נעים להכיר, משחק העונה החדש של ליגת העל

בעונה כזו של כדורגל ישראלי, בה הרמה הנמוכה יחסית של רבות מהקבוצות יוצרת צמרת ליגה צפופה ומותחת, הפועל באר שבע נגד בית"ר ירושלים היה משחק עם אווירה מיוחדת סביבו. משעות הבוקר, הבאזז באוויר הבאר שבעי היה שונה. כזה שבדרך כלל בשנים האחרונות מזדנב לעיר רק במשחקי הליגה האירופאית, או כאשר מכבי תל אביב מגיעה לטרנר.  

הפועל באר שבע נגד בית"ר ירושלים. 15,712 צופים צילום: עוז מועלם

"נו באמת, בשנה עם רמה כזו, כולל באר שבע ומכבי, ובית"ר לא תחזיק עד הסוף, מה יש להתרגש?", אמר מישהו. אז זהו. שיש. כי משחק העונה החדש הציע מגוון מאצ'-אפים, חלקם לא צפויים, על המגרש ומחוצה לו, והקרין תמונת מצב מרתקת על הכדורגל הישראלי העונה.

בעונות האחרונות העבודה של אלונה ברקת בבאר שבע זוכה לשבחים. ההצלחה המקצועית, הניהול המשופר, הגיבוי והאמון היציב בצוות המקצועי, החיבור המתגבר בין המועדון לעיר ולנגב, ועוד שורה של פרויקטים שהפועל באר שבע לוקחת בהם חלק, כולם משלימים תמונה של מועדון שעושה צעדי ענק של התקדמות ונטיעת שורשים חזקים ובריאים לשנים קדימה. אמנם בשנה וחצי האחרונות ניכרת השפעתו של סוכן השחקנים דודו דהאן על המועדון והקבוצה ולא תמיד באור חיובי, אך עדיין - מבחינת תקציב, מבנה ניהולי ומערכת, הפועל באר שבע נמצאת במקומות הגבוהים ביותר של הכדורגל הישראלי.

מהעבר השני, בית"ר ירושלים, שעל האופן בו היא מנוהלת על ידי אלי אוחנה, נציגו בפועל של הבעלים המושעה אלי טביב, נמתחת ביקורת חדשות לבקרים. בעוד בבאר שבע מושקעים סכומי עתק ברכישת שחקנים ועוד, בית"ר של טביב נודעת בהשקעה המבוקרת, של רכישת שחקנים בזול ומכירה במחיר גבוה יותר, ולעיתים זו המחפשת לעשות את הרווח על חשבון השיקולים המקצועיים. יתרה מכך, במועדון פוטרו העונה שלושה מאמנים והרביעי עובד כאשר הדיווחים על כך שאינו מחליט בנושאים המקצועיים רק הולכים ונערמים, שחקנים שהתלוננו על סדר יום לא מקצועי ועל אימונים חלשים לא הוסיפו כבוד, ומחיפוש קצר ניתן לומר, שבית"ר היא הפנים של הניהול 'המעורבב' שמאפיין מועדונים רבים בישראל. יחד עם זו, בבית"ר מתמודדים השנה עם אתגרים אחרים, והשדרה הניהולית שתחת אוחנה מתמודדת השנה עם אתגרים גדולים' במיוחד - בניסיון לשפר את תדמית המועדון שכבר להיות חלק בלתי נפרד ממנו בשנים האחרונות. המשחק מול בני סכנין בטדי היתה תצוגה עידוד שהעידה עד כמה חלקים מהקהל מתנגדים למועדון, וזה מתכחש גם אליהם.

בתוך הסבך המורכב הזה, הקבוצה עצמה מציגה את הכדורגל המלהיב בליגה, צוברת אהדה מחודשת אחרי שנים קשות, ונאבקת בשני מועדונים העשירים ממנה פי כמה וכמה, כקבוצה שווה בין שוות.

