החרדות של פפ גווארדיולה הופכות אותו למאמן טוב יותר
הפחד, החרדה, העצבים, האובססיביות הופכים את פפ גווארדיולה למאמן טוב יותר ולמנהיג יעיל יותר בעיקר בזכות העובדה שהוא יודע שאמפתיה חשובה לאיזון כל ההתנהגויות שלו
אנדרס אינייסטה, שזכה ביותר מ-30 תארים ככדורגלן, מעניק קרדיט רב להצלחתו כמקצוען לפפ גווארדיולה. גווארדיולה נכנס לחייו של אינייסטה 6 עונות לאחר שהחל את הקריירה שלו כשחקן בוגרים בברצלונה תחת מאמנים כגון לואי ואן חאל ופרנק רייקרד. "עם פפ הרגשתי חיבור. כשדברים מגיעים מבפנים, אתה יודע שהם אמיתיים. הרגשתי ככה" סיפר לסיד לואו, הפרשן האנגלי שחי בספרד. תחת גווארדיולה אינייסטה מצא את מקומו המושלם בסגנון שמותאם ליכולותיו. "חזרנו מיורו 2008 והלכנו למחנה אימונים בסנט אנדרוז, סקוטלנד ומיד הרגשנו משהו שונה" הסביר אינייסטה בראיון ל"גרדיאן". "הכי היה שונה, האימונים, התקשורת, איך שהמנג'ר התנהג. עד אז לא שיחקנו בסגנון מובהק כל כך. זה שינה הכל. היינו צריכים את זה".
קראו עוד בכלכליסט:
- מהם העקרונות של פפ גווארדיולה וכיצד שדרג אותם במנצ'סטר סיטי
- המשימה הקשה ביותר בעולם הכדורגל
- מנצ'סטר סיטי כופפה את הפרמיירליג
פפ גווארדיולה עם עוזרו מיקאל ארטטה. מראה אמפתיה צילום: רויטרס אינייסטה שיבח את הירידה לפרטים של פפ גווארדיולה. את "ניהול-המיקרו" שלו - הטיפים הקטנים שהעניק לשחקנים ואת הדברים שסייעו להם להפנים את סגנון המשחק שהוא רוצה מהם ("הכדור הוא אש - תמסרו אותו מהר"). ופפ היה שם עבור אינייסטה גם בדברים הגדולים. בספרו של אינייסטה, The Artist, הוא מספר על תחושת "אי נוחות" שחווה אחרי שחברו, דני חארקה, מת מדום לב. אינייסטה, שלא התאושש לחלוטין מפציעה שחווה בעונת 2008/09 (אסור היה לו לבעוט לשער בגמר ליגת האלופות ב-2009 מחשש להחמרת פציעת רגל), סבל מתחושה ש"שום דבר לא בסדר". "הייתי קורבן של משהו שהפחיד אותי" כתב. זה לא היה דיכאון אבל הוא התמודד עם חרדות קשות שלא איפשרו לו לתפקד ברמה הגבוהה ביותר. גווארדיולה ראה שמשהו לא בסדר עם השחקן. הוא אמר לו שהוא רשאי לעזוב את האימון מתי שהוא מרגיש שהוא צריך. הוא המליץ לו ללכת לפסיכולוג. "כשאתה צריך עזרה נפשית, אתה חייב לבדוק את זה. זה הכרחי" כתב אינייסטה, שאכן הלך לפסיכולוג וזכה לטיפול שהיה צריך. "יש אנשים שמומחים לזה. בגלל זה הם שם. חייבים להשתמש בהם".
פפ גווארדיולה היה מחובר לאינייסטה ושחקנים אחרים מבחינה מקצועית, אנושית וגם תרבותית (שניהם גדלו בלה מאסיה). ונראה שהוא התחבר לאינייסטה ולשחקנים אחרים גם מבחינה נפשית. ניתן לומר שזה קשור למבנה הנפשי והפסיכולוגי של פפ בעצמו והחיבור שלו לשחקנים נמוכים וחלשים הוא כנראה חזק יותר. לפי הסופר מרטי פרנאו (Martí Perarnau) שכתב ספר על שנתו הראשונה של פפ בבאיירן מינכן — Pep Confidential: Inside Pep Guardiola's First Season at Bayern Munich - "פפ סוחב איתו חשש עמוק מלהיות מותקף". מה המשמעות? פפ תמיד היה חלש מבחינה פיזית. גם בשיאו הגופני, פפ היה רזה ולא אתלט גדול במיוחד. הוא חשש ששחקני היריבה יפגעו בו. פפ מסביר שההצלחה שלו נבעה דווקא מאותה חרדה. הוא היה "מטרה קלה" לשחקנים גדולים וחזקים ממנו, ולכן פיתח קריאת משחק ויכולות חשיבה גבוהה ומהירה יותר. הוא גילה שהוא צריך להיות מודע לחרדה הזאת ולעבוד קשה כדי שתהפוך ליתרון. הוא פיתח אומץ אדיר בכל מה שקשור למסירות עומק חוצבות הגנות (ומרחיקות שחקנים לוחצים), משחק בנגיעה והימנעות מעימותיים פיזיים. והוא גם העדיף לשחק נגד קבוצות שעושות "בונקר", מכיוון שאז לא היה עליו לחץ פיזי מצד שחקני התקפה ושחקני קישור. "במשחקים שבהם קבוצות מסתגרות מסביב, הכדור נשאר רחוק מהשער שלי ואני מרגיש פחות מאוים", הסביר פפ. במילים אחרות, הקבוצות שמסתגרות הפחידו אותו פחות.
