המונדיאל היעיל בכל הזמנים

נבחרת הנערים של ישראל עלתה השנה לאליפות אירופה עד גיל 17 שנערכה במאי באנגליה. הנבחרת, שהודרכה היטב על ידי גדי ברומר וצוותו, הצליחה לשלוט בחלק מהמשחקים, אבל לא הצליחה לנצח. בצוות הנבחרת הבינו שההבדל העיקרי בין הישראלים לשחקני הנבחרות האירופיות שנפגשו עימן (שוויץ, אנגליה ואיטליה) היו הפעולות המכריעות של השחקנים התוקפים — בעיקר ברחבה. המסקנה היתה ששחקן התקפה אירופי, אפילו בגיל צעיר, הוא בעל טכניקה טובה יותר מאשר הישראלי, ומבצע פעולות מכריעות ברחבה ביעילות רבה יותר.

ניתן היה לראות את זה גם במונדיאל שהסתיים. 61% משערי השדה הובקעו על ידי שחקן בנגיעה הראשונה שלו בכדור. 20% משערי השדה הובקעו אחרי ששחקן נגע פעמיים בכדור (בדרך כלל השתלטות ואז בעיטה לשער). 19% בלבד מהשערים הובקעו אחרי שלוש נגיעות או יותר בכדור לפני הבעיטה.

העובדה שרוב שערי השדה הובקעו בנגיעה ראשונה מלמדת על כך שהשחקנים הכובשים ידעו להזיז את עצמם, בתנועה ללא כדור, למקום שבו הם מסוכנים מספיק כדי להכריע משחק בנגיעה בודדת בכדור. הנתון הזה מלמד גם שלתוקפים במונדיאל לא היה זמן, ולכן נדרשו להם היכולות הקוגניטיביות והקואורדינטיביות להכריע משחקים בנגיעה או שתיים.

שחקני נבחרת צרפת עם הגביע צילומים: אי.פי.אי, אי.פי, ABACA

מרשים עוד יותר הוא הנתון הבא: ב־85% מהשערים היה יתרון מספרי לשחקני ההגנה. רק ב־3% היה יתרון מספרי להתקפה. כלומר, הנגיעות הקריטיות נעשו תחת לחץ, בתוך הרחבה. הזמן של שחקנים עם הכדור מתקצר מדי שנה בגלל משחק הלחץ המתקדם והקצב הגובר של הכדורגל. כיום יש לשחקן פחות מ־1.7 שניות להחזיק בכדור בפוזישן. אין זמן לחשוב עם הכדור ברגל, בטח ברחבה במצב להבקעה. הכל צריך להיעשות מהר ובצורה יעילה. אלו דברים שעובדים עליהם ומתרגלים אותם בגיל צעיר: חיבורים קוגניטיביים שקשה מאוד לשפר בגיל מאוחר יותר. לא סתם הזוכה במונדיאל היא צרפת, שמגיל צעיר מחנכת את הכדורגלנים שלה בחוגי כדורגל מסובסדים ומשייפת את היכולות שלהם באקדמיות משובחות.

כדורגל מודרני הוא משחק ללא שערים רבים. פחות מ־3 אירועי שער ב־90 דקות. במונדיאל 2018 הובקעו 2.65 שערים למשחק,המונדיאל השישי מהסוף מבחינת שערים למשחק: רק ב־1990, 2010, 2006, 2002, 1986 ו־1974 כבשו פחות. המונדיאל הקודם הניב 2.67 שערים למשחק. במונדיאל 1954, המונדיאל הפורה בכל הזמנים, הבקיעו יותר מפי שניים למשחק.

יעילות או לא להיות

אבל ממוצע שערים למשחק פחות מלמד אותנו על הסגנון. מה שמלמד יותר על הדרך שבה נראו המשחקים הם ניסיונות הבעיטה, ובעניין הזה, הכדורגל נראה שונה לחלוטין מבשנים עברו. ב־2014 היו 27 בעיטות לשער במשחק, הכי מעט בכל הזמנים — עד המונדיאל השנה. במונדיאל הנוכחי המספר צנח ל־18.5 בעיטות למשחק: ירידה קיצונית וחסרת תקדים. נסיונות בעיטה מחוץ לרחבה עמדו על כ־10 למשחק, הכי נמוך בהיסטוריה (הממוצע הכי נמוך עד כה היה בברזיל 2014 — 13). 11% משערי השדה הובקעו מתוך תיבת החמש, 52% מתוך הרחבה אבל לא מעבר לנקודת הפנדל. 17% בין נקודת הפנדל לקצה הרחבה. 20% מהשערים הובקעו מחוץ לרחבה (רק ב־1982 ו־1994 כבשו יותר מחוץ לרחבה, אבל עם הרבה יותר בעיטות מרחוק פר משחק (18 ו־17 בהתאמה). כך שמה שאנחנו רואים זה הימנעות מבעיטות לא יעילות, בתוך או מחוץ לרחבה. למשל, שני השערים של צרפת מחוץ לרחבה, של פול פוגבה וקיליאן מבאפה, הגיעו ממצבים קורצים במיוחד מול השוער. בכלל, צרפת היא היחידה במונדיאל שרשמה משחק שבו בעטה אך ורק למסגרת (הגמר: 6 מ־6). המשמעות היא ששחקני צרפת בעטו רק כשהיתה הזדמנות קורצת. הסיבה לכך, לפי דנקנן אלכסנדר מחברת הסטטיסטיקות Opta, היא ניתוח מתקדם של הכדורגל. "אנחנו רואים גם שינוי סגנוני בכדורגל בזכות מודלים סטטיסטיים. מאז שיש את מודל xG, שמחשב את סיכוי הבעיטה או ההזדמנות להפוך לשער, ממוצע המרחק לבעיטה יורד מדי עונה ומנסים להגיע לבעיטה ממצב קרוב יותר לשער, כי המודלים מראים שמדובר בגישה יותר הגיונית".

