשים לב בשלב זהכי בעוד שקל באופן יחסי להגדיר שעות אימון כיוון שזה מדד כמותני, קשה להגדיר מה כולל האימון, כיוון שזהו מאפיין איכותני. באנגלית יש הבחנה בין:
Play: משחק, מבוסס כיף (מהשורש ש.ח.ק= צ.ח.ק) , הנאה, חופש וללא חוקים ולכן מונע ממוטיבציה פנימית.
Game: תחרות, יש חוקים סדורים, מונע מהשאיפה לנצח.
Sport: תחרות מקצוענית, השחקנים מונעים מתחושת חובה, מקבלים שכר.
Practice: אימון מקצועי, יכול להיות על טווח שלם של מיומנויות, כמו טכניקה, מהירות, קואורדינציה וכוח, חלקן עם כדור וחלקן בלי.
כשאנחנו מפרקים את מאפייני האימון היום המחקרים ממליצים להתחיל בגיל צעיר עם אימונים משחקיים (מבוססי play) ולעבור לטכניקה ותחרויות באופן מדורג עם הגיל.
גם על השאלה האם שחקן מקצוען צריך להתמחות מגיל צעיר בענף אחד (כדורגל במקרה הזה) או שעליו להתנסות גם בענפי ספורט אחרים, המחקרים חלוקים. נוטים לחשוב היום כי בגיל צעיר צריך הספורטאי להתנסות בכמה שיותר ענפים כדי להרחיב את טווחי התנועה שלו, ולהתמקצע בכדורגל בגיל מאוחר יותר.
נושא חשוב נוסף הוא מוטיבציה פנימית. למרות שיש קשר בין מספר שעות לאימון להצלחה עתידית, המוטיבציה להשקיע שעות אימון אלה לא יכולה להגיע מההורים או מהמאמן, אלא מהילד עצמו. ילדים שירגישו שמופעל עליהם לחץ לשחק, סביר שיפרשו מוקדם בגלל שחיקה.
אינטרקצית מאמן-ילד
חמישה מחקרים שעסקו באינטרקצית מאמן-ילד נסקרו עבור פרק זה. המחקרים השתמשו בשתי מתודולוגיות מחקר. הראשונה: שאלונים לשחקני כדורגל שהתאמנו באקדמיות. השנייה: ראיונות עם עשרה מאמני כדורגל בגיל ההתמחות (16-18) בעלי 6.2-14.5 שנות ניסיון.
במחקר של מילס (Mills et al) שחקנים התייחסו להכשרה לטווח ארוך כאחד הגורמים המשמעותיים להצלחתם. גם המחקר של אברסון (Ivarsson et al) מראה כי שחקנים שתופסים את תהליך ההכשרה שלהם כתהליך בו המיקוד הוא על הכשרה לטווח ארוך היו בסיכון נמוך לסבול ממתחים נפשיים וחוו תחושת בריאות גדולה יותר.
מילס ושותפיו למחקר ניסו לפתח מסגרת עבודה שתמקסם את פיתוח הכישרונות. הם ציינו את הפעולות הבאות כמרכזיות לתהליך: תיאום ציפיות ותיאום מטרות, יצירת תקשורת כנה ופתוחה בין המאמן לשחקן, ופיתוח אחריות אישית של השחקן. בנוסף, תרבות ארגונית מובחנת וערכית של האקדמיה היא קריטית לתמיכה בתהליך. אותו מחקר גם מראה כי המאמנים המעורבים בתהליך ארוך טווח דואגים לפיתוח שחקנים הוליסטיים, כלומר לא מתייחסים רק להיבטים קצרי טווח וממוקדים בביצועים על הדשא אלא מחויבים לבריאות והכשרה לאורך זמן.
נקודה נוספת שעל המערכת והמאמנים לשים לב היא שכמו בכל תהליך ארוך טווח, גם בתהליך ההכשרה של ילדים ישנם משברים. המשבר הגדול ביותר הוא המעבר ממחלקת הנוער לקבוצה הבוגרת (בקרוב אפרסם בנושא זה מאמר נוסף) אבל כל מעבר בין קבוצות, שינוי מאמן או אפילו מעברים שהילד עובר בחייו האישיים - בבית הספר, בבית, בקבוצת החברים, יכולה להשפיע מאוד על הביצועים שלו על המגרש. ישנה הבנה מועטה כיום למשברים הצפויים וזה נושא שכדאי להמשיך לחקור.
תמיכה הורית
עבור פרק זה נסקרו שני מחקרים איכותניים. הראשון דגם 5 אימהות ו-5 אבות של ילדים בגילאי 8-11 והשני דגם 4 אבות ו-4 אימהות של ילדים בגילאי 12-17. מחקר איכותני הוא לא מחקר מכליל אלא מתאר תופעות חברתיות בהווה.
המחקרים מציעים שלוש חוויות מרכזיות בקרב הורים לילדים במשחקים באקדמיות באנגליה: הראשונה - הורים מזהים תהליך סוציאליזציה שהם עצמם עוברים כאשר הילדים שלהם משחקים באקדמיות. השניה - ההורים מזהים את עצמם כבעלי זהות הורית טובה יותר כאשר הילדים שלהם משחקים באקדמיה. השלישית - ההורים מביעים רגשות של אחריות הורית מוגברת, בזכות העובדה שיש להם ילד כישרוני. בגלל תחושת האחריות המוגברת ההורים צריכים להתנהל בזהירות רבה באקדמיה. באינטראקציות מול הצוות הם צריכים להראות עמדה ריאליסטית לגבי ההצלחה העתידית של הילד בכדורגל ולהבין כי אחוז סיכוי ההצלחה שלו הם נמוכים.
