המשימה הקשה ביותר בעולם הכדורגל

סר אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יוניטד האגדי, היה מפורסם בזכות היכולת שלו להחדיר מוטיבציה בחניכיו - במיוחד לאחר זכייה באליפות. למשל, באימון הראשון עם האלופים הטריים של 1993 אמר לשחקנים שכל אחד מחברי הצוות שלו רשמו שמות של שני שחקנים שהם חשבו שהם שאננים בגלל שהם מסופקים בזכייה שלהם באליפות. פרגוסון הראה לשחקנים שלו איך הוא מכניס את הניירות עם השמות שלהם - שהם לא ראו - למעטפה ואמר שיגלה את שמות השחקנים הרשומים בתום העונה. "הנאמנות שלי אליכם חזקה יותר ממה שהם חושבים, ואתן לכל אחד מכם להוכיח להם שהם טועים" אמר פרגוסון לשחקני הסגל בתחילת עונת 1993/94.

שחקני מנצ'סטר סיטי. חצי מקבוצות הליגה הוציאו יותר מסיטי הקיץ על רכש. זה אפשרי בזכות ההכנסות האדירות שמחולקות באופן די שוויוני באנגליה צילום: איי אף פי

גארי פאליסטר, אחד המנהיגים בקבוצה הזו, דרש מפרגי, מדי שבוע, לדעת מי השמות במעטפה. אבל הסקוטי ענה שהוא יחשוף זאת רק בתום העונה. בסוף העונה פרגוסון ושחקניו התהלכו על המגרש בוומבלי לאחר הזכייה בגביע, שהבטיחה זכייה דאבל, ופאליסטר ניגש אליו כדי לבקש, שוב, לדעת את השמות שהמאמנים כתבו. פרגוסון ענה: "לא הבנת עדיין? אין שמות. אם היו שמות, הם לא היו בחדר ההלבשה בגלל שהתמודדות עם שאננות זו התמודדות חשובה יותר מנאמנות".

בזכות מניפולציות ותרגילים כאלו, פרגוסון הצליח לשמור על מוטיבציה גבוהה ולהימנע מחדר הלבשה שאנן. זו הסיבה להצלחות הרבות שהגיעו ברצף. גם העובדה שתמיד היו לו בחדר ההלבשה שחקנים חזקים ומנהיגים שהוא העניק להם את האחריות "לתת בעיטה בתחת" של חבריהם לקבוצה אם הם מרגישים שהם שבעי רצון מדי.

פפ גווארדיולה. ילמד מאלכס פרגוסון? צילום: איי אף פי

סיטי טאוור

מנצ'סטר סיטי שברה את רוב שיאי הפרמיירליג האפשריים בעונה שעברה. שיא הנקודות (100), שיא הניצחונות (32), שיא הפרש שערים (79), שיא הפרש נקודות מהמקום השני (19), הכי הרבה שערים (106), רצף הניצחונות הארוך ביותר (18), הכי הרבה מסירות בעונה (28,242) ורק 153 דקות שבהן היתה בפיגור (גם שיא פרמיירליג). אבל כל ההישגים הנדירים הללו של סיטי לא עוזרים לה לעשות משהו שלא הצליחו לעשות בפרמיירליג מאז 2009: לזכות באליפות שנייה ברציפות.

עד ל־2009 קבוצה הצליחה להגן על תואר האליפות שבע פעמים, כשמנצ'סטר יונייטד של פרגי עושה זאת שש פעמים, אבל מאז, בדרך כלל, האלופה סוג של קרסה בעונה שאחרי האליפות. שתי האלופות האחרונות אפילו לא הצליחו להעפיל לליגת האלופות בשנה שאחרי - ובמקרה שלהן זה "מובן" מאחר ששתיהן לא שיחקו בטורנירים של אופ"א בשנת האליפות שלהן.

