ניתוח כלכליסט
קרב המוחות בין המאמנים: ריאל מדריד וליברפול לקראת גמר ליגת האלופות
מצד אחד זינאדין זידאן, מאמן שזוכה לכבוד משחקניו במדריד בשל עברו המפואר ומעניק להם חופש יצירתי במגרש. מולו יורגן קלופ, שמתבסס על עבודה קולקטיבית ורוח קרב בליברפול, עם חצי מתקציב השכר בריאל ושליש משווי המועדון הספרדי. איזו פילוסופיה תנצח בגמר בשבת?
במוצאי שבת ייפגשו ריאל מדריד וליברפול בגמר ליגת האלופות שייערך בקייב. העימות בין שתי קבוצות הפאר יהיה קודם כל קרב מוחות בין שני המאמנים, יורגן קלופ מליברפול וזינאדין זידאן מריאל. מדובר אמנם בקרב בין שתי תפיסות עולם שונות של כדורגל, אבל עד כמה באמת משפיע כיום מאמן על קבוצתו?
פפ גווארדיולה, אולי המאמן המשפיע ביותר על הכדורגל בעשור האחרון, טען בעצמו ש"הסוד הגדול" הוא "שחקנים גדולים". "לא הייתי מאמן גדול אם לא היו לי שחקנים גדולים", אמר. "לא היו לי תארים בלי שחקנים טובים". זו לא איזושהי תפיסה מהפכנית. איכות השחקנים בדרך כלל קובעת את טיב הקבוצה, לא המאמן. המדד הכי טוב לאיכות השחקן זה השכר שלו. ככל שהוא טוב יותר, כך הוא זוכה לשכר גבוה יותר וקבוצות עשירות יותר יכולות לשאוב יותר שחקנים איכותיים. לפי בדיקה של כריס אנדרסון ודיוויד סאלי בספר "The Numbers Game" - מעונת 2001/02 ועד 2011/12 תקציבי השכר קבעו 81% מהמיקום הסופי של כל קבוצה בטבלה. לפי בדיקה נוספת של אנדרסון וסאלי, המטוטלת של הקורלציה בין השכר למיקום נעה בין 59% ל־81% לאורך העונה. מאמנים שמצליחים פחות ממה שמצפים מהם לאור תקציב השכר מפוטרים ומוחלפים על ידי מאמנים שמצליחים לעמוד בציפיות הללו.
מימין: מאמני הכדורגל זינאדין זידאן ויורגן קלופ צילום: גטי אימג'ס כלומר, מאמן טוב הוא מאמן שמצליח להתמודד עם הציפיות שתקציב השכר מייצר. מאמן גרוע גורם לאובדן של עד כ־20% מהנקודות. מאמן מצוין הוא כזה שמוציא עד 20% יותר ממה שניתן לצפות מתקציב השכר. כשכ־80% מהמיקום הסופי של קבוצה קשור באופן מתמטי לתקציב השכר שלה, המאמן הטוב יותר הוא זה שמשפיע על כל ה־20% האחרים וסוחב את קבוצתו אל מעבר לתקציב השכר שלה או ההפך.
ישנן דרכים רבות לסגור פערים כלכליים. אבל הדרך המשמעותית ביותר היא על ידי יצירת שלם הגדול מסך חלקיו. וניתן לעשות זאת בכמה דרכים, אך הדרך העיקרית היא על ידי בניית מערכת, אווירה, תרבות ומערך טקטי שהופכים את השחקנים לטובים יותר ממה שהם. מי שעושה את זה מצוין ועל בסיס קבוע כבר יותר מעשור הוא מאמן ליברפול קלופ.
מיסטר קלופ וד"ר קלופו
יורגן קלופ לא היה שחקן "טוב". בראיון למגזין Der Tagenspiegl כמאמן כינה את עצמו כ"מטומטם אגרסיבי על המגרש". הוא פירט: "מנטלית הייתי מכונת לחימה. טוב מאוד באוויר ומהיר, אבל טכנית לא הייתי טוב מספיק. הבנתי את המוגבלויות שלי לפני האחרים".