כמאמן פפ פיתח משחק שמתבסס על שמירה על הכדור ודחיקת היריבה לרחבה שלה. "אני אוהב שחקנים שנוח להם להיות עם הכדור ושישלטו על מרכז המגרש", הסביר לפרנאו. הוא לא אוהב להיות מותקף ולכן הוא יוצא להתקפה. וכן, הוא פיתח יכולות אימון מיקרו שמסייעות לשחקנים חלשים פיזית. למשל, את ראחים סטרלינג לימד בשנה שעברה לבצע סיבוב ללא הכדור לכיוון השער עם מגע מינימלי בינו לבין שחקן ההגנה שעל גבו. פפ עוצר את התרגילים לעיתים קרובות ומסביר דברים "קטנים" כביכול כמו זווית הרגל בקבלת הכדור או עמידה נכונה. אלו דברים שעשויים לשפר את מהירות הפעולה של שחקניו במאית שנייה והמאית שנייה הזו היא קריטית במשחק של היום - בסגנון שפפ רוצה מקבוצותיו.
הפחד הוא מוטיבציה
בגלל החרדות שלו, לפפ יש ספקות בקשר להכל. הוא עובר על כל החלטה שלו 1,000 פעמים; 12 שעות ביום הוא מנתח משחקים של קבוצות ויריבות. הוא מבלה שעות על גבי שעות בשיחות עם עוזריו על ההרכב הבא. החרדה מניעה אותו לייצר את הכדורגל הכי דומיננטי בכל הזמנים. כדורגל שמבוסס על סנכרון פעולות בין שחקנים, אינטליגנציה גבוהה של הבנת התנועה הקבוצתית, ודיאלוג בלתי פוסק בין המאמן לשחקנים במהלך המשחק ובאימונים. "הפחד מהפסד גורם לי למוטיבציה, לרעב" הסביר לעיתונאים בתחילת העונה הנוכחית. "התחושה של אחרי הפסד היא תחושה שאני רוצה להימנע ממנה. אתה מרגיש אשם, אתה מרגיש רע, החיים הפרטיים שלך לא טובים, מערכת היחסים שלה עם השחקנים לא טובה. זה פשוט - הפחד מהפסד גורם לך להיות רעב להצלחה.... הפחד גורם לך לעבוד קשה יותר" (מרסלו ביאלסה - אחד מהמאמנים שפפ למד מהם כדורגל - אמר שהוא גם סובל מחרדה שגורמת לו לנתח דברים באובססיביות). בגלל החרדות שלו הוא מנסה לוודא שכולם מבינים היטב את מה שהוא רוצה ומוודא שהם הבינו וגם יודעים ליישם. הוא יורד לרזולוציות כמו איך לעשות סיבוב על שחקן בלי כדורגל בגלל שהוא רוצה לוודא ב-100% שהשחקן שלו יידע לעשות זאת כשהוא צריך. זה לא מתאים לכולם אבל עבור שחקנים רבים זה בדיוק מה שהם צריכים כדי להוציא את המיטב מעצמם. והוא מנסה להתאים את עצמו לכל שחקן בנפרד. "חלק מהשחקנים צריכים חיבוק, חלק מהשחקנים טובים יותר כשאתה לא מדבר איתם" הסביר פפ.
סטיבן וורנוק, לשעבר מגן ליברפול, אמר ל-BBC שזה בדיוק מה שמבדיל אותו ממאמנים אחרים. "רוב המאמנים של הקבוצות הבוגרות כבר לא מאמנים את השחקנים, הם מנהלים את השחקנים" אמר וורנוק. "הם לא אומרים לשחקן איך להשתלט על כדור מהר יותר או לעשות סיבוב בצורה אחרת מאחר שהם מצפים ששחקן שמגיע לקבוצת בוגרים יידע לעשות את הדברים האלה טוב מספיק. אבל אנחנו יודעים שהרבה שחקנים עולים לבוגרים בגיל 17-18 ועדיין צריכים אימון. ההבדל בין מנג'ר למאמן זה שמנג'ר (מנהל) מנהל את השחקנים ואת הכישרון שלהם, המאמן מאמן אותם ומשפר אותם - ושחקנים רבים צריכים את זה, גם אם הם טובים מספיק לשחק בקבוצת כדורגל מקצועית".
הפחד, החרדה, העצבים, האובססיביות הופכים את פפ גווארדיולה למאמן טוב יותר ולמנהיג יעיל יותר בעיקר בזכות העובדה שהוא יודע שאמפתיה חשובה לאיזון כל ההתנהגויות שלו. שהתאמת המסרים שלו לכל שחקן כאינדיבדואל, תסייע לו להפוך את כל החרדות למשהו חיובי עבור הקבוצה. זה מה שמנהיגים יעילים עושים בימנו. הם מתגברים על עצמם ויודעים להתחבר למי שהם אמורים להנהיג. הרי בלעדיהם, הם ינהיגו אף אחד.
