יוסטון רוקטס - חידת ההיגיון של ה-NBA

יוסטון רוקטס היא קבוצה מחושבת עד אימה. כל המועדון חי ונושם סטטיסטיקה. כשהשחקנים יושבים בתא הפרטי שלהם בחדר ההלבשה, הם יכולים להעיף מבט למסך שמותקן מעל כל לוקר. בצד אחד של המסך מופיעה תמונת הפרופיל של השחקן, אם הוא במקרה שכח איך הוא נראה ביום טוב, ובצידו השני רצה טבלה שמציגה נתונים סטטיסטיים שהקבוצה מייחסת להם משמעות כמעט דתית.

ג'יימס הארדן וכריס פול. יכולים על גולדן סטייט? צילום: איי פי

וכיאה לקבוצה הראשונה ביקום שהצליחה לפענח את קוד הכניסה לכדורסל של העתיד, יוסטון אימצה שיטת משחק שמצייתת לציווי העליון של אותו קוד - למקסם את מספר הנקודות שאפשר לקבל בכל פוזשן. עשרות הזריקות שהקבוצה מעיפה מחוץ לקשת הן אמנם דבר שקל להבחין בו, אבל בניגוד לתדמית שנדבקה לה, יוסטון היא לא רק מכונת שלשות שנמנעת מזריקות לא יעילות מחצי-מרחק.

.

האנליטיקס לימדו את הרוקטס שיש עוד שני אזורים שיעיל לזרוק מהם: מתחת לסל, ומקו העונשין. אם זריקה מחוץ לקשת שווה ליוסטון 1.1 נקודות לזריקה (ב-36.7%), זריקות מתחת לסל מייצרות לקבוצה 1.3 נקודות, וזריקת עונשין שווה 1.5 נקודות. זו בדיוק הסיבה לכך שיותר מחצי מהנקודות של הרוקטס מגיעות דווקא משני האזורים האלה.  

.

לשם השוואה, ראו את התפלגות הנקודות של גולדן סטייט, עוד קבוצה שלא מתביישת לזרוק מחוץ לקשת.

.

התקפה אנליטית

בעונה שעברה אלוהי הכדורסל הפגיש בין דריל מורי ומייק ד׳אנתוני. בעוד שמורי חולם ומדבר במספרים, ד׳אנתוני הגיע לאותן מסקנות ממש על סמך אינטואיציה לפני יותר מעשרים שנה, והרבה מאוד מאמנים הושפעו מהסגנון שלו. ״אני חושב שהפילוסופיה שלנו שדוגלת בקצב משחק מהיר וזריקות מחוץ לקשת, הם דברים שבהחלט למדתי ממייק״, סטיב קר סיפר בראיון לביזנס אינסיידר.

הזריקות משלוש וקצב המשחק הם אמנם אלמנטים שמשותפים לשיטות ההתקפה של הרוקטס וגולדן סטייט, אבל שתי ההתקפות הכי יעילות בליגה נוקטות באסטרטגיות שונות לגמרי כדי לנצח משחקים.

בעוד שביוסטון אוהבים לעבוד עם הכדור, בגולדן סטייט עובדים כדי לייצר הזדמנויות רחוק ממנו. יוסטון מובילה את הליגה בתדירות השימוש במשחקי פיק-אנד-רול, במשחקי בידוד, בחדירות לסל, והיא מעבירה מעט מאוד מסירות בין השחקנים שלה. גולדן סטייט לעומתה מתבססת על חיתוכים לסל, חסימות רחוק מהכדור והרבה מאוד מסירות. לכן היא לא זקוקה למשחקי פיק-אנד-רול (אחרונה בליגה) ומשתדלת להימנע ממשחקי בידוד.

אחרי שהשביע את רעבונו ואסף מספיק קלעים שיעמדו מחוץ לקשת, מורי פנה לייצר דומיננטיות מתחת לסל, בעוד שגם האלגוריתם של גולדן סטייט מצביע על השטח שמתחת לסל כאזור יעיל, הקבוצה מפזרת את הזריקות שלה כמעט מכל אזור ומגיעה לזריקות קלות מתחת לסל בכל מיני דרכים. יוסטון, לעומת האלופה, מגיעה לאזור שמתחת לטבעת בשתי דרכים: באמצעות גארדים שיודעים לקחת את הכדור ולחדור לסל; ובאמצעות סנטרים זריזים, שהם ״החתיכה השנייה הכי חשובה״ בקבוצות כדורסל לדעת ד׳אנתוני.

יכולות החדירה של שני הסופר-סטארים של הקבוצה מקיימות את הדרישה הראשונה. כשג'יימס הארדן או כריס פול חודרים לסל הם מציבים בפני ההגנה בחירה אכזרית - לצאת לעזרה ולהשאיר את אחד ממשגרי הרקטות של יוסטון לבד על הקשת, או לעמוד ולהסתכל על אחד מהם עושה את מה שהוא יודע לעשות (וזה בדרך כלל שתי נקודות). יחד, השניים חודרים לסל 30.7 פעמים בממוצע למשחק. לשם השוואה, כל השחקנים של גולדן סטייט ביחד חודרים לסל 23.5 פעמים למשחק.

.

קלינט קפלה השווייצרי מקיים את הדרישה השנייה. קפלה הוא גבוה זריז, קפיצי, ויודע להוציא לפועל פיק-אנד-רול ביעילות של מנוע היברידי. הוא מוביל את הליגה עם 1.34 נקודות בכל מהלך כזה, והוא משתלב מצוין עם יכולות החדירה של פול והארדן, שמזינים אותו בכדורים טובים (יותר מחצי מהנקודות שלו הן תוצר של אסיסטים של שני הגארדים).