מאצ׳-אפ על הקווים – ברק בכר ובני בן זקן

ברק בכר ובני בן זקן הם חברים טובים. למדו ביחד, שיחקו ביחד, והאחרון היה עוזרו של בכר בקריית שמונה לפני שהאחרון עזב. אבל אתמול בטרנר כיריבים, זה היה מאצ'-אפ בין המאמן המוערך ביותר בכדורגל הישראלי כרגע, לבין המאמן הכי פחות מוערך. אם במחצית הראשונה פערי האימון הורגשו, ונסיונו ועליונותו הטקטית של בכר בלטה לעין, בית"ר של המחצית השניה היתה טובה מבאר שבע, ובן זקן עבר מבחן ענק בשלום, וכמו כל בית"ר יכול היה לצאת ממנו מאוכזב.

פופולארי מאוד לנגח את בן זקן על כך שהוא אינו מי שמחליט בבית"ר מבחינה מקצועית, ורבים מתקשורת הספורט מכנים אותו בובה. זו ביקורת שנתפסת כלגיטימית כלפי מועדון שבו רב הנסתר על הגלוי בנוגע לאופן התנהלותו המקצועית ולספקולציות השונות לגביו, אך לגופו של עניין, בני בן זקן הוא מאמן טוב, ואפילו מוכשר. ראו את זה במשחקים שאימן בקריית שמונה ובתקופה שלו בהפועל קטמון. בבית"ר הוא נבלע בתוך מחול השדים של הבעלים, האוהדים, התקשורת והמציאות הבלתי אפשרית שנקראת בית"ר ירושלים. ועם זאת - נכון למחזור ה24 של ליגת העל, בני בן זקן נמצא במקום השלישי, נקודה ממקום ראשון. השחקנים איתם הוא מעביר שעות באימונים, שיחות ועוד, משחקים טוב ויפה לעין, והוא עדיין מאמן בית"ר ירושלים. הוא עובד קשה ומרוויח את לחמו. על אף הדיווחים, דרישות האוהדים, הלחץ התקשורתי המטורף, הוא עדיין כאן במירוץ לאליפות.

זה היה מאצ'-אפ בין הקבוצה בה פרץ מאור מליקסון בתור כישרון צעיר, והקבוצה בה הפך למנהיג, כמעט לסמל; מא'צ-אפ בין קהלים שונים בעלי השקפות עולם שונות שנתנו תצוגות עידוד מרשימות ויצרו אווירה שהזכירה משחק חם בליגה הטורקית, או דרבי צנוע בליגה המרוקאית.

ובכלל – כבר שנים שלמשחקי העונה הגיעה קבוצה תל אביבית – בעיקר מכבי. בתחרות בין שלוש קבוצות יש מקום לעוד מועדון, לעוד זהות ולעוד משחק עונה. משחק העונה החדש הזה מציע קרב אמיתי ורציני בצמרת בין קבוצה באר שבעית לקבוצה ירושלמית – דבר שלא ראו בכדורגל הישראלי ברמה כזו כנראה מאז שנות ה-70.

הכדורגל הישראלי צריך את הטירוף הזה

משחק מצוין, מלהיב ומרגש עם מעט הגנה, הרבה מתפרצות, כישרון לא מלוטש, לחץ, עצבים. ואולי זה מה שאנחנו צריכים - טירוף. זה הכיף של הישראלים מהכדורגל. טירוף של כדורגל. בריחה ממציאות בלתי אפשר של מאצ׳אפים. אלונה ברקת נגד אלי טביב, ברק בכר מול בני בן זקן, לה פמיליה ואולטראסאות׳, ירושלים ובאר שבע. הפועל באר שבע ובית״ר ירושלים. בידור שיא, שהוא גם התגלמות הניגודים, המאצ'-אפים והתשוקה לכדורגל בליגת העל.

הכותב הוא הוא מייסד ועורך BabaGol בלוג כדורגל המסקר את הכדורגל על היבטיו הפוליטיים, הכלכליים-חברתיים והתרבותיים במזרח התיכון, אמריקה הלטינית, אפריקה ועוד.