גם אחרים, אפילו חברים, לא חשבו ש"קלופו" הוא שחקן איכותי. אבל קלופ תמיד ידע מה הוא רוצה לעשות, הוא פשוט לא הצליח לבטא עם הרגליים את הרעיונות שהיו לו בראש. הוא גם ידע להבהיר לעצמו מה הוא צריך לעשות כדי לצמצם את הפערים בינו לבין כדורגלנים טובים יותר ממנו. זה הוביל אותו לחשוב יותר על המשחק עצמו ואיך, כשחקן, הוא יכול לשים את עצמו במקומות שבהם הוא יצליח יותר בפעולותיו. זה כנראה עזר לו להפוך למאמן שיודע להוציא יותר מהשחקנים שיש לו. ואכן, לאורך הקריירה שלו כמאמן – ממיינץ, דרך בורוסיה דורטמונד ועד ליברפול – הוא ידע להוציא יותר ממה שציפו מקבוצותיו ביחס לתקציב השכר ואיכות השחקנים שלהן. נראה שנקודת המבט שלו כשחקן מוגבל שהצליח באופן יחסי איפשרה לו להסביר לשחקנים אחרים את מה שהם צריכים לעשות כדי לצמצם את הפערים בינם לבין שחקנים איכותיים יותר.
קריירת המשחק הבינונית של קלופ היא לא מה שהפכה אותו למאמן מיוחד. רק סייעה. צריך תקשורת איכותית וטובה בין השחקנים למאמן וצריך גם לדעת לשים את השחקנים הנכונים במקום הנכון על המגרש ובעיתוי הנכון של המשחק. וצריך לייצר גם קבוצה שעובדת יחדיו, נעה כגוף אחד, יכולה לצמצם פערי איכות מקבוצה של שחקנים איכותיים יותר.
צילומים: גטי אימג'ס, רויטרס, אי.פי.אי כדי לייצר קבוצה שנעה כגוף אחד למטרה אחת בזמן אחיד, צריך קבוצת שחקנים שמחוברים זה לזה וגם מודעים לכך שהם חייבים להיות מתואמים בתנועה ובפעולות שלהם. וזאת אומנות ומומחיות שקלופ עובד עליה במשך שנים.
דינמיות אנושית וטקטית
קלופ התחיל להתעניין באימון פחות מהכיוון הטקטי אלא יותר מהכיוון הסוציו־דינמי של קבוצת אנשים. כבר כשחקן היה אובססיבי בלגלות מה מחבר אנשים, איך מייצרים חברות בין האנשים בחדר ההלבשה ובכלל. איך מחברים אנשים כדי שיהיו יחידה אחת (למשל, השחקנים שלו נדרשים לקיים ערבים משותפים יחדיו ומדי שנה הוא מוציא אותם למחנה שבו הם צריכים לחיות אחד עם השני ולדאוג אחד לשני – בבקתות ללא חשמל או מלון שבהם הם מכינים לעצמם את האוכל).
כשהתאמן אצל המאמן וולפגנג פרנק (1995-1997), שהביא רעיונות חיצוניים לעולם הכדורגל שכולם משתמשים בהם כיום (אימוני קוארדינציה, כושר וכו'), אך אז הסתכלו עליו כעל משוגע, קלופ גילה שכדורגל הוא הרבה יותר מחבורה של אנשים שרצים אחר כדור. הוא התחיל לראות את הכדורגל כסדרה של תבניות שקבוצה שמתרגלת אותן היטב, יכולה לכפות את סגנון המשחק שלה על היריבים.
פרנק היה אביו הרוחני של קלופ אבל הרעיונות הללו עדיין לא הצליחו להחזיק מעמד לאורך זמן. כשהרעיונות של קלופ כמאמן התגבשו, שיטות האימון והטכנולוגיות השתפרו כדי לאפשר את סוג המשחק שהיה החזון של קלופ. אצלו נוצרה תבנית משחק ברורה: המשחק הוא רצף של תנועות חדות של שחקנים. ספרינטים ופעולות אינטנסיביות – עם ובלי הכדור. וכדי לצמצם את הפער האיכותי, צריך להפעיל את כל השחקנים לאותו הכיוון, להסתער בצורה מסונכרנת על היריב ולנתק אותו מחבריו לקבוצה. כלומר לסגור לו זוויות מסירה או כדרור. רק כך היתרון האיכותי שלו בפעולות הטכניות, נעלם.