אז למה האלופה קורסת מדי שנה בפרמיירליג? קודם כל, פעילות בשוק העברות השחקנים. פפ גווארידיולה, מאמן מנצ'סטר סיטי, אמר בעבר ש"הקבוצה שהיתה הכי טובה היא הקבוצה שהכי צריכה להתחזק". וזה לא תמיד קרה. ב־7 מ־9 העונות שבהן האלופה לא הגנה על התואר שלה, קבוצה שהוציאה יותר בקיץ על רכש עקפה אותה. "אפשר לשמר את המנטליות של קבוצה מנצחת עם תוספת של שחקן או שניים שיעזרו לך לשנות את הדינמיקה של הקבוצה ולסייע לה לא לחשוב שהם עשו כבר את הכל", הסביר מייק פילאן, עוזרו לשעבר של אלכס פרגוסון, ל־BBC. זה לא תמיד קל למצוא את השחקן המתאים שיעשה זאת - יסייע לשמר את המנטליות של הווינרים ואלופות אכן האלופות לא הצליחו לתמיד לרכוש את השחקנים הנכונים.

חוסר היכולת לשנות את הדינמיקה בקבוצה - אם דרך עבודה מנטלית שונה ואם בגלל פעולות לא יעילות בשוק העברות — לצד המוטיבציה של היריבות, בשוק ההעברות ועל המגרש והשובע היחסי אצל שחקני האלופה, מובילים לכישלון בשמירה על התואר. סיטי התחילה את העונה ברגל שמאל במובן הזה וכבר "הפסידה" בקיץ לאחר שהוציאה רק 63 מיליון ליש"ט על רכישת ריאד מאחרז מלסטר. ליברפול (שרכשה שחקנים ב־171.55 מיליון ליש"ט), ארסנל, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד הוציאו יותר מסיטי. בכלל, חצי מקבוצות הליגה הוציאו יותר מסיטי הקיץ על רכש. זה אפשרי בזכות ההכנסות האדירות שמחולקות באופן די שוויוני.

הפרמיירליג הכניסה יותר מ־5 מיליארד יורו לכלל הליגה בעונת 2016/17. לפי דלויט, הליגה הספרדית הכניסה 2.9 מיליארד יורו והבונדסליגה 2.8 מיליארד יורו. הסריה A עם הכנסות של 2.07 מיליארד יורו והליגה הצרפתית עם 1.6 מיליארד יורו. לא רק שיש יותר כסף בפרמיירליג - הרבה יותר - הוא גם מחולק בצורה שוויונית יותר. מתוך 1.76 מיליארד הליש"ט מהסכם זכויות השידור המקומי - 50% מחולקים שווה בשווה. 25% מחולקים לפי המיקום הסופי בטבלה (כשכל מקום בטבלה שווה 1.9 מיליון ליש"ט) ו־25% מחולקים לפי הופעות בשידור ישיר בטלוויזיה (כל קבוצה מקבלת מיליון ליש"ט על שידור ישיר שלה וכל קבוצה תקבל לפחות 10 מיליון ליש"ט). 780 מיליון הליש"ט מזכויות השידור בחו"ל מחולקים שווה בשווה בין כל הקבוצות (כ־39 מיליון ליש"ט לקבוצה). בספרד מחלקים 50% באופן שיוויוני ו־50% לפי הישגים בשלוש השנים האחרונות ו”יכולת לייצר הכנסות” (סעיף שמעודד קבוצות קטנות לנסות ולייצר הכנסות שלא קשורות לזכויות שידור וגם להיטיב עם ריאל וברצלונה).

המשמעות בספרד היא שריאל מדריד וברצלונה מקבלות סכום של כ־150-140 מיליון יורו בעונה על אחת - בעוד אתלטיקו מדריד, סביליה, ויאריאל ואולי בילבאו וריאל סוסידאד ירוויחו בין 90 מיליון יורו ל־115 מיליון יורו, כששאר קבוצות הליגה ירוויחו בין 40 מיליון יורו ל־80 מיליון יורו. החלוקה בבונדסליגה גם לא שוויונית. בסריה A מחלקים 50% שווה בשווה, 30% לפי תוצאות ו־20% לפי היסטוריה (יתרון לגדולות). את הפערים בהכנסות רואים היטב בפערים בתקציבי השכר - שמהווים מדד איכות לא רע. באנגליה שתי קבוצות משלמות 5.8 מיליון יורו לשחקן בממוצע, שלוש קבוצות משלמות 4 עד 4.8 מיליון יורו לשחקן בממוצע. שאר הקבוצות משלמות בין 1.23 מיליון יורו ל־3.53 מיליון יורו לשחקן בממוצע.