כן, זה לא כל כך יעיל לבעוט מרחוק או לנסות לבעוט ממקום ללא סיכוי להבקיע. ולכן קבוצות עושות מאמץ גדול וקולקטיבי כדי להגיע למצבי הבקעה איכותיים, xG גבוה. זו הפעולה היעילה והנכונה. צרפת, שמאמנה דידייה דשאן יורד לפרטים הכי קטנים (כולל הטמפרטורה של המים שהשחקנים שותים), היא אולי הנבחרת היעילה ביותר בתולדות המונדיאלים. בגמר, למשל, החזיקה בכדור 34.2% מהזמן — הכי מעט לקבוצה בגמר מאז 1966. אבל היא עשתה את זה מתוך תפיסת משחק ברורה של הבאת היריב לעומק חצי המגרש שלה ויציאה למתפרצות מהירות בצורה בלתי רגילה (הצרפתים הם ב־42% יותר מהירים במסירות וכדרורים מאשר הממוצע במונדיאל, לפי STATS). פול פוגבה עם מסירות יעילות קדימה, קיליאן מבאפה שמגיע למהירויות גבוהות והאיי.קיו כדורגל הגבוה של אנטואן גריזמן, הפכו את צרפת לקבוצה הקטלנית ביותר. זה נובע בעיקר מהיכולת של הצרפתים להבין מה יעיל יותר מבחינתם.

ה־VAR עבר את המבחן

כאמור, במונדיאל הובקעו 169 שערים ב־64 משחקים. 73 מהם במצבים נייחים. כלומר, 43% מהשערים הובקעו ממצבים ש"מנותקים" מהמשחק כביכול אף שגם לצב נייח צריך להגיע מפוזיציה נוחה, מה שמחייב תוכנית משחק וכל הג'אז הזה). מדובר בשיעור השערים ממצבים נייחים הגבוה בתולדות המונדיאלים. השיעור הגבוה ביותר עד היום היה 38% במונדיאל 1994. מתוך 73 השערים ממצבים נייחים שהובקעו ברוסיה, 23 הגיעו מפנדלים (29 נשרקו, הרבה יותר מהשיא הקודם שהיה 18). יש קשר בין שריקות הפנדלים לכמות השערים ממצבים נייחים, והקשר הוא ה־VAR, שופט הווידיאו. כשכל תפיסה ברחבה וכל נגיעת יד ברחבה יכולות להוביל לפנדל, שחקני ההגנה חייבים לתפוס מרחק מהשחקנים התוקפים. זה מעניק לשחקני ההתקפה יותר חופש תנועה, מה שמוביל ליותר מצבי הבקעה איכותיים, או מכריח ברגעים כאלה את שחקני הגנה לעשות עבירה כדי לעצור מהלך מוצלח.

כשה־VAR עובד טוב, וברוב המקרים הוא עובד טוב מאוד, יש אקשן, דרמה וגם שערים בכל משחק. במונדיאל 2018 הרבה פעמים הדרמה התרחשה בדקות האחרונות: 9 שערים שניצחו משחקים הובקעו בדקה ה־90 או בתוספת הזמן (לא כולל הארכות), יותר מבכל טורניר אחר בהיסטוריה. כ־20% מכל השערים בדקה ה־90 בכל המונדיאלים הובקעו ברוסיה 2018. ייתכן גם שהכנסת הכדורים פנימה במצבים נייחים והלחץ של שחקני ההתקפה על שחקני ההגנה הובילו לריבוי השערים העצמיים (12, עוד שיא).

