היתרון הגדול של הכדורסל הישראלי: כדורסלנים אמריקאים
דיוויד גולדסטין, עיתונאי וסופר קנדי שכתב את ספר על כדורסלנים אפרו-אמריקאים שהגיעו לישראל, הגיע לכמה מסקנות מעניינות בקשר לחיבור הישראלי-אמריקאי על המגרש ומחוצה לו
בסוף השנה שעברה, מגזין ESPN פרסם את רשימת ליגות הכדורסל הטובות ביותר מחוץ ל-NBA וברשימה הזו, במקום ה-13 בעולם, נמצאת ליגת העל של ישראל - לא בהכרח בגלל הכדורסל המלהיב בה, אלא יותר בגלל מה שהיא מציעה לשחקן האמריקאי. "בעוד שהכסף בישראל לא בהכרח גדול מחוץ לשתי הקבוצות הגדולות - מכבי תל אביב והפועל ירושלים - אף ליגה בעולם לא מצליחה לגייס כל כך הרבה שחקנים על משכורות נמוכות ביחס לשווי שלהם בשוק", נכתב ב-ESPN, "זה בעיקר בגלל שישראל היא מקום מושך במיוחד עבור רוב השחקנים האמריקאים והשחקנים הזרים. הכסף תמיד משולם בזמן, שחקנים מקבלים יחס טוב מהמועדונים והאוהדים, ואיכות החיים בישראל טובה מאוד".
קראו עוד בכלכליסט:
- כמה באמת שווה לתת חסות למכבי ת"א בכדורסל?
- חוק הספורט מסייע לאגודות להתנכל לספורטאים צעירים
- שמעון אמסלם: 8 דברים שלמדתי על הכדורסל הישראלי
הספר Alley-Oop to Aliyah "זה הגיוני שמאוד נוח לכדורסלנים האמריקאים בישראל, הכדורסל הישראלי וישראל עצמה עברו אמרקינזציה", מסביר דיוויד גולדסטין, עיתונאי וסופר קנדי שכתב את ספר על כדורסלנים אפרו-אמריקאים שהגיעו לישראל (Alley-Oop to Aliyah: African American Hoopsters in the Holy Land). "אז יש להם כאן את ההמבורגר והפיצה שלהם אבל גם כולם, בערך, מדברים אנגלית. התרבות מוכרת ונעימה - גם מחוץ לתל אביב. שחקנים אמנם לא מקבלים את השכר הכי גבוה באירופה כאן, אבל הוא כן מגיע בזמן והאיכות חיים כאן גבוהה יותר מרוב המקומות באירופה, וגם מרוב המקומות שחלק מהשחקנים הללו מגיעים מהם בארה"ב".
קשר יהודי-אפרו אמריקאי חזק
אם יש לליגה הישראלית יתרון ענק על פני ליגות אחרות, זה הקשר הזה עם הכדורסלן אמריקאי - קשר שיכול להיות עמוק יותר מקשר שמבוסס על כסף, כדורסל וחוף הים. "יש קשר מעניין מאוד בין הקהילה השחורה בארה"ב ליהודים. קשר היסטורי שמבוסס על חוויות דומות שעברו שני העמים - השואה של היהודים והעבודת של האפרו-אמריקאים" אומר גולדסטין. "כשיהודים ברחו מאירופה הם הגיעו לארה"ב וחלקם הגדול, לפחות המורים והמרצים, לא היה יכול לעבוד בבתי ספר לבנים - אז הם מצאו את עצמם בבתי הספר השחורים - מרצים לילדים שחורים. זה שילוב שהיה מוזר מההתחלה - אבל הוא המשיך גם עם הרבנים שהלכו צד לצד עם מרטין לות'ר קינג ג'וניור ועוד".