הסוציאליזציה של הורים לסביבת האקדמיה היא קריטית. הורים באופן קבוע יוצרים אינטראקציות עם הורים אחרים במהלך משחקים ואימונים. המפגשים האלה משרתים כמה פונקציות: סיוע למשפחות חדשות שנקלטו באקדמיה וזקוקות לעצה, יצירת רשת תמיכה, כמו לדוגמה בהסעות לאימונים, והצעת תמיכה ואמפתיה מול הלחצים בהם עומדים ההורים. הורים שניגשו לצוות האקדמיה לשאול שאלות נתפסו על ידי הורים אחרים כמפריעים. האינטראקציות בין מאמנים להורים היו נדירות כיוון שהמאמנים הדגישו כי ההתמקדות החשובה עבורם היא ההתפתחות ארוכת הטווח של הילדים ולא האינטראקציה עם ההורים. ובאמת, מהרגע שהילד חתם מהאקדמיה, ההורים מתבקשים להשאיר את העבודה המקצועית למאמנים. כמה הורים גם ציינו כי המאמנים הם אנשי המקצוע באקדמיה ולכן הם מראש מוותרים על כל ההשפעה שהייתה להם בעבר על ההתפתחות המקצועית של הילד כשחקן כדורגל. עם זאת, היעדר מוחלט של תקשורת בין מאמנים להורים מעקבת את התפתחות היחסים התקינה ואת האמון בין הצדדים. ההמלצה שלי ליצירת קשר בריא בין המאמנים וההורים הוא תיאום ציפיות בתחילת כל עונה, ומפגשי דיווח של המאמנים להורים ולילדים על התקדמות הילד במהלך השנה. גם שעות קבלה קבועות להורים במהלך השבוע (לא לפני ואחרי משחקי כמובן) יכולות להפחית חששות ומתחים ולהגביר תחושות של אמון ושיתוף פעולה.
ילד משחק ברחוב. צריך לנהל ציפיות וחיים צילום: רויטרס חינוך
מחקר אחד שנעשה בשבדיה בדק את הקשר בין לימודים להצלחה בכדורגל. המחקר נעשה על שחקני כדורגל שבדים בגילאי 15-19. המחקר השתמש בתיאוריית ה'life space' של לווין (lewin,1951) שבוחנת את הסביבה הפסיכולוגית של האדם, ומתייחסת אליו כמכלול. תיאוריה נוספת בה השתמש המחקר היא התיאוריה של תרבות ארגונית של שיין (Schein, 2004). הממצאים הראו כי מערכת החינוך השוודית תומכת בספורטאים צעירים עם שאיפות להתחרות בספורט המקצועני. ישנה גמישות בתוך המערכת שמאפשרת לחלק את לימודי התיכון לתקופה ארוכה יותר (שלוש שנים במקום שנתיים), כך שלצעירים ניתנת האפשרות להמשיך להחזיק קריירה מקצוענית במקביל ללימודים.
לחץ זמן נתפס לרוב על ידי השחקנים כאיום מרכזי להצלחה בספורט. השחקנים הדגישו את רמת המשמעת העצמית הגבוהה שנדרשת מהם ואת התמיכה הפסיכולוגית לה הם זקוקים כדי לעמוד בדרישות של שתי המערכות. עבור הילדים, בית הספר נתפס כרע הכרחי ומשני להצלחה בכדורגל, בעוד שההורים הפעילו לחץ על הילדים לסיים את לימודיהם בהצלחה. עם זאת, רוב הילדים הבינו כי הכרחי עבורם לסיים את הלימודים, גם אם הציונים שלהם יהיו נמוכים יותר. המסקנה החשובה ממחקר זה היא כי שחקנים שהבינו כי עליהם להשלים את הלימודים חוו רמה נמוכה יותר של לחץ לאורך הזמן. דוגמה קיצונית אחרת היא של שחקנים שפרשו מבית הספר כדי להתמקד בהתפתחות בכדורגל. חלק מהם מצאו עבודה זמנית או עברו לדירות קרובות יותר למתחמי האימונים כדי לחסוך את זמני הנסיעות. הממצאים הראו שתי אפשרויות סותרות. חלק מהשחקנים צלחו את המעבר, בעוד שאחרים נאלצו להתמודד עם בעיות חדשות, כולל בעיות פסיכולוגיות. החוקרים מציעים שמעבר של שחקנים, בעיקר בגילאי ההתבגרות, יכול להיות בעייתי כיוון שהחיים החברתיים משתבשים, המרחב הפרטי משתנה והיבטים נוספים של החיים יוצאים מאיזון. לכן ממליצים להשאיר את הילדים במסגרת לימודית ככל האפשר, אך במקביל לבדוק אפשרויות להפחית את הלחץ על ידי חלוקה ליותר שנות לימוד (או אופציה אחרת).
מסקנות
גם אם עדיין קשה לקבוע מדיניות ולתת המלצות יישומיות כיוון שמחקר רב עוד נדרש בנושאים האלה, ברור שכל אקדמיה/מחלקת נוער מוכרחה לשים דגש על האלמנטים הסוציולוגיים של הכשרת ילדים בבואה לקבוע מדיניות עבודה עם שחקני עלית צעירים. ניהול לא נכון של מאפיינים סוציולוגים ייצר, בסופו של דבר, גם שחקנים טובים פחות.
 |
מתוך: המנבאים הסוציולוגיים של פיתוח כישרון בשחקני כדורגל עלית צעירים. מאת: מתיו ריבס, אליסטר מק-רוברט, מרטין ליטלווד וסימון רוברטס.