ההסתערות הזו, ש"מופעלת" לפי טריגרים על המגרש (שחקן מקבל כדור עם הגב, שחקן מתקשה להשתלט על כדור בנגיעה, אובדן כדור של שחקן התקפה וכו') כונתה, בגרמנית, גגנפרסינג. והיא מייצרת לקבוצה הרבה הזדמנויות הבקעה איכותיות. קלופ הגדיר את השיטה כ"פליימייקר" – תרבותית והיסטורית השחקן המרכזי של הקבוצה, שהכדור עובר דרכו והוא מייצר הזדמנויות לשערים לעצמו או לחבריו לקבוצה. תחשבו על דייגו מראדונה או ליאו מסי. "הגגנפרסינג הוא הפליימייקר הכי טוב בעולם", אמר קלופ בראיון לסקיי. "הוא מייצר לך 10 הזדמנויות הבקעה במשחק. פליימייקר טוב מייצר לך 3 הזדמנויות טובות". כדי להטמיע את השיטה צריך להסתמך פחות על כוכבים (שאולי בשל גינוניהם לא ישתלבו במשחק שדורש הקרבה של היכולות הטכניות עבור השקעת אנרגיות בהסתערות) וגם ליצוק יסודות תיאורטיים ואנושיים בקבוצה.
תיקונים, ריצות וצ'אקי
בספרו, Bring The Noise של רפאל הוניגשטיין, מתואר לפרטי פרטים איך קלופ עשה זאת: "עבודת התשתית ליסודות הטקטיים היתה 'הרבה, המון, מלא אימוני וידאו' לפי סבסטיאן קהל, קפטן דורטמונד לשעבר. קלופ צייר חצים על המסך כדי להראות לשחקנים איפה הם צריכים להיות או לנוע. באיזה חלק על המגרש הם צריכים 'להעמיס' שחקנים. זה השתלב עם עבודה אינטנסיבית במגרש האימונים עם הרבה מאוד עצירות, תיקונים, הטמעה של תנועות ספציפיות שצריך לעשות וללמוד. דברים שלא קורים בין לילה".
 | |||
במיינץ, בדורטמונד וגם בליברפול עבד קלופ עם עוזר בשם זלייקו בובאץ'. בדורטמונד הוא כונה "צ'אקי", אולי בגלל שהוא "הורג" כמו הדמות של צ'אקי (בובה רצחנית מסדרת סרטי האימה 'משחק ילדים') עם אימונים "רצחניים". בדורטמונד הוא היה אחראי על אימונים שנקראו "הריצות של צ'אקי". 11 ריצות – הלוך חזור, עם ובלי הכדור לאורך המגרש כולו. אחרי הריצות השחקנים צריכים לפגוע עם הכדור במשקוף השער מחצי המגרש. אם הם לא מצליחים היו צריכים לצאת לריצה ה־12. שחקנים תיארו את זה "כדבר הקשה ביותר שהיינו צריכים לעשות". אבל האימונים הללו, כמו כל האימונים של בובאץ', מתכתבים באופן ישיר למה שצריך לעשות במגרש מבחינת קלופ: שזה "לרוץ", "לרוץ יותר מהיריבה" ו"לרוץ מהר יותר מהיריבים". במיינץ – העבודה הראשונה של קלופ ובובאץ' כצמד – מדווחים שהבוסני היה מסדר לשחקנים 'מסלול מכשולים' מאולתר שדרש מהשחקנים תנועה תמידית וחילופי כיוון. הם היו צריכים להפעיל את הרגליים ואת השכל באותו הזמן. כמו במגרש. זה הגיע מתוך כך שבובאץ' וקלופ הבינו שהשחקנים צריכים להרגיש באימון מה ירגישו במשחק – ולכן הכינו אותם באימונים למצבים שבהם הם חסרי אוויר ועם דופק גבוה אך נדרשו לבצע פעולה טכנית שדורשת חשיבה: בעיטה, מסירה, מלכודת לחץ וכו'. מסלולי המכשולים המאולתרים של בובאץ' "הפעילו" את השחקנים פיזית ומנטלית.
בובאץ' גם אחראי על הנחת המכשולים מול השער. מהלך שנועד להכניס אלמנט של אקראיות לאימון – בקבוקים וחפצים ברחבת החמש כדי שישנו כיוון של הכדור בצורה אקראית, שקשה לקרוא ולהבין. בהנחה שבין 40%–50% מהשערים נובעים ממזל ואקראיות, אז ניסיונות להשתלט על האקראיות הללו באימונים, יכולים להסביר מדוע הקבוצות של קלופ טובות כל כך במשחקים כאוטיים.