לא סתם גולדסטין, נכד של דיפלומט ישראלי, מדבר על הקשר היידישאי-יהודי לכדורסלנים אפרו-אמריקאים. זה מה שגרם לו לכתוב את הספר ולהתעמק בעולם הכדורסלנים האמריקאים בישראל. ב-2007, שנה אחרי שאנתוני פארקר עזב את מכבי תל אביב לטובת טורונטו ראפטורס, גולדסטין הגיע לביקור בישראל וישב עם זוג חברים של סביו. "ישבתי עם שתי נשים בנות 80 בערך, מזרח אירופאיות, וכשאמרתי שאני מטורונטו הם התלהבו מזה. למה? כי אנתוני פארקר שיחק בראפטורס והם ידעו מי הוא ומה קורה איתו ב-NBA. ודיברו עליו כאילו הוא חבר משפחה - לא סתם איזה שחקן ששיחק בקובצה שלהם. הם דיברו עליו באהבה גדולה וזה בדיוק החיבור האדיר ששחקנים אמריקאים רבים מרגישים כאן בישראל. חיבור שהם לא ירגישו במקום אחר. מעין אהבה וקבלה אדירה. דיברתי עם כמה שחקנים שכל כך אהבו את התרבות הזו כאן, שגם כשחזרו לארה"ב הם המשיכו לעשות ארוחות שבת - ישבו עם המשפחה וחברים כמו בישראל וחלקו לחם זה עם זה. זה משהו מיוחד".
אנתוני פארקר. התחבר צילום: עוז מועלם בעקבות השיחה עם שתי החברות בנות ה-80, גולדסטין יצא למסע של עשור בו הוא ראיין כ-50 מ-800 ומשהו השחקנים האמריקאים שהגיעו לישראל ב-40 שנים האחרונות - ביניהם שמות מוכרים כמו אנדרו קנדי, אנתוני פארקר, אולסי פרי, דריק שארפ, אמרה סטודומייר, שימי ריגר, ג'ון דוסון, וויל ביינום, דיוויד בלו, מארק בריסקר וטל ברודי אבל גם כאלו פחות מוכרים כמו ג'יטים יאנג וג'רון רוברטס.
הוא התמקד במספר שחקנים שבחרו להישאר בישראל - להתחתן עם ישראלית ולגדל ילדים ישראלים. ביניהם קורי קאר, ג'ו דאוסון, פרד קמפבל ושחקנים אחרים - חלקם אפילו לא שיחקו בליגת העל אלא כיכבו במשך שנים בליגות הנמוכות. "מה שמדהים בחבר'ה האלה הוא שרבים מהם החליטו להישאר בגלל שמצאו את הנפש התאומה שלהם כאן. יש לא מעט גרופיות ו...איך נאמר... כלים לסגנון חיים מעניין כאן, אבל הם בחרו להישאר בגלל אהבה. בגלל רצון להיות חלק מישראל. גם החבר'ה שלא ממשיכים כאן אבל שיחקו כאן כמה שנים, הם שומרים את ישראל בלב שלהם. הם הופכים לשגרירים הכי טובים של המדינה בעולם. ומה שיפה זה שחלק מהשחקנים יספרו על מקום אחר בו שיחקו, מקום עם הרבה יותר כסף ותהילה, אבל כשהם נכנסו באותו מקום לפאב, אז התקליט שמתנגן ברקע היה עוצר וכולם היו מסתכלים עליהם כאילו הם נפלו מהירח - בעיקר בגלל הצבע שלהם. בישראל זה לא קרה להם".
ואולי זה מה שקבוצות ישראליות רבות יכולות לקחת מהספר של גולדסטין. האמריקאים שמגיעים לכאן אולי, תחילה, נראים כמו כאלו שבאו לעבוד, לנפח סטטיסטיקות אישיות ולעזוב בשנה הבאה למקום טוב יותר, אבל אפשר להציע להם הרבה יותר מכדורסל כאן. בסופו של דבר, זה גם יכול להיות היתרון הראשי של הכדורסל הישראלי - להשתמש טוב יותר בידע ובחיבור לכדורסל האמריקאי - כדי לשדרג את הכדורסלן הישראלי. "הרבה כדורסלנים אמריקאים יכולים להרים את הטלפון לסוכן שלהם ולדרוש העברה - והם יקבלו כזו - ברגע שקורה משהו כאן בישראל", אומר גולדסטין, "אבל רבים לא עושים את זה - כי הם מחוברים לכאן. זה משהו ייחודי לכדורסל הישראלי ואפשר להשתמש בזה".