בלה ליגה ברצלונה משלמת 7.3 מיליון יורו לשחקן וריאל מדריד 6.9 מיליון יורו - יותר מאשר שתי הקבוצות הבכירות באנגליה. במקום השלישי אתלטיקו מדריד משלמת 4.3 מיליון יורו לשחקן - פחות מאשר מקום 6 באנגליה. שתי קבוצות נוספות משלמות יותר מ־2.5 מיליון יורו לשחקן - כמו קריסטל פאלאס (מקום 11 בטבלת השכר). כל שאר הקבוצות משלמות פחות מ־1.6 מיליון יורו, כש־7 מ־20, כלומר 35%, משלמות פחות מ־700 אלף יורו לשחקן.  

ויניסיוס מריאל מדריד. השאננות משתלמת צילום: אי פי איי

אירופה הכבושה

סיפור השכר בספרד דומה גם לסיפור החזה בגרמניה, איטליה וצרפת. ולכן בניגוד לפרמיירליג, בבונדסליגה, בסריה A, בלה ליגה ובליג 1 קבוצות מחברות רצפי אליפויות בקלות יתרה. יובנטוס שולטת בליגה האיטלקית עם שבע אליפויות רצופות, באיירן זכתה בשש אליפויות רצופות, פריז סן ז'רמן זכתה בחמש משש האליפויות האחרונות. בארסה וריאל מדריד זכו באליפות ב־13 מ־14 העונות האחרונות.

הרצפים הללו משפיעים על רמת העניין בליגות. בבאיירן מינכן, למשל, חגגו את האליפות במריאנפלאץ 10,000 אוהדים - ירידה מ־15 אלף בשנים עברו.

זו לא תופעה רק בליגות הגדולות. בסקוטלנד סלטיק שולטת בליגה כבר שבע עונות ברצף, בבולגריה זו לודוגראץ, בפורטוגל האלופה היא פורטו או בנפיקה מאז 2003 וביוון אולימפיאקוס זכתה בכל האליפויות מאז 1997 מלבד שלוש עונות. בקרואטיה דינמו זאגרב אלופה מאז 2006 מלבד עונה אחת (2017) בשוויץ באזל זכתה בשמונה אליפויות רצופות עד העונה שעברה. בבלארוס BATE אלופה כבר 12 שנים רצופות. כמעט כל הקבוצות נהנות מפערים כלכליים עצומים לזכותן. רבות פתחו את הפער בזכות ליגת האלופות. אולימפיאקוס קיבלה יותר מ־108 מיליון יורו על ההשתתפות שלה בליגת אלופות. באזל זכתה ב-50 מיליון יורו, בוריסוב ב־43 מיליון יורו ודינמו זאגרב ב־47.5 מיליון יורו. לשם השוואה, כל הקבוצות ביוון, כולל אולימפיאקוס, משלמות כ־104 מיליון יורו בשנה לשחקניהן. בקרואטיה כל הקבוצות משלמות כ־43 מיליון יורו בשנה.

בסופו של דבר, הסיטואציה ברחבי הכדורגל האירופי דומה. הפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם מתרחבים, ולכן קבוצות ענק יכולות להרשות לעצמן להיות שאננות. פערי האיכות גדולים מדי. באנגליה רוב הקבוצות לא יכולות לנוח לרגע. לכן אליפויות רצופות הן מצרך נדיר.

5.8 מיליון יורו לשחקן - 2 קבוצות

4 עד 4.8 מיליון יורו לשחקן -3 קבוצות

1.23 מיליון יורו עד 3.53 מיליון יורו - 15 קבוצות

6.9 מיליון יורו עד 7.3 מיליון יורו - 2 קבוצות

2.5 מיליון יורו עד 4.3 מיליון יורו - 3 קבוצות

700 אלף יורו עד 1.6 מיליון יורו - 15 קבוצות