הגישה של קלופ לכדורגל היא מהפכנית. סגנון הכדורגל שלו הוביל את בורוסיה דורטמונד לשתי אליפויות גרמניה וגמר ליגת האלופות. אבל כפי שקורה למהפכות רבות, היא הגיעה לסיומה ברגע שהמעמד הגבוה אימץ את ערכיה. קבוצות עשירות בכל העולם התחילו לאמץ את השיטות של קלופ והפכו אותן משיטה לצמצום פערים טכניים לשיטת מעיכה של קבוצות נחותות מהן.
בליגת האלופות, ליגה שמורכבת מהקבוצות החזקות ביותר מבחינה כלכלית ומקצועית, יש הרבה מפלצות לוחצות ומוחצות. לעתים הן עושות זאת לקבוצות עם תקציבים נמוכים בהרבה ולעתים למפלצות מקבילות. כתוצאה מכך, השנה הובקעו 387 שערים בליגת האלופות – ממוצע של 3.17 למשחק – יותר מכל ליגה בכירה באירופה. לפי דו"ח של אופ"א, ארגון הכדורגל של אירופה, "שער הובקע, בממוצע, אחרי החזקת כדור של 10.62 שניות של הקבוצה הכובשת – ירידה של 8% מלפני שנתיים. המגמה היא כדורגל יותר ישיר לכיוון השער".
אחת מהקבוצות האחראיות למגמה היא ריאל מדריד. בניגוד מוחלט לליברפול שמאומנת על ידי שחקן ליגה לשעבר בליגה השנייה בגרמניה שפיתח את תפיסת הכדורגל שלו כאנדרדוג חסר כישורים טכניים, ריאל מדריד מאומנת על ידי אחד מהשחקנים האיכותיים, האלגנטיים והטובים ביותר בכל הזמנים: זינאדין זידאן, שכיכב במדי הקבוצה וכשחקן זכה עימה בליגת האלופות.
זידאן לא טיפס לשום מקום בקריירת האימון שלו. הוא התחיל בפסגה הכי גבוהה שיש למאמן כדורגל. בשנתו הראשונה זכה בליגת האלופות. בשנתו השנייה הוביל את ריאל מדריד לדאבל (ליגה וגביע האלופות) ובשנתו השלישית, הנוכחית, הוא רוצה להיות המאמן הראשון שזוכה בשלושה גביעי ליגת האלופות. הוא עשה זאת עם סגל שנבנה במשך שנים עם הרבה מאוד כסף (לריאל מדריד יש את אחד מהסגלים היקרים ביותר באירופה והיציבים ביותר באירופה). "בכל עמדה ועמדה יש לריאל מדריד את השחקנים הכי טובים בעולם בעמדתם", לפי ליאו מסי, הכוכב הגדול של ברצלונה.
זה שהושקעו מיליונים רבים ברכש של ריאל מדריד (כחצי מיליארד יורו) ובשכר (כחצי מיליארד יורו בשנה), לא אומר שזידאן שהוא מאמן פחות טוב או מוכשר מקלופ. הוא מאמן אחר, שמקבל כבוד אוטומטי מחדר הלבשה עמוס באגו אך כזה שגדל על זידאן כשחקן וסמל של ריאל מדריד, ומוקיר אותו כאדם ומאמן. הוא גם מאמן שלא קושר בשלשלאות את שחקניו. הם כוכבים, הם צריכים את החופש להביע את עצמם בצורה הטובה ביותר – וזידאן מספק להם את הפלטפורמה לעשות זאת בצורה יעילה.
ריאל מדריד של זידאן כן משחקת בצורה המודרנית. היא "מסתערת" על קבוצות בצורה קולקטיבית ומרשימה – אך גם מסתמכת רבות על היכולת של הפליימייקרים שלה לייצר בעצמם – ולא דרך העבודה הקולקטיבית – מצבי הבקעה להם ולאחרים.
בניגוד לליברפול, ששחקניה נדרשים לשחק "כדורגל של מעמד הפועלים" המבוסס על עוצמות פיזיולוגיות, עבודה קולקטיבית ורוח קרב, ריאל (מלכותי בספרדית) מדריד מתבססת על ברק, איכות טכנית וגישה של מטדור, שמענה את הפר שמולו במעין ריקוד אלגנטי ואכזרי לפני שהוא מחסל אותו באיבחת חרב. אלו הדברים שהפכו אותה לקבוצה המעוטרת ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האירופי. והמפגש בין המטדורים המדרידאים למסתערים מליברפול כנראה הולך לייצר את אחד מהגמרים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל האירופי.