אפילו אם חלק מהשחקנים לא אוהבים את ה־VAR ("כל שחקן יצטרך לכרות את הידיים שלו בעונה הבאה", סיכם יוסוף פולסן, שחקן נבחרת דנמרק), ה־VAR גם מגן עליהם. במונדיאל היו רק 4 כרטיסים אדומים. אף אחד מהם לא בגלל התנהגות אלימה או עבירה גסה במיוחד. זו ירידה חדה בהשוואה ל־10 ב־2014. רוסיה 2018 הוא המונדיאל הנקי ביותר מאדומים. במונדיאל 2006, למשל, נשלפו 28 כרטיסים אדומים (במשחק אחד, הולנד־פורטוגל, נשלפו יותר אדומים מבכל מונדיאל 2018). בעידן ה־VAR שחקנים נמנעים מפעולות מלוכלכות, כי השופטים רואים הכל. אחרי המונדיאל הזה, שבו ב־63 מ־64 משחקים הבקיעו שערים (לא היה עוד מונדיאל כזה), כל ליגה ללא VAR תיראה מיושנת. כזו מלפני מונדיאל 2018.

חלוצי הבינה המלאכותית

במונדיאל הזה, רמת הניתוח של המשחקים עלתה שלב כאשר חברות מספקת ניתוח מבוסס AI תוך 5 שעות מזמן המשחק - ואפילו במשך המשחק עצמו. קבוצות יכולות להתייעל בתנועה. הן יכולות לנתח את היריבה הבאה על סמך סטטיסטיקות מתקדמות בתוך שעות ספורות: הרבה יותר מהר מכפי שיכלו לעשות זאת לפני 4 שנים. במונדיאל הקודם, למשל, גרמניה היתה צריכה 40 מתמחים מאוניברסיטת קלן שיספקו את הדאטה המדויקת ביותר למאמן יואכים לב ולחניכיו. במונדיאל 2018, אלגוריתם כמו זה של AI STATS עושה את אותה עבודה ב־5 שעות עבור נבחרת קרואטיה.

מלבד אספקטים טקטיים, לנתונים יש גם השלכות מאוד חיוביות על בריאות ורווחת השחקנים. כלי הניתוח המתקדמים מאפשרים לצוות הרפואי של הנבחרות לבחון את היכולות הפיזיולוגיות של השחקנים וכלים אחרים מאפשרים לראות איך השחקן נפצע בדיוק, לספק את הדיאגנוזה הנכונה ולתת טיפול יעיל יותר. "אפשר כעת לבדוק בצורה מאוד ברורה ונכונה מה קרה על המגרש, משהו שאולי לא תמיד רואים מהספסל", אמר מישל ד'הוג, יו"ר הוועדה הרפואית של פיפ"א. "הכלים האלו מאוד עוזרים, הם מעניקים לנו ניתוחים וזה מאוד חיובי", אמר חוסה פקרמן, מאמן נבחרת קולומביה לסוכנות AP. "זה משפר את העבודה שלנו כמאמן ועוזר גם לשחקנים. בזכות זה הכדורגל נע מאוד מהר".

אבל לא כולם אוהבים את הכיוון האנליטי שאליו הולך הכדורגל. "חלק מהאנשים אומרים לי שסוג האנליטיקס הללו הורסים את הספורט כי הוא מוציא ממנו את הרומנטיקה", אמר לבליצ'ר ריפורט ד"ר פטריק לוסי, סגן נשיא STATS. "ספורט הוא רנדומלי, אבל לא רנדומלי כמו שאתם חושבים. אנשים משחקים הרבה במשחקי כדורגל במחשב, וגם בזכות משחקי פנטזיה והימורים הם מבינים עד כמה חשובים המספרים מאחורי המשחק. הדברים מתקדמים, והדאטה מסייע לקבוצות לקבל החלטות טובות יותר".

האם כל הנתונים האלה לא מוציאים את "הנשמה" מהמשחק? על זה עונה פאדי נאום, אחראי החידושים במחלקת הספורט והבידור של SAP: "מועדונים ונבחרות רוצים את הזהות שלהם. זה קצת כמו מסעדות, שבהן כל אחת מגישה אוכל אחר ומתכון אחר ומתגאה בייחדויות שלה, אבל יש איזשהי סטנדרניזציה לאיכות. ככה גם כדורגל. כל נבחרת מחפשת את הכדורגל שמתאים לה ולאוהדים שלה, ועל סמך זה היא מחנכת את השחקנים שלה. ומה שאנחנו רואים זה שמשתמשים בידע הסטטיסטי שנצבר כחלק מבניית פילוספיית המשחק והניהול שלו".

בקיצור, כיום אפשר לתעד משהו שמתרחש על המגרש, למדוד אותו ואז לנתח אותו, ואפשר גם לקבל החלטות ולקבוע כיוונים על סמך הניתוחים הללו. והכיוונים הללו יהיו סגנוניים, והתהליך ישתפר ויתגבר, ונראה סגנונות ברורים ויעילים ושונים זה מזה מתמודדים אחד מול השני על המגרש.