.

הגנה אנליטית

כשבונים קבוצת כדורסל צריך לזכור שמשחקים בעוד צד של המגרש, וכדי לבנות אסטרטגיית הגנה ראויה הרוקטס החליטו לקחת את ההמלצה של הלל הזקן ולהפוך אותה על ראשה - הם עושים לחבריהם רק את מה ששנוא עליהם. יוסטון מנסה לגרום לקבוצות שמתקיפות מולה לזרוק פחות מחוץ לקשת, יותר מחצי-מרחק והיא משתדלת למנוע מהן זריקות קלות מתחת לסל. בנוסף הרוקטס משתדלים לפתות את היריבה לשחק כמה שיותר משחקי פוסט-אפ.

באגף אזורי הזריקה, יוסטון לא מצליחה להוריד את כמות הזריקות שהיריבות שלה לוקחות מחוץ לקשת או מתחת לסל, והיא עושה הרבה יותר מדי עבירות יחסית לקבוצה שמבינה את הערך הגדול שטמון בקו העונשין. יוסטון גם לא מצליחה לפתות את היריבה לזרוק מחצי-מרחק במספרים גדולים, כמו שד׳אנתוני ומורי היו רוצים, אבל איכשהו הם מצליחים לגרום לקבוצות שמשחקות נגדה לשחק יותר משחקי פוסט-אפ, ולעשות את זה בצורה מאוד לא יעילה.

קלינט קאפלה. עושה מה שמבקשים מגבוהים צילום: רויטרס

אם הם עובדים בניגוד לתוכניות, איך יכול להיות שהקבוצה הצליחה לשפר את ההגנה יחסית לעונה שעברה ולרסק את היעילות של היריבות שלה במשחקי פוסט אפ?

הסוד טמון בשני אלמנטים. הראשון נעוץ בשיטה הקליטה שהמציא עוזר המאמן ג׳ף בזדיליק - ״דברו, תיגעו, תחליפו, ותתפסו את זה״. השחקנים שומעים את הקול המונוטוני של עוזר המאמן מתוך שינה והם מיישמים את השיטה על המגרש. הם מדברים, נוגעים אחד בשני כדי לסמן על העברת תפקידים בהגנה, עושים חילופים אגרסיביים בהגנה, ותופסים את שחקני ההתקפה כדי שלא יחתכו בקלות לסל.

האלמנט השני נראה אולי מובן מאליו אבל ברוקטס של העונה, הבריאות של השחקנים היא עניין קצת חמקמק. כשכל השחקנים של הרוקטס בריאים הם מובילים את הליגה בחטיפות, הגבוהים של הקבוצה נמצאים בראש רשימת השומרים על הצבע ומונעים מהיריבות של הקבוצה לעשות נקודות בהזדמנות שנייה. החשיבות של פ.ג'י טאקר ושל אמבה-א-מוטה היא ביכולת שלהם לבוא לעזרה בצבע ובמקרה הצורך לשלוח את אחת מהידיים הארוכות שלהם כדי להוריד את אחוזי הזריקה של הזורק ביותר מ-5%.

בניגוד לממציאים אחרים בהיסטוריה שלא הצליחו להשתחרר מהתיאוריות שהמציאו, את ד׳אנתוני מעניינת רק הפרקטיקה. ״מעולם לא הייתי מאמן שאומר לשחקנים שלו: ׳זו הדרך שבה אתם צריכים לשחק׳״, המאמן סיפר לא מזמן. ״אם משהו עובד, הוא עובד״. ומה שעובד לרוקטס העונה אלה משחקי בידוד (מקום 1), שהם בדרך כלל לא השיטה הכי יעילה או אלגנטית להשיג נקודות. ובכל זאת, איך אפשר להסביר את העובדה ששיטת ההתקפה חסרת התנועה של הרוקטס היא תאווה לעיניים?

גם כאן הקוד האנליטי של מורי יכול לתת לנו תשובה. מאחר שבאנליטיקס עושים את המינימום ההכרחי כדי להשיג את התפוקה המקסימלית, לכל תנועה של הרוקטס יש פוטנציאל הרס של פצצת מימן.

אם גולדן סטייט גורמת לנו להתענג על התנועה האינסופית של השחקנים והכדור, השחקנים של הרוקטס מכניסים אותנו להמתנה דרוכה. למרות שהתנועה שלהם מינימלית, הרוקטס זזים על המגרש רק כשאחד השחקנים שלה מוצא הזדמנות לתקוף, והם מוסרים את הכדור רק כשיש סיכוי גבוה שהמסירה הזאת תוביל לסל. הם עושים מינימום תנועה בשביל מקסימום תוצאה, ושחקני הגנה שמאבדים ריכוז לשנייה יתעוררו רק אחרי שהכדור נמצא בדרך למטה אל הסל.

כמו שלמדנו בשנים האחרונות, הפלייאוף הוא סיפור אחר לגמרי והאנליטיקס שמתבססים על תוחלות רווח וחישובים, לא תמיד מצליחים לספק את התשובה בסדרה של שבעה משחקים. הארדן ופול יצטרכו לעשות הרבה יותר ממה שהם עושים היום, בעיקר בהגנה, אבל גם ביכולת שלהם לשכוח ממה שכתוב על המסכים בחדר הלבשה, להתמודד עם הפתעות. או בקיצור, לשחק כדורסל כמו בני אדם.

הכותב הוא דוקטורנט שחוקר את כניסת הטכנולוגיה ושיטות הניתוח הסטטיסטי ל-NBA, במסגרת התוכנית ללימודי מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר AdirWanono@